ספר חדש של רבקה אוקסמן ורוברט אוקסמן על השיח הדיגיטלי באדריכלות

ספר חדש של פרופסור חבר רבקה אוקסמן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, שכתבה ביחד עם בעלה רוברט אוקסמן, נותן הסבר לקונספציות חדשות ומהווה דפוס חשוב של תרומה לאנליזה של השיח הדיגיטלי באדריכלות.
הספר עב הכרס –  Theories of the Digital in Architecture – מנסה לפתח גישה קונספטואלית חדשנית לגבי ההשפעה הגוברת של האינטגרציה של טכנולוגיות של מדיה דיגיטלית בתחום התכן. הספר כולל אסופת מאמרים וסוקר תהליכי תכנון חדשניים, פרוייקטים וטכנולוגיות חדשות.

הוא יצא בהוצאת Routledge.

באחרונה כתבה פרופסור רבקה אוקסמן את המאמר הפותח לקטלוג המרשים של התערוכה Naturalizing Architecture שהתקיימה בפאריז. היא כתבה על החיבור בין אדריכלות ומדעי הטבע, המהווה לדעתה בסיס לזרם החדש באדריכלות. “גם האדריכלות עוברת שינוי, במקביל להתפתחות הטכנולוגית”, כתבה. “האמנות והאדריכלות העניקו מאז ומתמיד השראה זו לזו, אולם הטכנולוגיה החדשה מאפשרת לעבור לתפיסה חדשה המשלבת בין מודלים תכנוניים לבין מודלים של הטבע עצמו”.

פרופסור אוקסמן מדגישה כי מדובר במודלים ניסיוניים המראים פריצת דרך מדעית, אולם כרגע אין להם יומרה להיות מעשיים. בינתיים מציגים התוצרים המרהיבים של האדריכלות החדשה תובנות חדשניות וחגיגה אסתטית לעיניים.

כריכת הספר

מייסד “קוואלקום”, ארוין ג’ייקובס, ביקר ביחד עם רעייתו ג’ואן במרכז להנדסת מחשבים בטכניון

הם שמעו סקירות על הטכניון בכלל ועל המרכז החדשני בפרט.

סגן הנשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים, פרופסור בועז גולני, סקר בפני האורחים, ידידי אמת של הטכניון, את הפעילות הבינלאומית העניפה של המוסד וארוין ג’ייקובס התעניין במיוחד בקשרים המתהווים עם אוניברסיטאות מובילות בסין ובמיזם החדש של הטכניון עם אוניברסיטת שנטאו.

דיקן הפקולטה להנדסת חשמל, פרופסור אריאל אורדע, ודיקן הפקולטה למדעי המחשב, פרופסור עירד יבנה, סיפרו לאורחים על הפעילות בפקולטות שלהם ועל הצורך הגובר בחברי סגל חדשים.

ראש המרכז להנדסת מחשבים, פרופסור אסף שוסטר, ומנהלת המרכז, רות בונה, סיפרו על הפעילות במרכז המשלבת לימוד ומחקר בחומרה ובתוכנה, ועל הקשר המתהדק בינו לבין התעשייה, בעקבות מודל חדשני לשיתוף פעולה כזה המאפשר לחוקרי הטכניון לפתור בעיות המובאות בפניהם על ידי אנשי התעשייה.

בתמונה (מימין לשמאל): פרופסור עירד יבנה, פרופסור אריאל אורדע. ג’ואן וארוין גייקובס, גברת רות בונה ופרופסור אסף שוסטר. צילום: שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון

(מימין לשמאל): פרופסור עירד יבנה, פרופסור אריאל אורדע. ג’ואן וארוין גייקובס, גברת רות בונה ופרופסור אסף שוסטר
צילום: שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון

בין השותפים הקנדיים: מרכז מקיואן לרפואה רגנרטיבית, מכון הלב ע”ש פיטר מונק, ובכירים ב-UHN – בית חולים המחקרי הגדול בקנדה; 10 מיליון דולר קנדי כבר גויסו, ויעד הגיוס יושלם עד סוף 2004; שליש מהסכום שיגויס יושקע בטכניון.

הטכניון והרשת הרפואית הגדולה בקנדה – UHN, שמרכזה בטורונטו, הכריזו על הקמתו של Technion-UHN ICCI – מרכז בינלאומי לחדשנות במחקר קרדיו-וסקולרי, שמטרתו פיתוח דרכים חדשות לטיפול במחלות לב. ההשקעה – 75 מיליון דולר קנדי, ששליש ממנה יגיע לטכניון.

פרופסור ליאור גפשטיין, חלוץ בחקר תאי גזע ויישומיהם הרפואיים במערכת הקרדיו-וסקולרית, יוביל את המיזם המשותף. פרופסור גפשטיין עומד בראש המעבדה ע”ש משפחת סוניס למחקר אלקטרופיזיולוגי של הלב ורפואה משחזרת בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט בטכניון.

ד”ר בארי רובין, מנהל מכון הלב ע”ש פיטר מונק בטורונטו, אמר כי “מחלות לב הן גורם-תמותה משמעותי במדינות ה-OECD, וגורם-התמותה השני בישראל ובקנדה. שיתוף הפעולה הנוכחי טומן בחובו פוטנציאל משמעותי לפיתוח הֶתקנים קרדיו-וסקולריים וטיפולים רגנרטיביים, חידושים שיועילו לא רק לתושבי קנדה וישראל אלא לאנושות כולה. אני מאמין שמדעני הטכניון יפתחו התקנים חדשים, כגון משאבות-לב זעירות, וכי הצוות של מרכז הלב ע”ש פיטר מונק יקבע אם אלה אופציות-טיפול מתאימות לחולים שכיום איננו יכולים לטפל בהם כהלכה. בשבועות הקרובים נעביר לטכניון את ההשקעה הראשונית מתוך 10 מיליון דולר קנדי שגויסו עד כה. אנו מעריכים שעד סוף השנה נשלים את יעד הגיוס – 75 מיליון דולר קנדי. לפחות שליש מסכום זה יוקצה למדעני הטכניון.”

בהסכם נאמר כי “מאמציהם המשותפים של המדענים והרופאים מהטכניון, ממרכז מקיואן לרפואה רגנרטיבית וממכון פיטר מונק מכוּונים לפיתוח טכנולוגיות רפואיות חדשות ויישומים חדשניים בתחומים כגון הֶתקנים רפואיים וטיפול בתאי גזע – חידושים רפואיים בעלי פוטנציאל מסחרי ניכר, שיביאו מזור למיליוני חולים ברחבי העולם”.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי הטכניון מרחיב ללא הרף את שיתופי הפעולה הבינלאומיים שלו, וכי שיתוף הפעולה הנוכחי עם המדענים הקנדיים המובילים הוא יוזמה מלהיבה בעלת פוטנציאל משמעותי. “פריצות דרך מחקריות מתאפשרות כיום רק באמצעות שילוב כוחות ושיתופי פעולה עם מדענים וחוקרים מהמובילים בעולם,” אמר. “אני שמח מאוד ש-UHN הקנדית, שהיא רשת מובילה ברפואה רגנרטיבית ובטיפול בחולי לב, בחרה את הטכניון כשותף ביוזמה זו, ועשתה זאת משום שהטכניון הוא אחד המוסדות המובילים בעולם בהנדסה ביו-מכנית ובחקר תאי גזע. אין לי ספק שהפיתוחים שייצאו מהמרכז החדש יספקו טיפולים חדשים למיליוני חולים ברחבי העולם.”

פרופסור בועז גולני, סגן נשיא הטכניון לקשרי חוץ ופיתוח משאבים, הדגיש כי במרכז החדש יוכשר גם הדור הבא של חוקרים ומדענים שיתמחו בתחום החדשני של חקר תאי גזע, תחום שעשוי לספק טיפולים חדשניים בספקטרום רחב של מחלות קשות. פרופסור גולני ציין גם כי שיתוף הפעולה בין הטכניון ל-UHN עולה בקנה אחד עם השותפות האסטרטגית בין קנדה לישראל, שעליה הכריזו ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה הקנדי סטיבן הארפר ב-21 בינואר 2014. שותפות זו תקדם בין השאר “שיתופי פעולה מדעיים, קשרים עסקיים, לרבות בתחום החדשנות, הידוק הקשרים האקדמיים ושיתופי פעולה במחקר ופיתוח”.

בתמונה: טקס החתימה (מימין לשמאל): ד”ר בארי רובין, שריל מקיואן, פרופסור פרץ לביא, דינה תדורופולוס, ד”ר גורדון קלר, ד”ר צ’ארלי צ’ן. צילום: דוברות הטכניון

בתמונה בעמוד הבית: ד”ר בארי רובין

מי זכה בפרס ישראל על חקר הכימיה והפיזיקה, איך מזון מעובד הולך לשנות את אורח החיים שלנו ואילו אנשים בדרך לעשות את המהפכה הבאה? על כל אלה ועוד תוכלו לקרוא במגזין הטכניון החדש. לחצו לקריאה

היום הפתוח ללימודי תואר ראשון בטכניון יתקיים השנה בתאריך 27.2.14. ביום הפתוח תוכלו להגיע למתחם בו יוצגו כל הפקולטות, לבקר בסיורים ובהרצאות בפקולטות, לקבל הכוונה במרכז ייעוץ אישי ולקבל מידע על מעונות ומלגות. כולכם מוזמנים!

פרטים נוספים ימסרו בהמשך…

סטודנטים בטכניון לא יצטרכו להטריח עצמם להגיע לרבנות במקום מגוריהם כדי להירשם לנישואין. מעתה יוכלו לחסוך זמן ומאמץ ולהירשם לנישואין בבית הכנסת של הטכניון. זו הפעם הראשונה ששירות זה ניתן בקמפוס אקדמי בארץ.

“הרעיון מאחורי היוזמה פשוט מאוד, ועיקרו הנגשת הרישום לנישואין לאוכלוסיית הטכניון – סטודנטים ועובדים,” אומר רב בית הכנסת של הטכניון, ד”ר אלעד דוקוב. “במקום להטריח את הנרשמים להגיע לרבנות המקומית במקום מגוריהם, ניתן מהיום להירשם לנישואין בבית הכנסת של הטכניון. אנו נותנים את השירות כפי שהוא ניתן בכל סניף של הרבנות הראשית, אבל בצורה המתאימה יותר לאוכלוסיית הסטודנטים.”
“אני מכיר מקרוב את חיי הסטודנטים,” אומר הרב דוקוב, ד”ר למתמטיקה מהטכניון בהכשרתו המקצועית. “החיים שלהם עמוסים ולחוצים. על כן ביקשתי להקל עליהם ולתת להם את האפשרות להדרכת נישואין זמינה יותר ומותאמת יותר עבורם. אני מאמין שתהליך הדרכת הנישואין צריך להיות תהליך אישי ולא קבוצתי. עוד מאפיין ייחודי אצלנו הוא שבמקום הדרכה נפרדת לכלה, כאן אנחנו מציעים הדרכה זוגית משותפת שמטרתה בניית זוגיות בריאה. תהליך זה רלוונטי לקהל היעד שלנו, המורכב בעיקרו מסטודנטים. השירות רק יצא לדרך, וכבר נרשמו אצלנו מספר זוגות. אני מעריך שהשירות ילך ויצבור תאוצה לקראת חודש מאי – תקופה שבה נרשמים הזוגות לחתונה בחודשי הקיץ.”

המעוניינים להירשם לנישואין מוזמנים לפנות למדריכה גב’ איילת ורנר בדוא”ל : rishum.nisuim@gmail.com  או בטלפון : 054-4824680

בתמונה : הרב ד”ר אלעד דוקוב. צילום : דוברות הטכניון.

“אנשים נסחפים אחר מיתוסים כמו ‘הסכנות שבקפה נטול קפאין’ ו’הנזקים שבצריכת חלב פרה’. עלינו להפסיק לפחד מהמדע ומהטכנולוגיה, ולהבין שאי אפשר לספק את צורכי המין האנושי בלי מזון מעובד”. ראיון עם פרופסור-משנה אורי לזמס.

בשנת 2010 , אחרי פוסט-דוקטורט והוראה באוניברסיטת מסצ’וסטס, חזר פרופסור-משנה אורי לזמס לפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון, שבה עשה את שלושת תאריו. “חזרתי לישראל ולטכניון מתוך ציונות וגעגועים למשפחה,
וגם כדי להשתלב במוסד אקדמי מצוין עם תשתיות, סגל אקדמי וסטודנטים מהשורה הראשונה.”

גם בהשוואה לארה”ב?
בהחלט. הסטודנטים הם למעשה “הזרוע המבצעת” של המחקר המדעי, ובטכניון יש סטודנטים מעולים – זה לא רק מיתוס. בכלל, הטכניון הוא מקום מצוין במונחים עולמיים, ולא סתם הוא ממוקם גבוה בדירוגים השונים. להנהלת הטכניון ולראשי הפקולטות ברור שהסוד הגדול הוא ההון האנושי, ולכן משקיעים בו משאבים רבים.

מה ההבדל בין שתי התרבויות האקדמיות שהכרת?
התפיסה האמריקאית, לפיה ההצלחה האקדמית היא סיפורו של הפרט, מהווה מכשול ביצירת שיתופי פעולה. כך מוחמצים היתרונות שבעבודה משותפת ובהפריה הדדית, שהם רכיב חיוני בהצלחה של מחקרים מולטי-דיסציפלינריים. לשמחתי, התרבות האקדמית בישראל בכלל, ובטכניון בפרט, הרבה יותר פתוחה
לשיתופי פעולה.

ובתוך הפקולטה?
בפקולטה עצמה יש תרבות ארגונית מעולה ויחסים מתהדקים עם התעשייה, ובשנים האחרונות יש גם מגמה של הצערת הסגל – מעין חילוף משמרות עם הפרופסורים הפורשים. כל המרכיבים האלה מכניסים רוח חדשה וחדשנית לרמת הלימוד ולרלוונטיות של הבוגרים לחברות המזון והביו-טכנולוגיה.
חברות המזון לא ממש אהודות כאן בארץ. בישראל, ובעולם בכלל, יש בהחלט הטיה לא הוגנת נגד החברות האלה, ובמקרים רבים הן “החשוד המיידי”. הנחת המוצא המוטעית היא שהן רודפות בצע וחסרות מצפון, ומרמות את הציבור כשהדבר פועל לטובתן. ההכללה הזאת מוטעית, ולפעמים נשכחת בדיון הציבורי העובדה שאלה חברות מסחריות שאמורות להרוויח, ואם לא ירוויחו הן לא ימשיכו לייצר אוכל ולספק לנו את רמת החיים המערבית שאנחנו מורגלים בה.

שירוויחו, אבל למה כל כך הרבה?
ייצור מזון נעשה אתגר קשה, מורכב ויקר יותר. חברות המזון נדרשות לספק את רצונו של הצרכן למוצר איכותי ובטוח, ואת הדרישות ההולכות-ומחמירות של הרשויות. ובזמן שחומרי הגלם משתנים כל הזמן, החברות חייבות לייצר מוצר קבוע ובלתי משתנה. כל זה מאוד מורכב ויקר, והדבר
מתבטא גם ברמות שכר שאינן גבוהות במיוחד.

ובגלל רמות השכר אתה לא שם?
לא. השכר “בחוץ” עדיין עדיף על השכר באקדמיה, וזה לא היתרון היחיד בתעשייה – יש משהו קוסם בעבודה האינטימית בפיתוח ובייצור, בהתמודדות עם אתגרים בשטח ובהפקת מוצרים שכולנו צורכים. כל זה בהחלט חסר לי כמדען, אבל הבחירה שלי באקדמיה, ובטכניון בפרט, נבעה מההחלטה להתמקד בעשייה מדעית,כלומר להיות מדען.

מה זאת אומרת “להיות מדען”?
זאת אומרת יציאה מתמדת מה”קוֹמפוֹרט- זוֹן” לאזורים חשוכים ובלתי ידועים במטרה להאיר אותם. כל יום הוא אתגר חדש, סיפור חדש, ואתה חייב תמיד להעז לנסות את מה שלא ניסו לפניך.

ולהיכשל שוב ושוב?
כן ולא. ברור שהרבה היפותזות מדעיות נכשלות, אבל צריך להבין שכישלון של ההיפותזה אינו כישלון של המדע. כי המדע מתקדם גם מתוך “כשלונות” כאלה, שמגלים לנו תמיד משהו חדש או לפחות פותחים לנו כיוון-מחקר חדש. הבנת כשלון היא לעיתים הבנה עמוקה של ידע שלאהיה קיים קודם.

וכשפרויקט שלם נגמר בפְלוֹפּ?
אז זה אחלה פלופ! אם אנחנו מתבאסים ממנו, זה סימן שאנחנו מצפים שהטבע יתנהג לפי ההוראות שלנו, וזו ציפייה מופרכת. הטבע לא שואל אותנו איך להתנהג ולכן, כשהוא מפריך את ההנחות שלנו, אנחנו אמורים ללמוד מזה, לגלות משהו חדש, לא להתייאש. כל יום מלמד אותנו דבר חדש, ולכן המחקר המדעי הוא
בשבילי הנאה גדולה, שגם מחלחלת לחיי האישיים וליחסים בתוך המשפחה. הגישה המדעית תואמת גם את התפיסה האישית שלי – לקחת אחריות במקום לקטר, לעשות מתוך ידיעה שלא הכל יצליח.”

פרופסור-משנה אורי לזמס נולד בקולומביה, וכשהיה בן חמש עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בנצרת עילית. לאחר סיום התיכון שקל ללכת לעתודה אקדמית אבל בסופו של דבר בחר להתגייס לשירות קרבי – “כדי לתרום בצורה משמעותית”. רק אחרי השחרור, בשנת 2000 , החל את לימודיו האקדמיים. מיד לאחר סיום התואר הראשון ב 2004- החל את התואר השני, והמשיך לדוקטורט במסלול ישיר בהנחיית פרופסור אייל שמעוני. בעבודת הדוקטורט פיתח שיטה ל”עיטוף מולקולרי” (ננו-אנקפסולציה) של אומגה 3 בתוך עמילן, שיטה שהגיעה לכדי הגשת בקשה לפטנט.

למה זה טוב?
העמילן הוא מוצר טבעי שהגוף מקבל בברכה, ובשיטה שפיתחנו אנחנו בעצם משתמשים בו כסוס טרויאני המחדיר את האומגה 3 לתוך הגוף ושומר על החומר הרגיש עד לשחרורו במהלך העיכול; ולא סתם לתוך הגוף אלא ישירות למעי הדק – שם מתפרקת ה”אריזה” שלנו באופן טבעי ומבוקר. כך משתחרר התוכן ונהיה
זמין בדיוק במקום הנכון. מחקרי המשך לעבודת הדוקטורט הוכיחו שהשיטה הזאת מגדילה משמעותית את זמינותה הביולוגית של האומגה 3 ושל חומרים נוטרצבטיים (חומרים בעלי השפעות תזונתיות ורפואיות) אחרים.

איך בודקים את הדברים האלה?
יש כמובן מודלים ניסוּייִיִּם ויש ניסויים בבני אדם, אבל בין שני הקצוות האלה יש המון תחנות ביניים, כמו המעבדה הייחודית שהקמתי כאן כחבר סגל. במעבדה הזאת אנחנו מבצעים מעין ‘הדמיה ניסויית’ של דרכי העיכול במערכות-עיכול מלאכותיות.
אלה בעצם ביו-ריאקטורים שונים, המדמים את הקיבה, את המעי הדק ואת המעי הגס, ועוזרים לנו להבין את רמת הנעכלוּת ( digestibilty) של המזון ולתכנן מוצרים המתאימים לצורכי הלקוחות.

מדוע ההדמיה הזאת חשובה כל כך?
כי מזון הוא אתגר מורכב, ויתכן למשל שמתוך צירוף בין שני רכיבים בריאים ובטוחים יווצר רכיב מזיק. לכן עלינו להתייחס למזון כאל מכלול, וכך גם להתייחס לתהליך העיכול. אנחנו חייבים להבין מה עובר על רכיבי המזון לפני תהליך העיכול ובמהלכו, ו’הקיבה המלאכותית’ שפיתחה הדוקטורנטית כרמית שני-לוי היא צעד משמעותי מאוד בכיוון הזה. כרמית גם מבצעת תיקוף (ולידציה) של המערכת באמצעות השוואה בין תוצרים של מערכת העיכול המלאכותית לבין דוגמאות של רכיבים שעברו במערכת עיכול אנושית. הדוקטורנטית אליס מוסקוביץ’ מצאה התאמה גבוהה מאוד, לעתים של 100% , בין תוצרי הפירוק של חלבון חלב בגופם של תינוקות לבין התהליך שהוא עובר במערכת המלאכותית שלנו.

אתם מבחינים בין קבוצות גיל שונות?
בהחלט. מערכת העיכול שלנו עוברת שינויים משמעותיים במהלך חיינו, והמערכות שבמעבדה שלנו מבחינות בין תהליכי העיכול בקבוצות הגיל השונות.

קשה להיות מהנדס מזון?
זה בהחלט לא פשוט. למרות התדמית של הענף שלנו, זהו תחום שהופך להיות היי- טקי מאוד, ומסלול-היישום בו ארוך ומפרך יותר מהמסלול המקביל בהיי-טק טכנולוגי. אם כדי להקים חברה כמו “פייסבוק” דרושים גראז’ ומחשב, הרי שבתחומי המזון והביוטק אתה חייב ניסויים, הוכחות, ניסיון טכני, השקעה כספית גדולה והמון סבלנות.

לאן הולך הענף הזה כיום?
אחד הכיוונים הוא של “מזון מותאם אישית” – ממש כמו רפואה אישית. ידוע כיום שמערכת העיכול פועלת אחרת בגילאים שונים ומושפעת גם ממשתנים כגון מוצא ומגדר (נשים, לדוגמה, צריכות פחות קלוריות מגברים). לכן אין “תפריטי מדף” שמתאימים לכולם, ובמצב האופטימלי יקבל כל אדם תזונה המתאימה לו אישית. הדרך לשם עוד ארוכה ומרובת אתגרים, אבל זה הכיוון.

אז לא תשתעמם בעשורים הקרובים.
אין סיכוי שיהיה משעמם. זה תחום מורכב מאוד, שיש בו מגבלות רבות ואילוצים רבים – למשל האיסור על שימוש בחומרי גלם שאינם רכיבי מזון, ודרישה גוברת לשימוש ברכיבים טבעיים בלבד ובמינימום עיבוד. זה גם תחום דינאמי, שנמצא בשינוי בלתי פוסק, ואחד השינויים המהותיים בעשורים האחרונים הוא העברת הדגש לעניין הבריאותי. יצרני המזון נדרשים כיום להתחשב בבריאותו של הצרכן, והתפקיד שלנו הוא לעזור להם בכך באמצעות מוצרים שישלבו בריאות, טעם ומחיר סביר. השינוי הזה ניכר במוטו שליווה את מאמצי
הסיוע לאפריקה – אם בשנות השמונים היה המוטו ,People have the right to food הרי שכיום הוא People have the right to right food.

ומה תפקיד מהנדסי המזון במגמה הזאת?
מזון הוא לא משוואה מתמטית, ולכן דרושה כאן הרבה עבודה הנדסית ומדעית. ככלל, נדרש כאן איזון בין שני יעדים: שימור הערכים התזונתיים שבמזון, והרג מירבי של החיידקים ‘הרעים’. האתגר הזה עולה גם בתהליכים פשוטים כמו בישול ביצים – כמה זמן לבשל ביצה כך שהחיידקים המסוכנים ימותו, אבל
החלבונים הדרושים לנו מבחינה תזונתית לא “ייהרגו”. במעבדה אנחנו עוסקים כמובן בתהליכים מורכבים יותר, שקשורים בעיבוד אופטימלי של מזון.

מזון מעובד זו כיום כמעט מילה גסה.
יש כאן שילוב מצער של טרנדים ושל דיסאינפורמציה. צריך להבין שחלק מהמגמות הנוכחיות, כמו למשל תנועת המזון הנא ( raw food), אינן אופציות ריאליות בהקשר הגלובלי. אי אפשר להאכיל את אוכלוסיית העולם כולה במזון נא. מעבר לכך, העיבוד משפר במקרים רבים את האפקטיביות התזונתית של המזון. ניקח לדוגמה את הַלִּיקוֹפֶּן – חומר שנמצא בקליפת העגבניה ומסייע במניעה של מחלות לב וכלי דם. הליקופן הוא חומר גבישי וקשה לפירוק במצבו הטבעי, אבל כשמבשלים את העגבניה בשמן זית, הגבישים האלה מתרככים ונמסים וכך הזמינות שלהם גדלה. לכן רוטב פיצה עדיף, בהיבט הזה, על עגבניה טרייה.

יכול להיות שאנחנו מפחדים מהמדע?
אנחנו מפחדים מכל מה שאנחנו לא מבינים, וזה חייב להשתנות. אילולא הטכנולוגיה, האנושות לא היתה מצליחה להתמודד עם גידול האוכלוסין. אם לפני מאה וחמישים שנה עבדה יותר ממחצית המין האנושי בחקלאות ובמעגלי ההפצה של המזון, הרי שכיום עובדים בחקלאות 7% בלבד, והשאר פנויים לעיסוקים אחרים, חשובים לא פחות. אנשים כמו ביל גייטס יכולים להתפנות למדע ולטכנולוגיה בזכות העובדה שאת המזון שלהם הם יכולים לקנות בסופר. ולמרות זאת, אנשים עדיין מפחדים מהמדע ומהקידמה ונסחפים אחרי מיתוסים כמו “הסכנות שבקפה נטול קפאין” ו”הנזקים שבצריכת חלב פרה”.

מיתוסים?
כן. בייצור של קפה נטול קפאין השתמשו פעם בממסים אורגניים כגון הקסאן ( hexane), שהוא חומר רעיל; אבל כיום הקפה הזה מיוצר בתהליכים אחרים – לדוגמה, מיצוי בלחצים גבוהים באמצעות מים – בתהליך פשוט ובטוח. חלב פרה אמנם אינו מתאים לכל האוכלוסייה, אך לרובנו הוא מקור מצוין לחומרים בריאים רבים, ואני לא מכיר שום הוכחה לכך שהוא מזיק לאנשים בריאים. הבעיה היא שאנשים נסחפים בטרנדים בלי שיהיו להם כלים להבדיל בין טענות אמת לטענות שקריות.

הם דווקא בטוחים שיש להם כלים.
מה שיש להם זה אינטרנט, שהוא מאגר אינסופי של מידע, שכל אחד יכול לפרסם בו טענות וטיעונים וגם לקדם את עצמו במנועי החיפוש. כאן נכנסים אנחנו, המדענים, ואחת המשימות שלנו היא לתת לציבור מידע אמין ומבוסס. זה מה שאני עושה בין השאר בעמותת “בשער”, שפועלת למען חינוך מדעי בקהילה. האתגר שלנו הוא להנגיש את המדע לציבור, והאתגר הספציפי שלי כמהנדס מזון הוא להראות שאוכל הוא אתגר הנדסי ומדעי, ושייצור מסחרי של מזון הוא למעשה הכרח של העולם המודרני.

אז אולי נמשיך את השיחה במקדונלדס?
אני לא פוסל את מקדונלדס. חשוב רק להקפיד על מינונים סבירים ואכילה מאוזנת. הנדסת מזון עשויה לספק פתרונות חדשים, שיהוו דרך-התמודדות נוספת עם אורח החיים הבעייתי שלנו ועם חוסר האיזון שאנחנו
מכניסים לחיינו. אנחנו אוכלים יותר מדי, פעילים מעט מדי ולא נחשפים מספיק לשמש. כל זה חייב להשתנות – אבל זה כבר לא בתחום שלי.

בתמונה בעמוד הבית: פרופסור-משנה אורי לזמס וצוות המעבדה שלו

כך אמר פרופסור משנה לירון ידידציון מהפקולטה להנדסה תעשייה וניהול, חתן פרס ינאי לשנת תשע”ג. “העובדה שהייתי תלמיד בינוני תורמת לי היום ומסייעת לי להיות מרצה טוב יותר”

נא להכיר – פרופסור משנה לירון ידידציון מהפקולטה להנדסה תעשייה וניהול, חתן פרס ינאי לשנת תשע”ג, בן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בחיפה. את שלושת התארים הוא עשה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ואת הפוסט דוקטורט עשה  ב-MIT, אצל פרופסור רצף לוי.

“אני דיסלקטי ועד כיתה ג’ לא ידעתי לקרוא ולכתוב,” מספר פרופסור ידידציון, “השנתיים הראשונות שלי בבית הספר היו קטסטרופליות, והמורה העדיפה להמליץ לשלוח אותי לכיתה טיפולית מאשר להשקיע בי. המלצה שכמובן לא התקבלה ע”י הורי. התיקון הגיע רק בכיתה ג’, בעזרת מורה נהדרת שנשאה אותי על כפיים, ובזכותה למדתי לקרוא. קצת נגיעה אישית ואנושית עשתה פלאים וגרמה לי להאמין שאני יכול. תמיד ידעתי שאני טוב במתימטיקה ואני משער שהיכולת המתמטית הגבוהה שלי היא סוג של פיצוי על הדיסלקציה, אבל להנדסה הגעתי במקרה.”

“כפיצוי על הקושי בלימודים פיתחתי יכולות אוטודידקטיות,” הוא מספר. “ללימודי התואר הראשון באוניברסיטת בן גוריון בהנדסה תעשייה וניהול הגעתי עם מספיק בגרות והבנה שכלי הלמידה אליהם הורגלתי במשך 12 שנות לימודי בבית ספר אינם מתאימים לי. סיכומי השיעור דרשו ממני מאמצי ריכוז אדירים, והבנתי שאני מתרכז בכתיבה ולא בהבנת החומר. אז הפסקתי לכתוב ובכל לימודי האקדמיים לא הייתה לי מחברת. כשהפסקתי לכתוב פתאום קלטתי את החומר תוך כדי שיעור. זה לא שיש לי זיכרון טוב, יש לי יכולת להבין תהליכים וכשאתה מבין את הקונספט – ההבנה שלך הרבה יותר עמוקה ואתה לא צריך לזכור. בסוף הסמסטר הראשון הפתעתי את עצמי וסיימתי כמצטיין הכיתה שלי. כשסיימתי גם את הסמסטר הבא כמצטיין הכיתתי פתאום התחילה לחלחל אצלי ההכרה שאני טוב משחשבתי, והביטחון העצמי שלי עלה.

“אף פעם לא ביקשתי או הסכמתי לקבל הארכות זמן או הקלות משום שאני דיסלקט, היה לי חשוב להתחרות באותם תנאים כמו כולם ולדעת שאת הישגיי השגתי ללא הקלות. הדרך הזו לא הייתה קלה, אך בסופה הגעתי להישגים ללא הקלות ואני שמח שבחרתי בה.”

פרופסור משנה  ידידציון הוא מומחה לאופטימיזציה קומבינטורית. הוא חוקר ועוסק בבעיות שיש בהן משמעות לסדר הדברים. באיזה סדר לבצע תהליכים בעסק כדי למקסם את השירות והיעילות ולצמצם את העלויות? “אנחנו מוצאים הוכחות מתמטיות ומפתחים אלגוריתמים שישפרו את היעילות של הארגון ויעזרו לו להתמודד בצורה היעילה והזולה ביותר,” הוא מסביר.

לטכניון הגיע לפני חמש שנים עם ניסיון רב בהוראה כמתרגל וכמרצה באוניברסיטת בן גוריון. “למדתי הרבה מהמורים שלי באוניברסיטה,” הוא מספר, “הם השפיעו רבות על דרך ההוראה שלי. השנה אני מלמד שני קורסי חובה בפקולטה, של סטודנטים לתואר ראשון. זה לא פשוט להגיע אל הסטודנטים משום שמדובר בכיתות גדולות. אני שובר מוסכמות בהוראה ונמנע משימוש במצגות או בתדפיסי שיעור מוכנים. אני מנתב את השיעור אבל נותן לסטודנטים להגיע בעצמם לתשובות, כך הם מפתחים כלי ניתוח ומגיעים לרמת הבנה מעמיקה הרבה יותר. בנוסף, אני נותן בונוסים לסטודנטים על סיכומי שיעור, בדיקת תרגילים וכתיבת תרגילים. משימות הבונוס באות מתוך רצון של הסטודנט לעשות את המשימה ואז גם אחוזי ההצלחה גבוהים יותר. אני דורש הרבה מהסטודנטים לאורך הסמסטר, כך שבסופו, לקראת הבחינה, הם רק יצטרכו לחזור על החומר אבל לא ללמוד אותו מההתחלה.

“אני מאמין שבהוראה מצוינת ישנם מרכיבים רבים וכל רכיב תורם את חלקו. אם נשלב את כל הרכיבים, כל אחד במקומו הראוי, יקבלו הסטודנטים את התמונה המלאה ותהליכי ההוראה והלמידה יעשו באופן מעמיק ויסודי. בראש ובראשונה אני מאמין שמתן יחס מכבד לסטודנטים הוא העיקר. סטודנטים שהגיעו ללמוד בטכניון הם בעלי מוטיבציה גבוהה והקלה בדרישות מהווה  זלזול בהם וביכולותיהם. אני רואה בכל סטודנט פוטנציאל למהנדס מוצלח שעלי לציידו במיומנויות ובכלים הנדסיים כדי שיוכל לשפר ולייעל כל ארגון אליו יגיע בהמשך דרכו. לכן אחד הדברים החשובים ביותר מבחינתי הוא טיפוח תפישות והקניית כלים הנדסיים (בניגוד לפתרון בעיות ספציפיות).”

“אני אוהב מאוד את נושאי המחקר שלי,” הוא מוסיף, “ואני מאמין שאם אתה מצליח להראות לאנשים שנושא מסוים מרתק, אתה סוחף אותם אחריך.”

“העובדה שהייתי תלמיד בינוני תורמת לי היום ומסייעת לי להיות מרצה טוב יותר. משום שחוויתי את המקום של חוסר הבנה וקושי. היום, כשסטודנט לא מבין, אעשה מאמץ להסביר לו את הנושא בדרך אחרת לגמרי ומכיוון אחר לגמרי.” ואכן, פרופסור משנה לירון ידידיציון מוביל כבר שלוש שנים במדדי הסטודנטים למרצה המצטיין.

“מרצה בעל כישורי הוראה נדירים”, כתב עליו אחד סטודנטים שלו בהמלצות לפרס ינאי. “במשך חמש שנותי בטכניון מעולם לא נתקלתי בקורס עם היענות כה גדולה לנוכחות בשיעורים מצד הסטודנטים. הנוכחות נבעה בראש ובראשונה מאווירת הלימוד הנעימה שהצליח פרופסור ידידציון להשרות בכיתה. הוא מעודד את הסטודנטים לנסות ולחקור לבד ומפנה שעות רבות לעזור לסטודנטים ולעודד אותם ברמה האישית להמשיך לנסות.”

“פרופסור ידידציון הוא בהחלט אחד המרצים הטובים שלימדו אותי במהלך שבע השנים שלי בפקולטה. הוא מצטיין ביחס חם וידידותי לסטודנטים, בעל יכולת הוראה גבוהה ותקשורת ‘בגובה העיניים’ עם כל אדם. הוא מצליח ליצור אווירה כוללת בכיתה (גם עם  150 סטודנטים) שמתאימה לכל סטודנט עם נגיעה אישית בכל סטודנט, חלש או חזק,” כתב עליו סטודנט אחר.

“כאבא לילדה בכיתה א’ , אין לי כעס על מערכת החינוך,” מדגיש פרופסור ידידציון,  ”לרוב כשאתה מצליח להגיע להישגים יש בך את הרצון לפגוש את מי שפיקפק ביכולותיך ולהוכיח אותו על טעותו. אבל אם הייתי יכול הייתי שמח לפגוש דווקא את אתי, המורה שלי מכיתה ג’ שהאמינה והשקיע בי, ולספר לה שהיום אני מרצה מצטיין בטכניון, ולהודות לה על כך שלא ויתרה עלי”.

בתמונה למעלה ובעמוד הבית: פרופ’ לירון ידידציון מקבל את הפרס ממשה ינאי ומנשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא

בתמונה למטה: לירון ועדי ידידציון

הזוכים בפרס הארווי היוקרתי של הטכניון, לשנת 2014, הם פרופסור פול קוֹרְקְם, מאוניברסיטת אוטאווה, קנדה ופרופסור ג’ון קליינברג, מאוניברסיטת קורנל, ניו יורק, ארה”ב.

פרופסור פול קורקם מהמעבדה המשותפת למדע האטו-שניות, אוניברסיטת אוטאווה, הוא מנהיג וחלוץ בתחום ספקטרוסקופיית לייזר אולטרה-מהירה. במשך שני עשורים הוא היה המקור העיקרי לתובנות משמעותיות שהובילו לפריצות הדרך האחרונות שהושגו בתחום זה. הוא נודע בעיקר בתרומתו העצומה לתחום של יצירת הרמוניות גבוהות (high harmonic generation) וביכולתו ליצור מודלים אינטואיטיביים לתופעות מורכבות מאוד. הישגיו בתחומים אלה היוו תשתית שעליה נוסד התחום המרתק של ספקטרוסקופיית אטו-שניות.

פרס הארווי לשנת 2014 יוענק לפרופסור ג’ון קליינברג מאוניברסיטת קורנל על תרומתו העצומה ועל מנהיגותו במדע המתפתח של רשתות מידע (information networks), לרבות עבודתו ההיסטורית על איפיון המבנה של ה- the World Wide Web במונחים של מרכזים וסמכויות; הניתוח שלו לתופעת “העולם הקטן”; ומחקרו על הפצת ההשפעה ברשתות.

 פרס הארווי ניתן לראשונה בשנת 1972, מהקרן שהוקמה על ידי ליאו מ. הארווי ז”ל מלוס אנג’לס, על מנת להכיר בתרומות גדולות לקידום האנושות בתחומי המדע והטכנולוגיה, בריאות האדם וקידום השלום במזה”ת. מפירותיה מוענקים כל שנה פרסים בשווי 75,000$ לכל זוכה.

בין זוכי פרס הארווי היוקרתי מדענים מארה”ב, בריטניה, רוסיה, שוודיה, צרפת, וישראל, ביניהם זוכה פרס נובל מיכאיל גורבצ’וב, מנהיג בריה”מ לשעבר, לו הוענק הפרס בגין פעילותו לצמצום מתחים אזוריים; פרופסור ברט סאקמן שזכה בפרס נובל ברפואה, פרופסור פייר ג’יל דן-ג’ן, אשר זכה בפרס נובל בפיסיקה, פרופסור’ אדוארד טלר עבור תגליותיו בפיסיקת מצב מוצק, אטומית וגרעינית ופרופסור ויליאם ג’. קופף על המצאת הכלייה המלאכותית.

הצעות למועמדויות לפרס הארווי מתקבלות ממדענים מובילים ואישים בישראל ובעולם. חתני הפרס נבחרים על יד וועדת פרס הארווי בתהליך קפדני, בטכניון.

 בתמונוה מימין: פרופסור פול קורקם. בתמונה משמאל: פרופסור ג’ון קליינברג.  צילום: דוברות הטכניון.

Chemical science  מגלה: חוקרי הטכניון גילו חומרים כימיים נדירים המראים יכולת קישור של מתכת טעונה + (חיובית) לאל מתכת טעונה +.

לפני שנתיים גילו החוקרים סוג חדש של קישור כימי ובכך השלימו, למעשה, “פאזל” בתחום המדע הכימי הבסיסי; שני הגילויים פותחים דלת לפיתוח קטליזטורים חדשים עם תכונות מיוחדות שלא היו ידועות עד כה.

חוקרי הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון גילו חומרים כימיים נדירים המראים יכולת קישור של מתכת טעונה + לאל מתכת טעונה + ובכך פתחו דלת  לפיתוח קטליזטורים חדשים עם תכונות מיוחדות שלא היו ידועות עד כה.

“תחום הקטליזה הוא דבר מאוד רחב”, מסביר פרופסור מרק גנדלמן מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון. “הוא משפיע על חיי היום-יום שלנו במישורים רבים. בעזרת תהליכים קטליטיים אנו מכינים חומרים חדשניים בעלי תכונות ייחודיות ולמעשה הרבה ממה שמשרת אותנו נעשה על ידי קטליזה, אשר נמצאת בלב לבה של איכות החיים שלנו במזון, תרופות, רכב, מטוסים ועוד. שוק הקטליזה העולמי נאמד ב-500 מיליארד דולר”.

קטליזה מבוססת על פעילות קטליזטור (חומר כימי שמשמש כזרז ואף פותח דרכים חדשות להכנת חומרים בעלי ערך שלא ניתן לייצרם בלעדיו). קטליזטורים רבים בנויים בעיקר מליבה של מתכת וחומר אורגני מסביב לה, אשר למעשה מחזיק אותה. תכונות המתכת (כלומר – תכונות הקטליזטור) מושפעות מהחומר האורגני העוטף אותה.

בין המתכת לבין החומר האורגני יש קשר כימי. סוג הקשר חשוב מאוד, משום שהוא מקנה תכונות ייחודיות למתכת. פרופסור גנדלמן והחוקרים במעבדתו גילו לפני כשנתיים סוג חדשני של קישור חומר אורגני למתכת. זהו קישור חדש בין חומר המבוסס על חנקן טעון חיובית לבין מתכת. זו הפעם הראשונה שמתגלה קישור המבוסס על חנקן טעון חיובית. עד כה קישורים דומים התבססו בעיקר על פחמן וחומרים ממשפחה זו ולמעשה הגילוי של חוקרי הטכניון השלים את “החלק החסר בפאזל”. עתה הראו חוקרי הטכניון כי חומרים בשם ניטרניום (מבוססי חנקן +) יכולים ליצור קשר כימי עם מתכת שגם היא טעונה + (חיובית). כידוע, בטבע פלוס ופלוס דוחים זה את זה (כמו המטענים בסוללות). בכימיה הם גם דוחים זה את זה, אך משום שחלקיקים כימיים נושאים גרעינים ואלקטרונים – הם גם  נמשכים זה אל זה.

“אנו הראינו קשר בין מתכת טעונה חיובית לאל-מתכת (לגנדה) טעונה חיובית”, מסביר פרופסור גנדלמן. “החומרים הללו נדירים ויש בהם ענין מדעי בסיסי וגם פוטנציאל גדול לשמש כזרזים לתגובות חשובות בעלות ענין בכימיה, כמו הפיכת פחמנים אנרטיים ופשוטים לחומרים פונקציונאליים בעלי ערך בתעשיה או בחיי היום-יום”.

בעקבות הגילוי אולי ניתן יהיה בעתיד לשפר או לגלות תהליכים כימיים חדשניים  שיחסכו באנרגיה ויפחיתו באורח ניכר פסולת רבה. “יש כאן פוטנציאל לכימיה ירוקה”, מבהיר פרופסור גנדלמן. “פסולת כימית היא בעיה עולמית”.

האיור מדגים את הקשר בין לגנדה חיובית לבין מתכת חיובית. אייר: איגור ארמיאח.

בתמונה: פרופסור מרק גנדלמן

מתוך 11 מצטרפים חדשים מחוץ לארה”ב – שלושה ישראלים, בניהם פרופסור אלון גני ופרופסור משה שהם מהטכניון.

האקדמיה הלאומית האמריקנית להנדסה צירפה לשורותיה 11 חוקרים ותעשיינים חדשים מחוץ לארה”ב – שנים מהם מהטכניון (הפרופסורים אלון גני מהפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל ומשה שהם מהפקולטה להנדסת מכונות) ואחד ממכון ויצמן (פרופסור דויד הראל).

פרופסור גני נבחר לאקדמיה היוקרתית בזכות פיתוחיו בתחום דלקים למנועים רקטיים ומנועי מגח סילון ופרופסור שהם – בשל פיתוח הרובוט של חברת “מזור” המשמש בניתוחי גב ועמוד שידרה.

האקדמיה הלאומית האמריקנית להנדסה היא היוקרתית בעולם. השנה נבחרו לאקדמיה 67 חברים חדשים, 56 מתוכם אמריקנים. כיום יש באקדמיה 2,250 חברים, מתוכם 214 לא אמריקנים.

חברות באקדמיה נחשבת להכרה המקצועית הגבוהה ביותר בתחום ההנדסה. בהודעת האקדמיה נאמר כי מדובר בכבוד לאלה שהרימו תרומה יוצאת מגדר הרגיל למחקר ההנדסי, לחינוך ההנדסי, לחדשנות ההנדסית, למחקר ההנדסי היישומי ולספרות המקצועית ההנדסית, כמו גם בהוקרה לחלוצים בפיתוח תחומי הנדסה חדשים ושיפור תחומי הנדסה מסורתיים.

 בתמונה מימין: פרופסור משה שהם. בתמונה משמאל: פרופסור אלון גני

600 תלמידים מצפון הארץ השתתפו בתחרות FLL (First Lego League), שנערכה בטכניון. קבוצת תלמידים מבית הספר העל יסודי משגב זכתה במקום הראשון והבטיחה את מקומה בגמר הארצי. יחד איתה העפילו לתחרות הגמר הארצית קבוצות מבית הספר האזורי משגב, תפוח פיס עמק חפר ואשכול פיס קריית ביאליק. התחרות תתקיים ב-4 במארס בהיכל “נוקיה” בתל אביב.

התחרות, בה לקחו חלק 26 קבוצות תלמידים מכל אזור הצפון, נוסדה במסגרת שיתוף הפעולה בין FIRST, תכנית החינוך הקדם-אקדמית המובילה של הטכניון וקבוצת LEGO, במטרה לעודד ילדים ובני נוער להיחשף לעולם המדע והטכנולוגיה. תחרות הרובוטיקה השנתית, המתקיימת במסגרת התכנית, מיועדת לתלמידי כיתות ד’-ט’. התלמידים נדרשים להתמודד מדי שנה עם אתגר חדש, והשנה היה זה אתגר בתחום ההתמודדות באסונות הטבע.

FLL היא תחרות עולמית, שבה משתתפים יותר מ-200,000 תלמידים בכיתות ד’–ט’ מ-70 מדינות ברחבי העולם, כ-3,300 בישראל. התלמידים חקרו סופות, רעידות אדמה, גלי צונאמי ותרחישים נוספים של אסונות טבע, והציעו פתרונות יצירתיים להתמודדות עם אתגרי הטבע. בנוסף לעבודת החקר נדרשו התלמידים לבנות ולתכנת רובוט אוטונומי מלגו, בעזרת תכנת LEGO MINDSTORMS, שיוכל להתמודד עם סדרת משימות בשולחן משימה מיוחד.

הניקוד ניתן לקבוצות על ידי השופטים על סמך תהליך המחקר, חדשנות הפתרון ואופן ההצגה. בנוסף קיבלה כל קבוצה ניקוד על תכנון ותכנות הרובוט ברמה המכאנית, ועל הצלחתו בביצוע המשימות.

“זו הפעם הראשונה שאני משתתפת בתחרות הזו וזה כיף גדול,” מספרת אריאל ברק, תלמידת כיתה ט’ מבית הספר המשותף חוף הכרמל במעגן מיכאל, שקבוצתה זכתה בפרס על מציאת פתרון חדשני ועל אופן הצגתו. “בקבוצה שלנו יש שבעה תלמידים, ויחד פיתחנו אפליקציה המאפשרת לאזרחים להתמודד עם מצב של רעידת אדמה, ונותנת בזמן אמת הנחיות כיצד לנהוג. האפליקציה כוללת גם משחק, שמי שמשחק בו לומד להתמודד עם רעידת אדמה. רק בזכות התחרות הגעתי להתעניין בנושאים של רובוטיקה וטכנולוגיה, ובלעדיה  לא הייתי עוסקת או מתעניינת בהם. בזכות FLL אלך ללמוד במגמה הקשורה לרובוטיקה. הופתעתי עד כמה זה תפס אותי.”

“זה פרויקט שכל מי שמתחיל בו נתפס ולא רוצה להפסיק. התחרות הופכת לחלק משמעותי בחיים שלך,” אומר יהונתן אלדר, תלמיד כיתה י”א, שהדריך את תלמידי כיתות ח’-ט’ מבית הספר חוף הכרמל. “היות שהעבודה על הפרויקט גוזלת זמן רב, וההשתתפות בתחרויות גורמת לנו להחסיר ימי לימודים, לקבוצה נבחרים תלמידים מצטיינים שיכולים להשלים את חומר הלימודים הרגיל. “

“בתחילת כל שנה אנו מקבלים את לוח המשימות ועלינו להחליט באיזו דרך לפעול. התלמידים מתכננים ומפתחים הכל לבד, ואנחנו המדריכים רק מלמדים אותם על התופעה ומכוונים אותם. התחרות פשוט סוחפת אותם.”

“ברור שאלמד בטכניון כשאהיה גדול,” מוסיף יהונתן. “אני בטוח שלפחות  80% מהמשתתפים בתחרות ילמדו בעתיד לימודים אקדמיים בתחומי המדע וההנדסה. אחרי שאתה נחשף לתחומים האלה אתה לא רוצה לעסוק בשום דבר אחר.”

שירה סנה, תלמידת כיתה ו’ מבית הספר “המגינים” בקרית שמונה, השתתפה גם היא לראשונה בתחרות. “מרגש מאוד להשתתף בתחרות,” היא אומרת. “אני לומדת עם 15 תלמידים נוספים בכיתה מיוחדת של יזמות, ואנחנו יוצרים כל מיני דברים ברובוטיקה ועושים ניסויים. לתחרות התאמנו כשלושה חודשים, והמדריכים ליוו אותנו בתהליכי הפיתוח. בחרנו להתמקד בעבודת החקר בנושא רעידת אדמה. הפתרון שהצענו, לאחר התייעצות עם מומחים בתחום, היה פיתוח שבב להתרעה על תזוזת בנייני מגורים, שיוצב בגומחה בתחתית הבניין וייתן התרעה לשירותי הביטחון על התרחשות של רעידת אדמה. כשנרשמת תזוזה משמעותית בקרקע, השבב מפעיל אזעקה אצל כוחות הביטחון.”

תחרות ה-FLL  ידועה בעולם לא רק בזכות קידום והקניית הטכנולוגיה לגיל הצעיר, אלא גם בזכות הערכים אותם היא מעניקה, תוך שימת דגש על ערכי שיתוף פעולה והתנהלות אדיבה ומכבדת של התלמידים בתוך הקבוצה.

בתמונות: תלמידים בתחרות. צילום : שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון

פרויקט ארכימדס, המציע חינוך אקדמי במקצוע הכימיה לתלמידי תיכון, שינה את חייהם של רוב הנערות והנערים שהצטרפו אליו. במפגש השבוע, של בוגרי ארכימדס ואולימפיאדות הכימיה לדורותיהם, נחשפנו אל התלמיד בן ה-13 שנדחה כשביקש ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ואל התלמידה מבית הספר בו לא היו שיעורי מדע.

“אחרי שבלעתי כל אנציקלופדיה בסביבה, הגעתי בכיתה ז’ למצב בו הייתי תלמיד שהשתעמם בשיעורי המדעים בבית הספר”, נזכר דן דבירי, “אז הלכתי אל מזכירות האוניברסיטה הפתוחה וביקשתי להירשם לקורס מדעי. היועצת שסירבה לקבל אותי, אמרה – “תחזור אלינו בסוף כיתה ח’. אבל כבר בשנה הזו, אני זוכר את היום בו תוך כדי הליכה במסדרון, נתקלתי בפוסטר של הכימיאדה, התחרות הארצית בכימיה. זה היה הרגע המכריע של חיי”.

 מהפוסטר, הגיע דבירי בן ה-13 לראיון במשרדו של פרופסור גבי קוונצל, לקראת התחרות אותה יזמה הפקולטה לכימיה ע”ש שוליך של הטכניון. הפרופסור שהתרשם מיכולותיו, שאל אותו בסוף המבחן אם הוא באמת תלמיד כיתה ח’… דבירי התקבל לפרויקט ארכימדס, שקולט כל שנה כ-50 תלמידי תיכון מצטיינים, לשלוש שנים של קורסים בטכניון. לאחר שזכה בפרסים בכימיאדה ובארכימדס, נשלח לייצג את ישראל באולימפיאדה הבינלאומית שהתקיימה באותה שנה בדרום קוריאה.

 ”הפקולטה לכימיה אימצה אותי עוד בהיותי תלמיד”, סיפר השבוע, “כיום, אחרי שסיימתי שני תארים בכימיה ובפיזיקה במסגרת תכנית המצוינים, אני משרת בצבא ככימאי וכמהנדס חומרים. מתכנן להשתחרר ולחזור ללמוד וללמד באקדמיה”.

 סיפורו של דבירי משקף במידה רבה את מסלול חייהם של רוב בוגרי פרויקט ארכימדס: נערות ונערים שהתאהבו בגיל ההתבגרות בעולם הכימיה ונקלטו אל תוך המסגרת שהטכניון העמיד לרשותם. הלימודים שהתקיימו בעיקר בימי שישי, ב-6 שעות מרוכזות בכל פעם, כללו בסיומם בחינות סמסטר זהות לחלוטין לאלה בהן נבחנים הסטודנטים בטכניון. רבים מהתלמידים בפרויקט בחרו במסלול עתודה והתגייסו לצה”ל, כאשר פרויקט תלפיות או חיל המודיעין מסמנים אותם כיעד מועדף להשקעה.

 האחראי האקדמי על התכנית, פרופסור זאב גרוס, ציין כי ארכימדס מהווה עבור בוגריו כרטיס כניסה לקריירה ולתפקיד הבא בחייהם. שיאו של המפגש, אליו זומנו בוגרי פרויקט ארכימדס ואולימפיאדות לכימיה לדורותיהם, היה בהרצאה מפיו של חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2011, פרופסור דן שכטמן. בהרצאה התעכב פרופסור שכטמן על שינויים משמעותיים שעברו על העולם בשישים השנים האחרונות, הציג כיווני מחשבה על מקומה של הכימיה בעולם והעלה תהיות על העתיד לבוא.

 למרות ההתפתחות העצומה בעולם המטוסים, פרופסור שכטמן אינו צופה מהפיכה שתאפשר לנו לטוס מהר יותר, אם נרצה להגיע בטיסה מישראל לשטוקהולם למשל. “כיום אני עולה את כביש פרויד במכוניות פריוס בעלת מנוע חשמלי ומרגיש כמו פופאי”, סיפר, “זהו רכב עם מנוע חשמלי חזק. עברנו 100 שנות פיתוח של כלי רכב, אבל הבטריות עדיין לא מאפשרות נסיעה של מאות ק”מ. אולי בשנת 2020 יהיו בטריות מתאימות. מה שבטוח, לישראל יש אינטרס שהעולם לא יהיה תלוי בנפט ואנו פועלים נמרצות בתחום.

 ”בעידן בו אנו חיים, כבר ברור לכולם שגם מקצועות מעולם הרפואה או מדעי המחשב, הם בסופו של דבר, עניין שאפשר להסביר בעזרת הכימיה”, סיפר פרופסור שכטמן, הנשוי לציפורה, פרופסור לפסיכולוגיה. “לי ברור שהמדע הבא שיוסבר באמצעות הכימיה, הוא הפסיכולוגיה. על כך נוהגת אשתי לומר, ‘ומה עם רגשות? מה עם סימפטיה ואמפטיה?’ ואני משיב לה: זה הכל עניין של כימיה”.

 ”מגיל צעיר נמשכתי למדע. הרגשתי שזה סוג של קסם”, סיפרה אושרי הלימי, “בכיתה י’ למדתי בביה”ס עירוני ו’ בחיפה, בו לא היו לימודי כימיה. היועצת המליצה לי לגשת למבחני קבלה לארכימדס. אני זוכרת שהייתי לחוצה מאוד בראיון הקבלה אצל פרופסור גבי קוונצל, מי שאחר כך גיליתי שהוא הרוח החיה של התכנית. עברתי את הראיון בהצלחה ומכאן, בלעתי ספרים של כימיה לתוך הלילה. בשנה הראשונה זכיתי במקום השני באולימפיאדה בארץ. שנה אחר כך זכיתי במקום הראשון ואחרי כמה חודשים כבר התמודדתי בתחרות העולמית שהתקיימה בבודפשט. ארכימדס נתנה לי בסיס חזק להבנת המדע. ללא התכנית לא הייתי נחשפת למעגלים החברתיים אליהם הגעתי. סיימתי תואר ראשון בפקולטות חשמל ופיזיקה בטכניון ואני מתכננת להמשיך ולעסוק במחקר”.

 שירה מוסקוביץ, בוגרת המחזור הראשון של ארכימדס, לומדת כיום באוניברסיטה העברית, שנה שישית של לימודי רפואת שיניים. בעוד סמסטר אחד, היא תסיים את הלימודים ותתגייס לצה”ל בתור רופאת שיניים. “תכנית ארכימדס עוררה אצלי את התשוקה ללימודים גבוהים”, היא מספרת, “הטכניון שימש בית חם עבורי, גם בתקופה בה עברתי ללמוד בירושלים. את כל חופשות הסמסטר העדפתי להעביר כאן. אני מודה לכל האנשים שסייעו לי לקחת חלק בפרויקט”.

 ”הטכניון משקיע מאמצים גדולים, על מנת שכל תלמיד יוכל לקבל פה את התנאים הטובים ביותר להצלחה”, אמר הפרופסור לכימיה נועם אדיר, שבירך את בוגרי ותלמידי התכנית, “יש כאן לא מעט בניינים ומעבדות יפות. אבל כל מה שאנו רואים מסביב, הם כמו תכשיטים יפים שלא שווים כלום ללא האנשים. תכנית ארכימדס עושה זאת, כאשר היא מצרפת אתכם לידע חדש, שהוא יהיה המקור לטכנולוגיות העתיד”.

הודות לצעד שלי – בפעם הבאה יהיו יותר מועמדות לנשיאות המדינה.

שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, אמרה בכנס בטכניון כי הודות למועמדותה לנשיאות המדינה יהיו בעתיד עוד נשים שיתמודדו על המשרה הרמה. “זה תפקיד א-פוליטי”, הדגישה. “על כולנו להתאחד כדי להראות את פניה היפות של ישראל”.

גברת דורנר הוסיפה שהיא מקווה להיבחר לתפקיד, אך השיקול המרכזי שלה בהגשת מועמדותה הוא להביא אשה למשרה הרמה.

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, בירך אותה על הצעד שעשתה והוסיף: “למזלי אין לי זכות בחירה לנשיאות המדינה, שאם לא כן הייתי בדילמה. הרי קולגה שלי, פרופסור דני שכטמן מהטכניון, מועמד אף הוא. עם זאת אני מסכים שהגיעה העת שאשה תכהן כנשיאת המדינה”.

דליה דורנר דיברה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, בכנס האגודה האקדמית הבינלאומית לתכנון, משפט ומקרקעין. נושא הרצאתה היה “המלחמה בטרור וזכויות האדם”, והיא מנתה שורה של פסיקות בנושאים של חיסול ממוקד, גדר הביטחון והפצצה המתקתקת. “דמוקרטיה יכולה למצוא איזון בין זכויות האזרח ודרישות ביטחוניות”, הדגישה.

הכנס אורגן בידי פרופסור רחל אלתרמן והיחידה ללימודי המשך של הטכניון והשתתפו בו כמאה אנשי אקדמיה ומשפט מהארץ ומחו”ל.

 בתמונה: דליה דורנר עם נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא. צילם: שרון צור, דוברות הטכניון

פרופסור עדית קידר מהפקולטה להנדסת חשמל, כלת פרס ינאי לשנת תשע”ג: “חשוב לי ליצור חוויה אישית ולגרום לסטודנטים להרגיש שהם למדו ממני ולא רק דרכי”.

“פרופסור עדית קידר עוסקת בחינוך במובן הרחב של המילה,” נאמר בנימוקי ועדת פרס ינאי. “יש לה יכולת נדירה לגבש ולסכם תובנות, ולהציג נושאים בצורה מובנית ובהירה. הדבר ניכר הן בהוראה הפרונטלית, הן בפגישות ההנחיה של סטודנטים לתארים גבוהים והן בכתיבה עבור הקהילה המקצועית.”

“קיבלתי השראה מהלהט שלך למחקר האקדמי”, כתב לה אחד מתלמידיה . “את המנחה הטובה ביותר שסטודנט יכול לבקש, ואינני יכול להעריך במילים כמה תרמת לצמיחתי האישית והאקדמית,” כתב עליה אחר.

פרופסור קידר עוסקת בחישוב מקבילי וחישוב מבוזר. היא חוקרת מה קורה כאשר דברים קורים בו זמנית – איך מסנכרנים פעולת מחשב חזק עם כמה מעבדים ואיך גורמים למעבדים לתקשר ביניהם.
“בעצם אני עוסקת בחלוקת עבודה,” היא אומרת. “למחשבים היום יש יותר ממעבד אחד, כלומר כמה מנועים שיודעים לעשות חישוב במקביל. היום, בכל מחשב שולחני או סמארטפון יש כמה מעבדים וחייב להיות תיאום ביניהם, חייבת להיות חלוקת עבודה.”

“חישוב מבוזר זה סינכרון מסוג אחר – שמירת המידע בענן, כלומר בכל מיני מחשבים מסוגים שונים. המידע נשמר בכמה עותקים כדי שיהיה זמין ואמין בזמן אמת.”

המחקר של פרופסור קידר משלב עבודה תיאורטית עם יישום וסימולציות. “אני הכי אוהבת את האמצע בין התיאוריה לפרקטיקה, כלומר לעסוק במשהו שהוא אמיתי, שאפשר לבנות אותו, אך הוא לא טריוויאלי מבחינת התיאוריה שלו. אני אוהבת את החיבור בין הדברים שהיינו רוצים ליישם לבין התיאוריה שמסבירה איך ניתן לעשות זאת נכון.”

פרופסור קידר היא בוגרת שלושה תארים במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, ואת לימודי הפוסט דוקטורט עשתה ב-MIT. משנת 2001 היא חברת סגל בטכניון. “בחרתי בטכניון משום שכאן יש תרבות מחקרית טבעית המשלבת בין פרקטיקה לתיאוריה. המחקר שלי עוסק בהנדסת מחשבים – החיתוך בין מדעי המחשב להנדסת חשמל. בשנים שאני כאן יצא לי לשתף פעולה עם יותר מעשרה חוקרים בפקולטה, וזה בדיוק מה שחיפשתי – אנשים שמשלימים אותי.

“בטכניון יש סטודנטים מעולים לתארים גבוהים, ובשביל זה אני באקדמיה – הנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים. חשוב לי להקנות לסטודנטים האלה כלים שיאפשרו להם להיות חוקרים טובים בהמשך הדרך, וראייה רחבה של תחומי מחקר מעבר לתחום הצר בו הם מתמקדים. חשוב לי ללמד אותם מהי בעיה מחקרית טובה ולחנך אותם לאזרחות טובה בקהילה האקדמית. אני רוצה שתהיה אינטראקציה אישית שלי איתם ואינטראקציה ביניהם. בדרך כלל יש לי 5-4 סטודנטים, והאינטראקציה מאוד אישית. הנחיית סטודנטים לתארים מתקדמים היא תהליך אישי, שתענוג גדול ללוות אותו. יש בטכניון סטודנטים נהדרים ואני מרגישה שותפה לתהליך הצמיחה שלהם. כשדוקטורנט מסיים את לימודיו, אני מרגישה שהוא קצת כמו ילד שעוזב את הבית. מין ריקנות כזו. בייחוד עם תלמידי הדוקטורט נוצר קשר שהוא לכל החיים – הם שומרים על קשר ומקפידים לבוא לבקר.”

פרופסור קידר מאמינה שיתרונו של הטכניון מתבטא בשני אספקטים: הוראת העקרונות התיאורטיים (מתמטיים ומדעיים) העומדים בבסיס הפרקטיקה ההנדסית; וחשיפת הסטודנטים לחזית המחקר הטכנולוגי ולמגמות טכנולוגיות עכשוויות. “בהוראה פרונטלית חשוב לי להביא מניסיוני האישי (הן במחקר והן בחשיפה לטכנולוגיות) ומנקודת מבטי האישית, כדי לתת לסטודנטים ערך מוסף מעבר למה שיכלו להפיק מקריאת החומר בספר הלימוד. לכן אני משתדלת ליצור חוויה אישית ולגרום לסטודנטים להרגיש שלמדו ממני ולא רק דרכי. חשוב לי מאוד גם ליצור אווירה נעימה ופתוחה בכיתה, כדי שסטודנטים ירשו לעצמם להשתתף ולשאול שאלות באופן חופשי (מבלי לוותר על רמה אקדמית ודרישות גבוהות). חשוב גם שסטודנטים ירגישו שיש להם כתובת לפניות ולהתייעצויות כלליות, גם מעבר לשאלות על חומר הקורס. אני משתדלת להיות קשובה מאוד למשוב הסטודנטים, כדי לשפר את שיטות ההוראה שלי באופן מתמיד. אני מתייחסת גם למשוב הישיר (תלונות, מחמאות, הערות במשאל המרצה הטוב), להערות המתרגלים וכן ליכולתם של הסטודנטים להתמודד עם שאלות שונות במבחנים. בשנותי הראשונות בטכניון ציוני ההוראה שלי לא היו גבוהים, אולם עם השנים למדתי מהמשוב והשקעתי מאמצים רבים בשיפור, דבר שנשא פרי הן בציוני הוראה והן בהבנת הסטודנטים את החומר.

“הסטודנטים בדור הזה יודעים לפרגן ואני מאוד אוהבת את זה”, היא אומרת. “הדור שלי פחות ידע לפרגן. הסטודנטים מרגישים אתנו מאוד נוח ויש פחות דיסטנס. בסוף השיעור האחרון או אחרי הבחינה הם מגיעים אלי, אומרים תודה ושהיה להם מעניין. זה המשוב הכי חשוב בעיני וזה כיף.”

“כשהוכרז פרס ינאי לא שיניתי דבר בדרך ההוראה שלי. זה נהדר לקבל את ההכרה, אבל  מכתב תודה מסטודנט בסוף השנה מרגש אותי לא פחות.”

בתמונה: נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא ומשה ינאי יחד עם פרופסור עדית קידר. צילום: יוסי שרם