כעשרים סטודנטים מאוניברסיטת ייל (Yale) התארחו בשבוע שעבר בטכניון במסגרת GNW – GLOBAL NETWORK WEEK  . זהו פרויקט בינלאומי, שנערך זו הפעם הראשונה בטכניון. מארגני האירוע, פרופסור מרים ארז וד”ר הארי יוקלה מתוכנית ה-MBA בטכניון, אומרים כי בעקבות הצלחת הפרויקט יתקיים מחזור נוסף בחודש מרץ הקרוב.

GNW היא תכנית ייחודית לחילופי סטודנטים הלומדים בבתי ספר שונים למינהל עסקים (MBA). במסגרת זאת נפגשים סטודנטים ממספר בתי ספר למשך שבוע, שבו הם מתמקדים בנושא מסוים ונחשפים לתכנים אקדמיים ואחרים. הטכניון הוא המוסד הישראלי הראשון והיחיד החבר ברשת.

שבוע GNW בטכניון הוקדש לנושא “אומת הסטארט-אפ”, ומלבד הסטודנטים מאוניברסיטת ייל, השתתפו בו כעשרה סטודנטים מהטכניון (חיפה ושלוחת תל-אביב) ועוד 6 סטודנטים מאוניברסיטאות מספרד, מקסיקו וסין. בשבוע זה נחשפו הסטודנטים ליזמות ישראלית ולקשר בין אקדמיה, תעשייה וחדשנות. בין ההרצאות: “התרבות החדשנית של ישראל”, “הון ויזמות – המודל הישראלי” ו”יזמי היי-טק סדרתיים בישראל”. ויויאן, סטודנטית סינית מאוניברסיטת ייל, אמרה כי “עד כה קישרתי את ישראל עם מתיחויות וסכסוכים בלבד, אבל בשבוע הזה גיליתי כאן ארץ שהיא קסם, ארץ מודרנית מאוד, רב תרבותית, עם אנשים חמים, חכמים וסקרנים.”

אורן דבוסקין, תלמיד תכנית ה-MBA  בטכניון, אמר כי “זה היה שבוע מרתק ואינטנסיבי, שבו קיבלנו פרספקטיבה רחבה על אקדמיה ויזמות, אסטרטגיה והיבטים פיננסיים, בין השאר מממציאים שהפכו ליזמים. הבנתי טוב יותר כמה חשוב ליזם לראות את התמונה הגדולה, ולבדוק מי ירצה את הטכנולוגיה שלו לפני שהוא מפתח אותה.”

“ההיגיון הפנימי של התוכנית,” אמר ד”ר יוקלה, “הוא שביזמות אין ‘מתכונים סודיים’ ואין מתכונים בכלל, אבל אנחנו יכולים לתת לסטודנטים את התבלינים שבעזרתם הם יכינו את התבשיל הייחודי שלהם. כל המשתתפים בשבוע הזה היו סטודנטים מבריקים, אבל נדמה לי שהתהליך שהם עברו כאן הבהיר להם כמה מורכבת עבודת היזמות, ומהן התכונות החשובות ליזם מעבר לידע שהוא יכול ללמוד באוניברסיטה.”

במסגרת חברותו של הטכניון ברשת GNW נסעו גם שישה סטודנטים מתוכנית ה-MBA  של הטכניון לחו”ל: ארבעה סטודנטים לאוניברסיטת Yale, ושניים לאוניברסיטת FUDAN שבסין.

בתמונות: ד”ר הארי יוקלה עם אחד מהסטודנטים שהשתתפו בתכנית (מימין), פרופ’ מרים ארז עם אחת הסטודנטיות מאוניברסיטת ייל (משמאל). צילום : שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון

אוניברסיטת המחקר המובילה בטייוואן הכריזה על תכנית משותפת לדוקטורט עם חמש אוניברסיטאות מובילות ובהן הטכניון.

אחרי יותר משנה של מגעים בין NTHU, אוניברסיטת מחקר מובילה בסין-צ’ו, עיר המדע של טייוואן, ואוניברסיטאות בעלות שם עולמי במדינות רבות, הוכרז על תוכנית  משותפת לדוקטורט.

אוניברסיטת NTHU הודיעה כי חמש האוניברסיטאות שנבחרו הן:

-        הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל,

-         האוניברסיטה הטכנולוגית של טרוי – UTT, צרפת,

-         המכון ההודי לטכנולוגיה, מדרס, הודו,

-         אוניברסיטת ווטרלו, קנדה,

-         אוניברסיטת ליברפול, בריטניה.

לין צ’ן, נשיא NTHU, אמר כי “זהו קו פרשת מים עבור NTHU כאוניברסיטת מחקר יוצאת דופן. הדרישות, המשימות והאתגרים הניצבים בפני אוניברסיטאות מחקר במאה ה-21 גדלים במהירות. אי אפשר להמשיך לנהל את האוניברסיטאות בשגרת ‘עסקים כרגיל’, כלומר בדפוסי הפעולה של המאה העשרים. כדי לערוך מחקר ברמה הגבוהה ביותר, תוך התמודדות עם נושאים גלובליים במכלול ההיבטים, ממדע ועד מדעי החברה, ממדעי הרוח ועד להנדסה, ממדעי הביולוגיה למדעי החיים, נדרשת יציאה ממסגרת האוניברסיטה הבודדת”.

הנשיא צ’ן הסביר כי “כדי שקהילות המחקר של NTHU יטפלו בבעיות גלובליות במטרה להתמודד עם אתגרים גלובליים, עלינו ליצור מרחב שבו יטופחו באופן פעיל שיתופי-פעולה אינטלקטואליים עם אוניברסיטאות מובילות בכל רחבי העולם. עלינו לפתח דפוס חשיבה חדש של אסטרטגיה גלובלית במטרה לאפשר ‘הכשרת דוקטורט’ כחלק בלתי נפרד ממשימת ההוראה שלנו. אם זו הנחת התשתית שלנו, אינני יכול לחשוב על דרך טובה יותר מאשר הקמת תוכניות Ph.D משותפות, בנות קיימא, עם המוסדות המובילים בעולם. בתוכניות אלו ייכנסו חברי הסגל המעולים שלנו לתוכניות של מחקר משותף, ארוך טווח, עם אוריינטציה גלובלית משמעותית, עם חמש אוניברסיטאות אלה מאירופה, צפון אמריקה ואסיה, ועם דוקטורנטים מכל היבשות שישמשו כגשרים אינטלקטואליים. זה מלהיב מאוד!”

נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, אמר כי ההסכם עם האוניברסיטה המובילה בטייוואן הוא המשך טבעי להשתלבות המהירה של הטכניון ב”כפר האקדמי הגלובלי”, ומקדם את בית הספר הבינלאומי שלו. “בעולם הגלובלי והשטוח המתהווה לנגד עינינו תופס הטכניון, יותר ויותר, את מקומו הראוי בין האוניברסיטאות המובילות בעולם”, הדגיש.

בתמונה: אוניברסיטת NTHU

מאת איתמר מנוחין.

ארתור ס’ קלארק, סופר המדע הבדיוני הידוע, טען כי אי אפשר להבחין בין טכנולוגיה מתקדמת לבין קסם. פרופסור משנה לילך עמירב אימצה זאת ללב, ושילבה ננוטכנולוגיה ואנרגיה ירוקה,  במטרה ליצור “שרביט קסמים”.

אם תפגשו את לילך עמירב ברחוב, לא תתנו לה יותר מ-30. למעשה היא כבר אמא לשניים, ופרופסורית משנה טרייה עם מעבדה משלה בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון. לאחר שסיימה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ברקלי, עמירב שבה לארץ, חדורת אנרגיות, על מנת להקים מעבדה משלה. כמו רבים אחרים, גם היא שואפת לפתח טכנולוגיה לצבירת אנרגיה סולרית דרך חלקיקים מיוחדים. עם נסיונה העשיר בננוטכנולוגיה (טכנולוגיה זעירה בסדר גודל של מיליארדית עד מליונית המטר), היא מביאה גישה חדשה ושונה לתחום. אך כדי להבין את החדש והשונה, צריך להכיר את הקיים.

החלום הרטוב – אנו רוצים לפרק מולקולת מים. אם נפצל מולקולת מים לרכיביה, מימן וחמצן, נקבל דלק מימני. אותו דלק מימני הוא דלק אידיאלי בעיני רבים. צפיפות האנרגיה למשקלו גבוהה. מעבר לכך, כששורפים אותו, נוצרים חזרה רק אותם מים כתוצר לוואי –  אין זיהום סביבתי כלל. יש עימו גם בעיות, הדלק תופס נפח רב – אך למרות זאת, כרגע הוא מהפתרונות המוצלחים והנבדקים כיום.

וכיצד המדענים רוצים לעשות זאת? השאיפה היא ליצור חלקיקים מיוחדים, שנקראים פוטו-קטליזטורים. כאשר מאירים עליהם באור שמש, יש בליעה של האור, ויצירת מטענים חשמליים. לאחר מכן,  מפרידים בין המטענים – לדוגמא אלקטרון ופרוטון. כך נוצר מתח חשמלי, אותו מפעילים על מים במטרה לפצל אותם.

לילך הסבירה לי כל זאת בעודנו יושבים על כוס קפה, אך היא לא התחילה ישר מההסבר הטכני, אלא מאנלוגיה מבודחת לשרביט של קוסם: יוצא מהשרביט אור, פוגע בחפץ כלשהו, ונוצר חומר חדש, יש מאין. “פוטו-קטליזה, אותו תהליך של יצירת דלק מאור, היא הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לקסם!” אמרה לילך.

אך להיות מדען בתחום האנרגיה הסולרית זה לא פשוט. זהו תחום צפוף – יש בו חוקרים רבים, וצריך להביא משהו ייחודי לשולחן על מנת להתבלט. את אותו ערך מוסף, לילך תורמת מרעיונותיה וניסיונה בתחום הננוטכנולוגיה. במשך שנים, רוב המדענים בתחום הפוטו-קטליזה חקרו אוספים גדולים של מולקולות, ועשו ממוצעים על הנתונים שקיבלו. לילך, לעומת זאת, מנסה לחקור חלקיקים יחידים.

“אני חושבת שהגישה שאני מביאה שונה במקצת”, היא אומרת. “לדוגמא, אני לא שמה את עצמי במרוץ לשפר את יעילות התגובה שלי בעוד כמה אחוזים אלא בוחרת להתמקד במחקר יותר בסיסי על התהליך עצמו. במשך שלושה עשורים אנשים ביצעו (בעיקר) מחקר בעל אופי אמפירי: ניסו כל מיני חומרים שונים, בדקו אותם, שינו אותם קצת, ובדקו שוב. זה נבע  מהמגבלות הטכנולוגיות, הן ברמת יכולת הכנת החומרים והן מבחינת הכלים שעמדו לרשותנו לצורך איפיונם.  אני מביאה איתי כלים מתקדמים מתחום הננוטכנולוגיה. תחום שמאפשר כיום הכנת חומרים בצורה חסרת תקדים, ואיפייון ברמת דיוק אטומית. ברגע שמגיעים לרמת שליטה שכזו, ניתן לבודד משתנים ולעשות מחקר שיטתי ומסודר יותר. בנוסף, במעבדתי אנחנו מצליחים לעקוב אחר חלקיק יחיד בזמן שהוא משמש כפוטו-קטליזטור בתגובה כלשהי. כך מתאפשר מחקר ברמת החלקיק הבודד ובזמן אמת. זה משהו שייחודי לנו.”

כחלק מתהליך עבודתם, לילך וחברי מעבדתה יוצרים חומרים חדשים, מאפיינים את החומרים לפי פרמטרים שונים (למשל בליעת האור) באמצעות מכשירי מדידה מתאימים, ומנתחים את התוצאות באמצעות תוכנות ממוחשבות. מעבדה ייחודית ויקרה כזו אינה דבר טריוויאלי.

חזרתה של לילך לישראל הייתה תלויה בכך שידעה שיש משאבים ומעבדה אשר יקלטו אותה בארץ. “הרבה פעמים, כשמדברים בתקשורת על בריחת מוחות, מזכירים כספים. אנשים מחוץ לאקדמיה חושבים שמדובר במשכורות, אך אף אחד לא מדבר על משכורות. מדובר על כספים למחקר, שזה גם למעבדה, למלגות לסטודנטים, לקניית כימיקלים לניסויים, לציוד מעבדה, וגם כספים שהולכים למוסד, שמאפשרים לו להקים מעבדות שרות, מכוני מחקר… יש לזכור כי הדברים האלו דורשים תחזוקה שוטפת, והשקעה מתמדת,” היא אומרת.

כיצד הגיעה לתחום המחקר הזה?

מסתבר שהתשובה מתחילה כבר בבית. לילך גדלה בבית לשני הורים אקדמאים – אביה הוא מדען מוביל בתחום הכימיה האנליטית, ואמה עובדת במחלקה לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב. כבר כילדה התעניינה והתעסקה בסוגיות כגון החור באוזון, יצירת סוללות מלימונים, ועוד. “בגיל חמש שאלתי את אבא שלי כיצד נוצרת הקשת, והוא ענה לי. שאלתי שאלות, והיה מי שידע לענות לי, וזה עודד את הסקרנות שלי. לדעתי, זה אחד מהתפקידים העיקריים של הורים בחיי ילדיהם – לעודד את אותה סקרנות.”

 איתמר מנוחין לומד בקורס של פרופסור משנה אילת ברעם-צברי – “תקשורת המדע: תיאוריה ומעשה” – שניתן במחלקה לחנוך למדע וטכנולוגיה. הקורס פתוח לכל הסטודנטים בטכניון.

מאת שימי כהן.

אחד הדברים היפים בביולוגיה הוא האוניברסליות שלה. אפשר לחקור חיה פשוטה אחת וממנה ללמוד על כל ממלכת החי. פרופ’ איתי ינאי מהטכניון חוקר תולעים קטנות ומהן מסיק על טבע החיים.

פרופסור איתי ינאי נולד בישראל ונסע לארה”ב עם הוריו בגיל 9. מאז חזר לבקר בארץ מידי קיץ ושמר על קשר הדוק עם משפחתו בחיפה. בגיל 17 השתתף בתוכנית “חץ וקשת” אשר מפגישה נוער יהודי מחו”ל עם צעירים בישראל, ומיד ידע שעוד יחזור לגור בארץ. לפני 6 שנים, בגיל 34, עבר איתי לישראל, יחד עם אשתו הישראלית ובנו הבכור. מאז הוא חבר סגל, מרצה וחוקר בפקולטה לביולוגיה בטכניון.

המחקר של פרופ’ ינאי מתבצע ברובו על תולעים קטנות בשם “נמטודות”. “העבודה עם נמטודות מאוד נוחה. הן שקופות וכשמסתכלים על העובר אפשר לראות פנימה. אתה יכול לראות את התאים. יש לתולעים חיים מאוד קצרים, רק 13 שעות מההפריה ועד לקבלת תולעת חדשה. עוד יתרון בעבודה עם נמטודות, לעומת עכברים, למשל, הוא הקלות המוסרית: “אף אחד לא בוכה כשאתה הורג אותן. אנחנו בני אדם ולפעמים קשה לנו לעבוד עם עכברים כשצריך לחתוך אותם ולבצע בדיקות”. יחד עם כל היתרונות הללו, מספר איתי, הנמטודה היא עדיין בעל חיים. “זה היצור הכי פשוט שאתה יכול לבחור שהוא עדיין בעל חיים. יש לתולעת את כל המאפיינים של בעל חיים ואת כל הגנים שמגדירים את תכנית האב של הגוף”.

פרופ’ ינאי מגדיר את מהות עבודתו כמחקר השילוב בין התפתחות, אבולוציה וביטוי גנים. בעבר חשבו שמוטציות יכולות להתרחש בכל מקום בגנום (החומר התורשתי), והברירה הטבעית “בוחרת” ביניהן (סלקציה). אבל, מספר ינאי, “יכול להיות שהמוטציות אפשריות רק במקומות מסוימים”. כדוגמא, יכול להיות שיש יותר מוטציות אפשריות שגורמות לאף גדול מאשר מוטציות שגורמות לאף קטן. מצב כזה יכול לגרום לזה שיהיו יותר אפים גדולים מבלי שתהיה סלקציה אליהם. על הסיבה להתמקד בהתפתחות מספר ינאי: “אנחנו רואים בהתפתחות מודל מאוד טוב כי שם הגנים מתבטאים בצורה הכי יפה. אתה לוקח תא שהוא  מאוד פשוט, רק תא אחד, וכבר אחרי כמה שעות (לפחות בנמטודה) אתה מקבל יצור רב-תאי כשכל תא מתמיין לתפקיד מסוים וזה מדהים”.

בתהליך ההתמיינות קבוצת המחקר של פרופ’ ינאי מסתכלת על תאים בודדים והביטוי הגנטי שלהם. לדוגמה, בתהליך התמיינות לתא שריר רואים עלייה בביטוי של גנים הקשורים ביצירת חלבונים חשובים ברקמת השריר ובתא קיבה – גנים הקשורים בעיכול. לאחר איסוף מידע על הביטוי הגנטי במיני נמטודות שונים, ינאי משווה ביניהם. “מה שאנחנו רואים זה שלא כל גן משתנה באותו קצב. יש גנים שמאוד מקובעים, הם עולים בשלב מסוים וככה זה חייב להיות. אתה לא יכול לשחק עם זה. גנים מסוג הוק הם כאלה”. גנים מסוג הוק הם ה”ארכיטקטים” של הגוף ודואגים לבקרה של כל תהליך ההתמיינות ומיקום האיברים.

כיום מרחיב פרופ’ ינאי את המחקר להשוואה בין קבוצות בעלי חיים שונות והשוואת הביטוי הגנטי ביניהן. מקום נוסף אליו הוביל מחקר הנמטודות את פרופ’ ינאי היה בלתי צפוי במיוחד. “אם היית אומר לי לפני שנתיים ‘היי איתי, אתה הולך לעבוד על סרטן’ – הייתי אומר ‘אין סיכוי, אני חוקר תולעים’”. מסתבר, שההתפתחות של מחלת הסרטן מתוך תא ממאיר בודד אינה שונה בהרבה מהתפתחות של נמטודה מתוך תא ביצית בודד. דבר זה הוביל את פרופ’ ינאי להתחלת מחקר חדש על תהליך התפתחות מחלת הסרטן.

ההסתגלות למחקר של גידולים סרטניים לא הייתה קלה לקבוצת המחקר של ינאי. “בהתחלה זה ממש הפחיד אותנו, זה הזוי. מגיע אליך למעבדה גידול שרק לפני חצי שעה היה בתוך חולה”. גם ברמה המעשית ישנם קשיים בעבודה עם גידולים כאלה: “קשה להסתכל על שלבים בהתפתחות כי חולה בא אליך בשלב אחד. אתה לא יכול להגיד לו לחזור אחורה חצי שנה”. המחקר בתחום זה נמצא עדיין בחיתוליו ואין למעבדתו של ינאי עדיין תוצאות.

על החיים בישראל מספר איתי: “לילדים ממש כיף לחיות בישראל, אבל מבחינתי ומבחינת אשתי יותר קשה כאן. יש יותר הזדמנויות מקצועיות בבוסטון ובכלל בחו”ל”. ברמה האישית איתי מרוצה מהאווירה הישראלית: “פה יש פרגון מאוד גבוה. כשאתה מצליח כאן אז כולם שמחים, באמת שמחים. באמריקה יש כל כך הרבה אפשרויות אבל גם הרבה מאוד תחרות. הרבה אנשים יותר מוכשרים ממך ואז אתה מרגיש קצת קטן. פה יש את היתרונות שאתה יכול להיות הכי טוב במה שאתה עושה, ואז זה יעשה אותך עוד יותר טוב. גם האקדמיה כאן מאוד תומכת ויש ממש את הרצון הזה שכולם יצליחו, גם הסטודנטים מרגישים את זה מאוד, שממש תומכים בהם. כשרק התחלתי בטכניון כל פעם הזמינו אותי להרצות כדי שכולם יכירו אותי והרגשתי ממש פרגון”.

 שימי כהן לומד בקורס של פרופסור משנה אילת ברעם-צברי – “תקשורת המדע: תיאוריה ומעשה” – שניתן במחלקה לחנוך למדע וטכנולוגיה. הקורס פתוח לכל הסטודנטים בטכניון.

בתמונה: פרופסור איתי ינאי

בטקס מרגש הוענקו תעודות לעובדים והמרצים המצטיינים לשנת תשע”ג. הנחה: פרופ’ אביגדור גל מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול.

עובדים מצטיינים

מר אברהם אדגה – אגף בינוי ותחזוקה

גב’ ורד בהר – הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול

גב’ גילה גבירץ – הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון

מר יעקב משה – הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית

מר מיכאל קלינקה – הפקולטה למדע והנדסה של חומרים

מרצים מצטיינים

הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית

פרופ’ עודד רבינוביץ

פרופ”ח רפאל זקס

פרופ”ח אמנון כ”ץ

פרופ”ח אביעד שפירא

פרופ”מ דן ליברזון

ד”ר אריה סידס

ד”ר וופא אליאס

ד”ר ירון פלוס

מר יוסי סיקולר

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים

פרופ”ח נורית ליסובסקי

ד”ר אריאל טיבי

גב’ רונה אביסף

מר ישראל גלון

הפקולטה להנדסת מכונות

פרופ’ משה שהם

פרופ”מ יוסף גבלי

הפקולטה למדע והנדסה של חומרים

פרופ’ מחקר דן שכטמן – מרצה מצטיין מתמיד

פרופ”ח  גיטי פריי

הפקולטה להנדסת חשמל

פרופ’ יונינה אלדר

ד”ר רן כפתורי

הפקולטה למתמטיקה

פרופ’ דוד צילג ז”ל – מרצה מצטיין מתמיד

ד”ר לב גולדשטיין – מרצה מצטיין מתמיד

ד”ר לידיה פרס-הרי – מרצה מצטיינת מתמיד

ד”ר עליזה מלק

ד”ר אביב צנזור

הפקולטה לפיסיקה

 ד”ר סילביה בהר

 ד”ר מוחמד עכאשה

 מר דוד אגמון

הפקולטה לכימיה

פרופ’ מוריס אייזן

ד”ר סמאח סמעאן

הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל

פרופ’ אלון גני – מרצה מצטיין מתמיד

פרופ’  דן גבעולי

 פרופ’ יורם טמבור

 פרופ”ח משה אידן

 ד”ר יוסי מאיר

הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול

פרופ”מ לירון ידידציון

 פרופ”מ אלה מירון-ספקטור

ד”ר אבי גרינברג

ד”ר חובב פרץ

ד”ר אדית שלו

גב’ שרון טל-איצקוביץ

המחלקה ללימודים הומניסטיים ואמנויות

גב’ ברגיטה האן-מיכאלי – מרצה מצטיין מתמיד

 ד”ר יהודית הן

גב’ אביטל בינה פולק

עו”ד תמר גוטגולד-כהן

מר מנחם נבנהויז

גב’ ריקה עיני-טאקאקי

המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה

 פרופ”מ אילת ברעם-צברי

ד”ר אהרון גרו

ד”ר נוע רגוניס

ד”ר איריס תנחום-זודיק

מר שי ישראלי

הפקולטה למדעי המחשב

פרופ’ מיכאל אלעד

ד”ר רועי אנגלברג

הפקולטה לביולוגיה

פרופ’ שמעון גפשטיין – מרצה מצטיין מתמיד

פרופ”ח יואב ערבה

ד”ר שירלי לרום

הפקולטה לרפואה

פרופ’ מיכאל אבירם- מרצה מצטיין מתמיד

פרופ’ דורון מלמד- מרצה מצטיין מתמיד

פרופ”ח זקי קריים- מרצה מצטיין מתמיד

פרס ההנהלה לחברי סגל נלווים מצטיינים ע”ש פרופ’ דוד צילג

 ד”ר גל בן דוד – הפקולטה להנדסת חשמל

מר  דוד אגמון – הפקולטה לפיסיקה

בתמונה: נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא (במרכז) עם העובדים והמרצים המצטיינים. צילום: יוסי שרם, דוברות הטכניון

45 ילדים מארבע מועדוניות בנשר ובחיפה השתתפו השבוע בטקס הנטיעות המסורתי בגן האקולוגי בטכניון. בטקס השתתפו נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא ועובדי הטכניון, המתנדבים במועדוניות לאורך השנה.

יחד עם עובדי הטכניון סיירו הילדים בגן האקולוגי בהדרכתה של אוצרת הגן בשמת סגל ועם המדריכים אורן אזרי ולואיק לה-גואף, ונהנו מפעילויות חווייתיות בחיק הטבע. בסיום הפעילות הם התכבדו במרק חם ובתה צמחים מעשה ידיהם של העובדים.

נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא נטע יחד עם הילדים עץ אלון. “לכו ובדקו כמה גבה העץ שנטעתם בשנה שעברה,” הוא ביקש מהילדים. “אני מאחל לכם שגם אתם וגם העצים תעלו ותפרחו, וכשתגיעו ללמוד בטכניון בעוד מספר שנים, זיכרו את העצים שנטעתם כאן בצעירותכם.”

עובדי הסגל המנהלי של הטכניון, גמלאי הטכניון ומוסד הטכניון, מתנדבים במועדוניות מזה ארבע שנים. בכל שבוע מגיעים מתנדבי הטכניון למועדוניות בשעות הצהריים, מסייעים לתלמידים בהכנת שיעורי בית ויוזמים פעילויות העשרה ומשחק עם הילדים.

“נטיעות ט”ו בשבט בטכניון הפכו כבר למסורת, לשמחת הילדים והעובדים,” אמרה אסנת לוי ממרכז רישום וקבלה בטכניון, המרכזת את פרויקט ההתנדבות. “חלק מהמתנדבים מהוססים בתחילת הדרך אבל מתאהבים בילדים ומקפידים לא להפסיד שום מפגש. נוצרת כאן נתינה שיש בה רווח אישי אדיר. עובדים נוספים מהטכניון המעוניינים להצטרף מוזמנים.”

בתמונות: נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא נוטע עץ יחד עם יוסף בוגלה וילדי מועדונית אימבר בחיפה צילום : שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון

“המורה שלי – מורה לחיים” – בטקס מיוחד שייערך בטכניון יוענקו עשרה פרסים למורי מדעים מצטיינים בבתי ספר תיכוניים, אשר נבחרו על ידי סטודנטים בטכניון

אות הוקרה חדש למורים למדעים ולטכנולוגיה יוענק השנה לראשונה בטכניון. האות המיוחד יוענק לעשרה מורים ומורות מכל רחבי הארץ, שזכו בתחרות “המורה שלי – מורה לחיים”. במסגרת התחרות המליצו סטודנטים מהטכניון על מוריהם למדעים מהתיכון, שהתוו את דרכם ושבזכותם בחרו ללמוד בטכניון.

ד”ר ולדימיר דצקובסקי, יקבל פרס הצטיינות מיוחד. ד”ר דצקובסקי הוא מורה לפיזיקה בבית הספר שבח מופת בתל אביב, ונכנס לתחרות בהמלצתה של לודמילה דומניקוב, עתודאית בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. לודמילה כתבה כי “בזכותו הלכתי להתנדב במרכז לאסטרונומיה בכיתה י”ב, ועכשיו אני חונכת תלמידים צעירים בפיזיקה. היחס המיוחד של ולדימיר אלי ולתלמידים נוספים שינה את תפישת החיים שלי. הוא היה נקודת אור בשבילי ותמיד אזכור אותו לטובה. אני אסירת תודה שהוא גרם לי להתעניין בצורה עמוקה במדעים ובחיים עצמם.” את הפרס יעניק לד”ר דצקובסקי נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא.

את התחרות יזמו המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון ואגודת הסטודנטים של הטכניון. במייל שנשלח לפני כמה חודשים לכל הסטודנטים, הם התבקשו להמליץ ולספר על מורים למדעים שהשפיעו עליהם ובזכותם בחרו ללמוד מדעים והנדסה. לתחרות התקבלו 250 סיפורים מרגשים, מעצימים ומרתקים של סטודנטים על מורים שלא ויתרו ורק העניקו ידע, מסוגלות, מצוינות ואהבה למקצוע.

המלצות הסטודנטים נדונו בוועדה מיוחדת, שכללה את דיקן לימודי הסמכה פרופסור יכין כהן, ראש המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה פרופסור אורית חזן, ראש מדור רישום וקבלה אפרת נתיב רונן, והסטודנטים לרה בבורין, מארק בובריצקי, שרון תמיר ומור פרייברון-ישרים. בתהליך זה נבחרו עשרה מורים מצטיינים לפיזיקה, כימיה, מדעי המחשב ומתמטיקה מכל רחבי הארץ:

ד”ר ולדימיר דצקובסקי, מורה לפיזיקה מבית ספר שבח מופת – תל אביב

חוה גל, מורה לכימיה מהתיכון ע”ש הרצוג – כפר סבא

יגאל אורגד, מורה לכימיה מכפר הנוער מאיר שפייה

ולדימיר ליפשיץ, מורה לפיזיקה מבית הספר אורט חצור הגלילית

אלה מרקמן, מורה למתמטיקה מבית הספר למדעים על”ה – הרצליה

חיים מוסט, מורה לפיזיקה מתיכון למדעים – לוד

זינה שקולניק, מורה לפיזיקה מבית הספר טשרניחובסקי – נתניה

מוטי רוסו – מורה למדעי המחשב מבית הספר מקווה ישראל

אסראא חג’ יחיא, מורה לכימיה מבית הספר הרב תחומי עמל 1 – טייבה

סמיר חמודה, מורה לכימיה מבית הספר גרנאטה – כפר כנא

 אריאל הלר, סטודנט להנדסת מכונות, המליץ על המורה שלו לפיזיקה מתיכון טשרניחובסקי בנתניה, זינה שקולניק. “היא נתנה את כל כולה ללימודי הפיזיקה ועוררה בקרב התלמידים עניין בדרכים יצירתיות מאוד,” הוא מספר, “החל בטיול של כל מגמת הפיזיקה ללונה פארק בתל אביב, כשהיא מסבירה לנו על העקרונות המכניים והפיסיקליים שפועלים במתקנים השונים, ועד למתן אפשרות לכל תלמיד לחקור וללמוד באופן אישי את אחד מתחומי המקצוע וללמד את חבריו לכיתה.”

עאדן עזאם, סטודנטית להנדסה כימית, המליצה על המורה שלה לכימיה, אסראא חג’ יחיא מבית הספר הרב תחומי עמל 1 – טייבה. “אני רואה בה מודל לחיקוי ולא רק ‘מורה לחיים’,” סיפרה עאדן. “היא דוגמה מוצלחת ומיוחדת לאישה שהצליחה לשלב בין השכלה גבוהה ואימהות. היא העדיפה ללמד בתיכון למרות שיכלה ללמד במוסד להשכלה גבוהה. לאסראא היתה השפעה רבה עלי ועל צורת החשיבה שלי.”

רועי פוני, סטודנט להנדסת חשמל, המליץ על ולדימיר ליפשיץ, המורה שלו לפיזיקה מתיכון אורט בחצור הגלילית. “בגיל 17, כשהייתי בכיתה י”א, הלימודים לא היו בראש סדר העדיפויות שלי. ולדימיר לקח אותי לשיחה ואמר לי שהוא מבין שכעת אני לא מעוניין להשקיע בלימודים ושזה בסדר, אבל שאזכור תמיד שיש לי את היכולת ושיום יבוא ואגיע לטכניון. ואכן, בעקבות המשפט שהוא אמר לי ובזכות זה שהאמין בי הגעתי למכינה בטכניון, סיימתי אותה בהצלחה מרובה והיום אני מתרגל שם. אני יודע שבשלב מסוים בחיי אעסוק בהוראה, והמודל שלי לחיקוי יהיה ולדימיר.”

בתמונה : ד”ר ולדימיר דצקובסקי

הטקס ייערך ביום שני, 20.1.14, בשעה 18:00, באולם צ’רצ’יל בטכניון.

הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון – בין 50 הטובות באירופה. כך בחר מגזין האדריכלות, העיצוב והאמנות “דומוס”  (Domus) היוקרתי, אשר נוסד בשנת 1928 באיטליה ומופץ ביותר ממאה מדינות.

“אנשים שואלים אותנו ‘מי מספר אחת?’; אף שבסקרים מסוג זה נהוג לדרג כך, זוהי שאלה קשה מאוד, ויתכן שאי אפשר לספק לה תשובה כמותית”, נכתב במגזין, שאינו מדרג את 50 הפקולטות הנבחרות, אלא קובע שאלה הן ה-50 הטובות ביותר. “זאת משום שבשנים האחרונים, רשתות שיתופי הפעולה בעולם ההשכלה הפכו הרבה יותר מרוכבות, לנוכך עלייתו של הניאו-ליברליזם, פריצות דרך טכנולוגיות חסרות תקדים והכלכלה הגלובלית. מגמות אלה הרחיבו את רשתות ההשכלה מעבר לגבולותיהן המוחשיים והווירטואליים של בתי הספר עצמם. עולם ההשכלה של היום כולל שחקנים נוספים באקדמיה ובתחומי הייצור החומרי והתרבותי. רשתות אלה של שיתוף פעולה הינן חיוניות, משום שהן מציידות את הסטודנטים ביכולת לתקשר עם אנשים, עם טכנולוגיות ועם תשתיות באופן נרחב ולא היררכי. נסיבות אלו הפכו חשובות אף יותר לנוכח המשברים הפיננסיים הגלובליים.

“הבוגר של היום כבר אינו יכול להסתמך על סולם-הקידום המובטח; עליו לפעול בתוך המערכת הכלכלית הנוכחית, המאופיינת בהסכמי עבודה נזילים וייצור בלוחות זמנים קצרים מאוד. מעצבים, אדריכלים ושחקנים נוספים בתחומים הקריאטיביים חייבים להיות מולטי-דיסציפלינריים, לגלות פתיחות לשיתוף פעולה, ולאתר וליזום הסדרי עבודה שאופיים לעתים אמורפי. מתכננים רבים עובדים כעצמאים או משלבים כמה משרות חלקיות, ואילו אחרים מוצאים משרות ‘קלאסיות’ ויציבות; אולם אפילו אלה שצועדים בנתיב המסורתי מגיעים לכך באמצעות קשריהם האישיים או המוסדיים.

“המצב הכלכלי החדש מחייב, לפיכך, מצב חדש בהשכלה. אם בתי הספר כבר אינם יכולים להכשיר סטודנטים למשרות המסורתיות בלבד, הרי שאינם יכולים עוד לתפקד כבתי ספר מסורתיים.

בתי הספר של העתיד ממוקדים ראשית כל ברשתות של שיתוף פעולה, ורק אחר כך בקריטריונים המסורתיים של מרצים חזקים ועבודה קשה של הסטודנטים. בתי הספר המצטיינים בכך מתפקדים כמעבדות המקיימות מגע עם עסקים, משרדי תכנון, מוסדות תרבות, קבוצות מחקר ובתי ספר אחרים”.

 על הטכניון נאמר במגזין:

“הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל הוא בית הספר הוותיק ביותר לארכיטקטורה בישראל. רבים מן האדריכלים המובילים בישראל למדו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון ומלמדים בה כיום. הסטודנטים בטכניון לומדים להתמודד עם סוגיות של בנייה אורבנית של האתר ועם ההקשר העירוני הרחב יותר. תוכנית הלימודים מדגישה את הבניין ואת הפרישה והתכן המרחביים. החיבור הפיזי בין ארכיטקטורה לעיר הוא מוקד התוכנית ועיקר כוחה.

“לאחרונה הצטיידה הפקולטה במעבדות חדשות ובטכנולוגיות דיגיטליות נרחבות, והכוונה היא להמשיך בשיפוצים ובחידושים. הפקולטה הובילה את יצירתן של רשתות מקצועיות ואישיות חזקות. כוחה של הפקולטה טמון בסטודנטים, והדבר קשור לתהליך הקבלה הקפדני.

“הסטודנטים מסייעים זה לזה ואינם תחרותיים באורח קיצוני; הם מתארים את הטכניון כמקום עם אווירת לימודים חיובית, ויחסיהם האישיים והמקצועיים עם המורים טובים. פרופסורים מן החוץ מביאים איתם ידע נוסף וקשרים בישראל ובחו”ל. ממשקים אלה מספקים הזדמנויות ליצירת קשרים ושיתופי פעולה, וקשרי תעסוקה עתידיים.

“הסטודנטים מגדירים את העיר חיפה כמקום טוב ללמוד ולהתרכז בו. חיפה נמצאת על החוף ושוקקת חיים בקיץ. התשתיות טובות, פעילות 24 שעות ביממה וכוללות חלקי סטודיו וסדנאות בעץ, מתכת ופלסטיק. ישנה גם מעבדה לתכן דיגיטלי ובה שני חותכי-לייזר, שתי מדפסות תלת ממד ומכשיר CNC. לאחרונה נחנכה מעבדת ויזואליזציה הכוללת מסך ברוחב 9 מטר ושלושה מקרנים מתואמים המספקים הדמיה תלת ממדית עמוקה. זו המעבדה הטובה מסוגה בישראל.

“הפקולטה עשירה במעבדות מחקר, בהן מעבדת אקלים ואנרגיה, מרכז הוויזואליזציה, המרכז למחקר ופיתוח בארכיטקטורה, מרכז המחקר למורשת הארכיטקטורה בישראל, גלריית פקה לאמנות ניסויית ולארכיטקטורה ניסויית, והמחקר לחקר העיר והאזור. כל זה מרחיב את ספקטרום הלימודים ואת האמצעים העומדים לרשות כל הסטודנטים. ראוי לשפר את אתר הפקולטה, שכן שיפור כזה עשוי לאפשר לסטודנטים להציג את עבודתם ולחשוף את הפקולטה לקהל בינלאומי.

בוגרים בולטים של הפקולטה:

צבי הקר, יעקב רכטר, דן איתן, אברהם וכמן, מיכאל בורט, משה צור”.

 בתמונה: דיקן הפקולטה, פרופסור יהודה קלעי. צילום: דוברות הטכניון

כך אמר נשיא הטכניון, פרופסור פרץ לביא, למורים מצטיינים למדעים וטכנולוגיה בטקס הצדעה שערך הטכניון למורים מצטיינים מבתי ספר תיכוניים מכל רחבי הארץ; המורים הומלצו על ידי סטודנטים שלמדו אצלם.

פרס הוקרה למורים למדעים ולטכנולוגיה הוענק לראשונה בטכניון. הפרס המיוחד הוענק אתמול (ב’) בטקס מרגש ל-11 מורים ומורות מכל רחבי הארץ, שזכו בתחרות “המורה שלי – מורה לחיים”. במסגרת התחרות המליצו סטודנטים מהטכניון על מוריהם למדעים מהתיכון, שהתוו את דרכם ושבזכותם בחרו ללמוד בטכניון.

בין המורים שנבחרו – ד”ר ולדימיר דצקובסקי, מורה לפיזיקה מבית הספר שבח מופת בתל אביב שקיבל פרס הצטיינות מיוחד מנשיא הטכניון. ד”ר דצקובסקי הומלץ על ידי לודמילה דומניקוב, עתודאית בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. לודמילה כתבה כי “בזכותו הלכתי להתנדב במרכז לאסטרונומיה בכיתה י”ב, ועכשיו אני חונכת תלמידים צעירים בפיזיקה. היחס המיוחד של ולדימיר אלי ולתלמידים נוספים שינה את תפישת החיים שלי. הוא היה נקודת אור בשבילי ותמיד אזכור אותו לטובה. אני אסירת תודה שהוא גרם לי להתעניין בצורה עמוקה במדעים ובחיים עצמם.”

“הטכניון הוא מרכז מדעי המוכר בכל העולם,” אמר ד”ר דצקובסקי לאחר שקיבל את הפרס. “זה כבוד גדול עבורי לקבל הערכה כזו לעבודתי כמורה ואני מאחל הצלחה גדולה לסטודנטים ולמדענים של הטכניון.”

את התחרות יזמו המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון ואגודת הסטודנטים של הטכניון. במייל שנשלח לפני מספר חודשים לכל הסטודנטים, הם התבקשו להמליץ ולספר על מורים למדעים שהשפיעו עליהם ובזכותם בחרו ללמוד מדעים והנדסה. התקבלו 250 סיפורים מרגשים, מעצימים ומרתקים של סטודנטים על מורים שלא ויתרו ורק העניקו ידע, מסוגלות, מצוינות ואהבה למקצוע.

המלצות הסטודנטים נדונו בוועדה מיוחדת, שכללה את דיקן לימודי הסמכה פרופסור יכין כהן, ראש המחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה פרופסור אורית חזן, ראש מדור רישום וקבלה אפרת נתיב רונן, והסטודנטים לרה בבורין, מארק בובריצקי, שרון תמיר ומור פרייברון-ישרים. בתהליך זה נבחרו אחד עשר מורים מצטיינים לפיזיקה, כימיה, מדעי המחשב ומתמטיקה מכל רחבי הארץ:

ד”ר ולדימיר דצקובסקי, מורה לפיזיקה מבית ספר שבח מופת – תל אביב

חוה גל, מורה לכימיה מהתיכון ע”ש הרצוג – כפר סבא

יגאל אורגד, מורה לכימיה מכפר הנוער מאיר שפייה

ולדימיר ליפשיץ, מורה לפיזיקה מבית הספר אורט חצור הגלילית

אלה מרקמן, מורה למתמטיקה מבית הספר למדעים על”ה – הרצליה

חיים מוסט, מורה לפיזיקה מתיכון למדעים – לוד

זינה שקולניק, מורה לפיזיקה מבית הספר טשרניחובסקי – נתניה

מוטי רוסו – מורה למדעי המחשב מבית הספר מקווה ישראל

אסראא חג’ יחיא, מורה לכימיה מבית הספר הרב תחומי עמל 1 – טייבה

סמיר חמודה, מורה לכימיה מבית הספר גרנאטה – כפר כנא

אבישי ליבמן, מורה לפיזיקה מבית הספר הריאלי בחיפה

 ”הטכניון הוא מותג של הצלחה,” אמר בטקס נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא, “האתגר הוא להמשיך ולשמור על המצוינות שלו ולהבטיח שבעתיד יהיו לנו מועמדים ראויים כמו היום. לשם כך אנו זקוקים למורים מעולים, כמו חוה, ולדימיר, אלה, יגאל, חיים, זינה, מוטי, אסראא, סמיר ואבישי. בזכותכם, הסטודנטים שלנו אוהבים מדעים ובזכותכם הם בטכניון. כאשר קראתי את ההמלצות של המורים שנבחרו  כמורים לחיים ראיתי את המשותף: כולם מדברים לתלמידיהם בגובה העיניים והם היו אלה שדחפו את הסטודנטים ללימודי המדעים וההנדסה בטכניון. מבין כולם בחרתי בד”ר ולדימיר דצקובסקי לפרס המיוחד. בנימוקי ההמלצה של הסטודנטית שהמליצה עליו, לודמילה דומניקוב, היה משפט אחד ששבה את ליבי : “היחס המיוחד של ולדימיר אלי ולתלמידים נוספים שינה לי את תפישת החיים.”  זו מהות המושג מורה לחיים. תודה לכם על היותכם מורים לחיים. עתידנו במדינה תלוי במורים כמוכם.”

המורים והסטודנטים הממליצים עלו יחד לבמה לקבלת הפרס מנשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא, דיקן הסטודנטים פרופסור מוריס אייזן, דיקן לימודי הסמכה פרופסור יכין כהן ויו”ר אגודת הסטודנטים דני מגנר.

אריאל הלר, סטודנט להנדסת מכונות, המליץ על המורה שלו לפיזיקה מתיכון טשרניחובסקי בנתניה, זינה שקולניק. “היא נתנה את כל כולה ללימודי הפיזיקה ועוררה בקרב התלמידים עניין בדרכים יצירתיות מאוד,” סיפר, “החל בטיול של כל מגמת הפיזיקה ללונה פארק בתל אביב, כשהיא מסבירה לנו על העקרונות המכניים והפיסיקליים שפועלים במתקנים השונים, ועד למתן אפשרות לכל תלמיד לחקור וללמוד באופן אישי את אחד מתחומי המקצוע וללמד את חבריו לכיתה.”

עאדן עזאם, סטודנטית להנדסה כימית, המליצה על המורה שלה לכימיה, אסראא חג’ יחיא מבית הספר הרב תחומי עמל 1 – טייבה. “אני רואה בה מודל לחיקוי ולא רק ‘מורה לחיים’,” סיפרה עאדן. “היא דוגמה מוצלחת ומיוחדת לאישה שהצליחה לשלב בין השכלה גבוהה ואימהות. היא העדיפה ללמד בתיכון למרות שיכלה ללמד במוסד להשכלה גבוהה. לאסראא היתה השפעה רבה עלי ועל צורת החשיבה שלי.”

רועי פוני, סטודנט להנדסת חשמל, המליץ על ולדימיר ליפשיץ, המורה שלו לפיזיקה מתיכון אורט בחצור הגלילית. “בגיל 17, כשהייתי בכיתה י”א, הלימודים לא היו בראש סדר העדיפויות שלי. ולדימיר לקח אותי לשיחה ואמר לי שהוא מבין שכעת אני לא מעוניין להשקיע בלימודים ושזה בסדר, אבל שאזכור תמיד שיש לי את היכולת ושיום יבוא ואגיע לטכניון. ואכן, בעקבות המשפט שהוא אמר לי ובזכות זה שהאמין בי הגעתי למכינה בטכניון, סיימתי אותה בהצלחה מרובה והיום אני מתרגל שם. אני יודע שבשלב מסוים בחיי אעסוק בהוראה, והמודל שלי לחיקוי יהיה ולדימיר.”

לכתבה ששורדה בערוץ 2:

http://www.mako.co.il/news-channel2/Channel-2-Newscast/Article-38bae2aae41b341004.htm

צילום : שיצו שירותי צילום, דוברות הטכניון

לאור הצורך הגובר במהנדסי גז ונפט.

חברי הנהלת הטכניון ביקרו באסדת הקידוח “תמר”, לאור הצורך הגובר במהנדסי נפט וגז. הביקור נעשה בהזמנת החברות “נובל אנרג’י” ו”דלק” ולהנהלת הטכניון התלוו מנהלים ומדענים מהחברות המארחות.

“למדנו על ההיקף העצום של הפעילות המתרחשת 36 קילומטרים מחופי הארץ, על החשיבות הלאומית הגדולה של פרוייקט זה, על רמת התיחכום של המערכת ועל הצורך החיוני בהכשרת מהנדסים בישראל שיוכלו למלא תפקידי מפתח בתעשייה המתפתחת הזו” אמר פרופסור בועז גולני, סגן נשיא הטכניון לקשרי חוץ ופיתוח משאבים.

 בתמונות: חברי הנהלת הטכניון. צילום: דוברות הטכניון

יישומים אפשריים של הגילוי: טיפולים באפילפסיה ובעיוורון

חוקרי הטכניון זיהו מנגנון חדש לגירוי מלאכותי של המוח באמצעות גלי אולטראסאונד. הפרופסורים איתן קימל ושי שהם מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית ומכון ראסל ברי למחקר בננו-טכנולוגיה בחנו את יכולתו של מודל תיאורטי שפרופסור קימל הציע כבר לפני שלוש שנים – לנבא תוצאות של סדרת ניסויים בגירוי מוחי בעזרת אולטרסאונד.

יצירת דרך מדויקת אך לא פולשנית להגיע דרך הגולגולת לאזורי מטרה במעמקי המוח ולהשפיע על פעילותו היא שאיפה רבת שנים של העוסקים בחקר המוח והטיפול בו. זו הסיבה להתלהבות הגוברת בקהילה המדעית מההצלחות האחרונות של מספר קבוצות מחקר בעולם לגרות פעילות עצבית חשמלית בתָּאֵי עָצָב (נוירונים, התאים במוח, בחוט השדרה ובעצבים המְתקשרים זה עם זה בפוּלסים חשמליים המכונים “פוטנציאל פעולה”) באמצעות אלומות אולטרסאונד ממוקדות בעוצמה לא גבוהה. בעוד מספר המחקרים שמראים שהשיטה עובדת וניתנת ליישום עולה במהירות, מנגנון הגירוי נותר מסתורי.  המחקר החדש של הפרופסורים איתן קימל ושי שהם והדוקטורנט מיכאל (מישה) פלקסין מציע הסבר מדעי לתופעה ועשוי לקדם את היכולת להתערב בפעילות המוח באופן לא פולשני באמצעות אולטרסאונד, ולהוביל לפיתוח טיפולים רפואיים חדשים. הממצאים פורסמו בכתב העת המדעי ב- Physical Review X –

http://link.aps.org/doi/10.1103/PhysRevX.4.011004

 ”העבודה הנוכחית מתבססת על מודל תאורטי שהצעתי לפני שלוש שנים כהסבר חדש ומהפכני להשפעה של גלי אולטרסאונד על תאים מכל סוג שהוא בגוף החי”, אומר פרופסור קימל. “המודל התמקד בקרום התא (cellular membrane) – המעטפת המקיפה את התא. המולקולות המרכיבות את הקרום מסודרות בשתי שכבות שביניהן רווח. על פי המודל, כאשר גל אולטרסאונד פוגע בתא, שתי השכבות של קרום התא מתרחקות, נמתחות ומתחילות לרטוט (בדומה לרטט מיתרי הקול כשאוויר עובר בגרון). המחקר החדש בחן מה קורה בזמן הרטט להתנהגות החשמלית של התאים (קרום התא מהווה גם קַבָּל האוגר מִטען חשמלי)”.

חוקרי הטכניון הראו שכאשר השכבות רוטטות, תנועת המטען החשמלי יוצרת זרם חילופין המוביל בעקיפין גם להצטברות מִטען. ככל שמתמשך הרטט נצבר יותר מטען בקרום, ובסופו של דבר מצטבר מספיק מטען ליצירת פוטנציאל פעולה ועירור חשמלי של תאי העצב.

 כדי לבדוק את המודל, בחן הצוות הטכניוני את יכולתו לנבא תוצאות של סדרת ניסויים בגירוי מוחי בעזרת אולטרסאונד. לדברי פרופסור שהם, “נמצאה התאמה גבוהה מאוד בין התחזיות שלנו לבין תצפיות משוכללות שבוצעו לאחרונה ע”י חוקרים באוניברסיטת סטנפורד. יש לכך בעצם משמעות כפולה – פיתחנו את התיאוריה הראשונה בעלת יכולת ניבוי לגירוי עצבי באמצעות אולטרסאונד, ובאופן עקיף חיזקנו את המודל התאורטי מלפני שלוש שנים”.

הבנה חדשה זו עשויה להוביל לפיתוחים רפואיים חדשים ומשמעותיים. מדענים ורופאים יוכלו להשתמש בגלי אולטרסאונד לחקר המבנה הפנימי של המוח באופן לא פולשני, כמידע משלים לסריקת MRI, ואולי אף לטיפול בהתקפים אפילפטיים. פרופסור’ שהם כבר החל לבחון דרכים לגירוי תאים ברשתית באמצעות אולטרסאונד – טכניקה שעשויה לאפשר יצירת תמונות וראייה ללא אור. “יש כאן פוטנציאל נרחב ליישומים נוספים, שמתבססים על הבנת מנגנון הפעולה”, אומרים החוקרים.

בתמונה למעלה: פרופסור שי שהם.

בתמונה בעמוד הבית: פרופסור איתן קימל.

מאת: אלונה משעל.

לפני כשלושה חודשים, בהיותו בן 71, הלך לעולמו פרופ’ יורם זבירין מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, זאת לאחר שחלה לפני כארבע שנים וחצי במחלה קשה. אחד התפקידים הרבים בהם כיהן במהלך שנות עבודת המחקר שלו היה ניהול המעבדה למנועי שריפה פנימית. בראיון עם ד”ר לאוניד טרטקובסקי, אשר היה שותפו במחקרים  רבים במסגרת מעבדה זו, נפתח חלון מרתק אל חלק מעולם המחקר העשיר של פרופ’ יורם זבירין.

דמיינו עולם בו אין צורך ברשיון נהיגה. רכבנו יגיע לבד לפתח הבית, לאחר שהוזמן ע”י יישום במכשיר הטלפון החכם שברשותנו, בעזרתו גם נגדיר לרכבנו את יעד הנסיעה. במהלך הנסיעה לא נהייה טרודים בנהיגה ובנהגים מרגיזים, מכיוון שכל כלי הרכב מסביב יהיו דומים לשלנו. בנוסף, הרכב יהיה חשמלי, או יצרוך דלק חלופי,  ויזהם פחות את הסביבה. אולי סרט מעין זה דמיין לעצמו פרופ’ יורם זבירין כשעמל על מחקריו? אולי.. היום ניתן רק לשער. אך אין ספק כי חלק ממחקריו תרמו לקידום הפיכת סרט שכזה למציאות. כלי רכב ידידותיים לסביבה, רכב ללא נהג, רכב חשמלי, דלק חלופי והפחתת פליטות מזהמים מכלי רכב, היו חלק מן הנושאים הרבים אותם חקר פרופ’ יורם זבירין במסגרת המעבדה למנועי שריפה פנימית בטכניון, אותה ניהל משנת 1991, והיוו רק חלק קטן מעבודתו המגוונת.
פרט לניהול מעבדה זו, ניהל פרופ’ זבירין במשך 6 שנים את “מדעטק” – המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל בחיפה, כיהן כראש המכון לחקר התחבורה של הטכניון, נשלח מטעם הממשלה למדינות כמו גוואטמאלה, האיטי ונפאל כיועץ בתחום אנרגיית שמש, והרשימה עוד ארוכה.

ד”ר לאוניד טרטקובסקי, ביצע ביחד עם פרופ’ יורם זבירין,  במשך כ 15 שנים, עבודת מחקר משותפת במסגרת המעבדה למנועי שריפה פנימית שבפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. פרופ’ זבירין הפך למנהל המעבדה ב-1991, וב-1992 הצטרף ד”ר טרטקובסקי כמהנדס ראשי של המעבדה, לאחר ששנה קודם לכן עלה ארצה מברית המועצות. לפני עלייתו ארצה עבד ד”ר טרטקובסקי במכון מרכזי לחקר הרכב במוסקווה בתפקיד של ראש המעבדה לחקר מנועים. כיום ד”ר טרטקובסקי עומד בראש המעבדה, ובראיון שנערך עימו בעקבות מותו של פרופ’ יורם זבירין ז”ל הוא מספר על יורם ועל עבודתם המשותפת.

מנוע שריפה פנימית

המושג “מנועי שריפה פנימית” נשמע אולי לא מובן לחלוטין, אך מדובר במשפחת מנועים המוכרת לכולנו – אלו המנועים הנמצאים בכלי הרכב הפרטיים שלנו, באוטובוסים, משאיות, רכבות ועוד. הסיבה לשמם נעוצה באופן פעולתם: “במנוע שריפה פנימית רגיל משתמשים בדלק שאותו מכניסים לתוך המנוע, הוא נשרף בתוך המנוע – לא בחוץ, ואז כתוצאה מהבעירה של הדלק נוצר חום שגורם להווצרות לחץ. הלחץ הזה, אם מדובר במנוע עם בוכנות, גורם להווצרות כח אשר מזיז אותן, וע”י כך האנרגיה הכימית של הדלק בעצם הופכת לעבודה מכאנית”, מסביר ד”ר טרטקובסקי.

דלק שחוסך דלק

מעבדתו של פרופ’ זבירין היא בהחלט סיבה לגאווה. לא מעט מן המחקרים שנעשו במעבדה למנועי שריפה פנימית, בראשה עמד פרופסור זבירין, הם בעלי השלכות ישירות ומשמעותיות לא רק על רכבנו הפרטי ודרכו על חיי היומיום שלנו, אלא גם על תעשיית הרכב – אחת התעשיות הגדולות בשוק. דוגמא בולטת לכך היא מחקר אשר נערך שם בשנות ה 90 בתחום תוספי הדלק. לדבריו של ד”ר טרטקובסקי, מדינת ישראל היא “בין הראשונות בעולם שבה תיסוף הדלק בצורה מרוכזת נעשה בקנה מידה לאומי. זה נעשה בהתבסס על המחקרים שהמעבדה שלנו ביצעה”.
במסגרת המחקר נבחנה השפעת התוסף על מכלולי המנוע וביצועיו. “פיתחנו שיטות ומתקנים שאפשרו למשל להריץ את המנוע אוטומטית במחזור אותו פיתחנו. בעזרת מערכת בקרה המנוע ידע להתניע לבד ולשנות משטר לבד, למשל לשנות את מהירות הסיבוב, לשנות עומס”, מסביר ד”ר טרטקובסקי, וממחיש בדוגמה: “פיתחנו מתקן שאיפשר לראות מה קורה עם תהליך ריסוס הדלק. אם התוסף הוא לא מספיק טוב, נוצרים משקעים שפוגעים באיכות ריסוס הדלק. היינו צריכים לנסות ולפתח שיטה שתאפשר לבדוק כמותית עד כמה הריסוס הזה הוא טוב”. במסגרת המחקר הוכח כי יש תוספים אשר שומרים על מערכות המנוע נקיות “היתרון הוא ענק כי עם הזמן, בגלל שהשריפה היא פנימית, נוצרים משקעים הפוגעים באיכות הבעירה, באיכות התהליכים המתרחשים בתוך המנוע, וכתוצאה מכך גם הנצילות יורדת וגם פליטות המזהמים עולות. אם נשמור על מנוע נקי, אפשר לשמור על ביצועים אופטימליים וגם על פליטות נמוכות”.
“היינו בדעה שבגלל החשיבות הרבה צריך למסד את הנושא הזה. לגרום לכך שהשיפור יהיה שווה לכולם: מי שקונה דלק – שהדלק הזה כבר ישמור על הרכב שלו. היום התוסף הוא חלק בלתי נפרד מהדלק שאנחנו קונים. המחקר שלנו הוא זה שהביא להחלטה הזאת”.

מעבדה על גלגלים

ד”ר טרטקובסקי מתגאה, ובצדק, במחקר משמעותי נוסף אשר בוצע במעבדתו של פרופ’ זבירין: “אנחנו פיתחנו לראשונה במדינת ישראל בסיס נתונים של מקדמי פליטה עבור כלי רכב מסוגים שונים”.
אין עוררין על כך שנושא הערכת פליטות המזהמים מכלי רכב הוא נושא חשוב מאין כמוהו – נושא בעל השלכות ברורות על איכות הסביבה ובריאות הציבור. על מנת לעשות הערכת פליטות מזהמים ריאליות של צי רכב יש צורך ממשי בבסיס נתונים של מקדמי פליטה. מדובר בטבלאות מספרים המתארות כמותית את רמת הפליטות של מזהמים שונים כתלות במגוון גורמים: תנאי שימוש, סוג הרכב, נפח מנוע, תוואי שטח, תנאי אקלים, ועוד. “בגלל שבכל מדינה יש תנאי אקלים משלה, תנאי תנועה משלה, כבישים משלה – כל מדינה שומרת על בסיס נתונים של מקדמי פליטה משלה – במידה והיא רוצה שההערכות האלה יהיו מדויקות יותר”.
לדבריו של ד”ר טרטקובסקי, עד לביצוע המחקר במעבדתו של פרופ’ זבירין, לא היה למדינת ישראל בסיס נתונים של מקדמי פליטה משלה. “מה שעשו לפנינו, היו לוקחים נתונים שפותחו עבור מדינה אחרת, והיו מסיקים מסקנות שהיו בעצם לא מבוססות”
הדרך לפיתוח בסיס הנתונים היתה פתלתלה ודרשה לא מעט עבודה סיזיפית. המדידות בוצעו תוך כדי אינספור נסיעות מבחן ברכב, בתנאי נסיעה שונים. מכשור המדידה הועמס על הרכב שהפך בלית ברירה למעין מעבדה על גלגלים. ד”ר טרטקובסקי מסביר את הסיבה להתנהלות זו, ואינו מסתיר את חוסר שביעות רצונו: “נכון להיום במדינת ישראל אין אפשרות למדוד פליטות מזהמים מרכב. הרבה מקבלי החלטות לא מבינים את זה. בעוד שלמדינות נאורות יש ציוד מדידה מדעי המאפשר להריץ כלי רכב בתנאי מעבדה מבוקרים לקבלת מקדמי הפליטה, כאן אין את ה’לוקסוס’ הזה ונדרשים ניסויי דרך”. כשנשאל על הבדיקות הנערכות במשרד הרישוי במסגרת הטסט השנתי, ענה כי אלו בדיקות הנערכות בסרק – כאשר תיבת הילוכים של הרכב נמצאת ב’ניוטרל’, וכי הן אינן יכולות לשקף את פליטות הרכב בתנאי שימוש ריאליים. “המטרה של המדידה הזו היא לא להעריך את רמת הפליטה של המזהמים אלא רק לבדוק האם הרכב תקין או לא” הוא מדגיש.

 חיידקים שאוכלים דלק

נושא מחקר נוסף, ולא פחות חשוב, אשר נחקר במעבדה בניהולו של פרופ’ זבירין, עסק בשיפור יציבות הסולר שנשמר באחסון אסטרטגי של הצבא.
“זה לא טריוויאלי כמו שזה נשמע כי במשך שנים עלולים להתפתח בתוך הסולר כל מיני חיידקים שעלולים לגרום אח”כ לסתימת פילטרים”, אומר ד”ר טרטקובסקי.  מתברר שישנן בקטריות שאוהבות דלק כמו שאנחנו אוהבים בשר טוב או מיץ תפוזים. הן חיות במים בשכבה דקה, ואוכלות דלק. ואז הן מתרבות ויש עם זה בעיה גדולה”.
מטרת המחקר היתה מציאת תוספים יעילים למניעת התופעה ושיפור יציבות הדלק, מטרה זו הושגה ע”י בחינת אופן פגיעתו של דלק הנגוע בחיידקים בביצועי המנוע והשוואתם לביצועים עם דלק מתוסף: “העבודה עצמה היתה לפתח שיטות שיאפשרו להעריך בצורה נכונה וטובה ביותר את השפעת הדלק על ביצועי המנוע – איזה חלקים יש לשים אליהם לב, מה צריך לבדוק, וכן הלאה”. בזכות המחקר הבעיה נפתרה והושג השיפור המיוחל ביציבות הדלק לאורך זמן.

הזמנת מונית? היא כבר תבוא לבד

תחום מחקר שמאוד עניין את פרופ’ זבירין ונחקר בתמיכת האיחוד האירופאי, הוא כלי רכב מתקדמים. “בארץ אוהבים לקרוא לכלי הרכב האלה ‘רכב אוטונומי’, כאשר המשמעות היא רכב ללא נהג, בו כל הבקרה והניווט מתבצעים בכלים ממוחשבים”, אומר ד”ר טרטקובסקי,  היתרון של רכב כזה ברור מאליו: “זה בעצם באופן עקרוני משחרר את הנהג ממטלת הנהיגה ואז אפשר למנוע שגיאות אנוש”.

התמונה השאפתנית, בה כל הרכבים על הכביש נוסעים באופן עצמאי, ללא נהג, נראית כמו לקוחה מסרט, אך מסתבר כי באופן חלקי לפחות היא כבר הפכה למציאות: “יורם סיפר שבמשך שנים היה נוסע רכב כזה בשדה התעופה של סכיפהול (הולנד), אם אני לא טועה, מהחנייה לטווח ארוך עד לאולם הנוסעים. הרכב ידע לנסוע קצת דומה למעלית: היו לו תחנות קבועות. בפנים אפשר היה ללחוץ על הכפתור כמו במעלית והוא היה מביא אותך. זה היה מעין מעלית אופקית”.

“ברכב יש מערכת של זיהוי הפרעות והוא נוסע לפי אלגוריתם כזה או אחר”, מתאר ד”ר טרטקובסקי את הרכב העתידני. הוא מוסיף ומצייר תמונה אף יותר מרגשת המכונה “פלאטונינג”: ” אם יש על הכביש מספר כלי רכב אוטונומיים שמבוקרים מאותו מחשב, אז הם יכולים לנסוע אחד אחרי השני עם מרחקים מאוד קטנים, ואז בקטע של הכביש ניתן למקם יותר כלי רכב. הם נוסעים כרכבת, כיחידה אחת”. אמנם הטכנולוגיות הדרושות כבר כאן, אך כלי רכב כאלה, היכולים להשתלב בתנועה, עדיין אינם בנמצא. “כל הניסויים היום הם קצת יותר פשטניים”, הוא אומר.

על המחקר מספר ד”ר טרטקובסקי כי “החלק שלנו היה הערכת היבטים אנרגטיים וסביבתיים של הפעלת מערכת תחבורה כזאת. אנחנו פיתחנו מודל והרבה שנים שכללנו אותו בכל מיני שיטות שאיפשרו להעריך את צריכת האנרגיה ע”י כלי רכב כאלה וגם להעריך פליטות מזהמים”. המחקר כמובן לוקח בחשבון את מאפייני הרכב האוטונומי המבדילים אותו מכלי הרכב הרווחים היום: “לרוב המוחלט, כלי רכב כאלה הם רכבים חשמליים. ומכיוון שאין נהג, ניתן לעשות אופטימיזציה של סגנון הנהיגה – הרכב לא יהיה עצבני כמו שהנהג יכול להיות, ניתן יהיה להשתמש בו בצורה יעילה יותר”.

זכות גדולה

בנימה יותר אישית מספר ד”ר לאוניד טרטקובסקי על אישיותו המיוחדת של יורם: “זאת הייתה זכות גדולה עבורי לעבוד יחד עם פרופסור יורם זבירין, מדען בעל שיעור קומה ומוניטין בינלאומי, ואדם נפלא בעל קסם אישי עצום. וכך נזכור אותו”n.

 אלונה משעל לומדת בקורס של פרופסור משנה אילת ברעם-צברי – “תקשורת המדע: תיאוריה ומעשה” – שניתן במחלקה לחנוך למדע וטכנולוגיה. הקורס פתוח לכל הסטודנטים בטכניון.

בתמונה בעמוד הבית: פרופסור יורם זבירין ז”ל

בתמונה למעלה: ד”ר טרטקובסקי (מימין) עם פרופסור יורם זבירין ז”ל

פרס האגודה למתמטיקה שימושית (SIAM) לשנת 2014 הוענק לשלושה חוקרים מהטכניון ומסטנפורד על מחקר בתחום הייצוגים הדלילים. הפרס הוענק לפרופסורים אלפרד ברוקשטיין ומיכאל אלעד מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון, ולפרופסור דיויד דונוהו מאוניברסיטת סטנפורד.

הפרס הוענק לכותבים על מאמרם  פורץ הדרך בתחום “הייצוגים הדלילים”, שפורסם ב-2009 וסקר באופן מקיף ומעמיק את עבודתם של החוקרים בזירה זו, ואת התפתחות התחום עד כה. הפרס ניתן למחברים על תרומתם העצומה למדע ההדמיה בתיאוריה וביישום של ייצוגים דלילים ושל חישה דגומה (compressed-sensing), ועל הפצתו של ידע זה בקרב החוקרים בתחום.

 ”אות תופס נפח, ואנחנו מנסים כל הזמן לדחוס אותו כדי שיתפוס כמה שפחות מקום בזיכרון,” מסביר פרופסור ברוקשטיין. “המטרה שלנו היא למצוא את התיאור הדליל והיעיל ביותר מבחינת נפח זיכרון. אפשר להמשיל את זה למשפט שנוציא ממנו מילים בלי לאבד את המסר. זה אפשרי משום שחלק מהמילים טפלות מבחינת המסר, ולכן אפשר לוותר עליהן.”

תחום הייצוגים הדלילים בעיבוד אותות ותמונות, שהתפתח בתחילת שנות האלפיים, מבוסס על זיהוי הייצוגים הדלילים ביותר באמצעות ניתוחים מתמטיים מתקדמים. “זו טכניקה מתמטית המתארת מבנה של נתונים,” מסביר פרופסור מיכאל אלעד. “הדרך לטפל בכל מקור מידע היא לחשוף את המבניות שלו, והמבניות היא סוד עיבוד הנתונים. הטכניקה החדשה שפיתחנו לחשיפת המבניות מאפשרת שיפור משמעותי בעיבוד אותות ותמונות. בעצם יצרנו ארגז כלים חדש לחוקרים ומהנדסים, והמסר של המאמר הוא שיש מודל בעל יכולות אוניברסליות למקורות מידע.”

“המאמר שעליו הוענק לנו הפרס נמצא בצומת בין עיבוד אותות למתמטיקה יישומית, וצמח מתוך קהילות המחקר בזירות אלה. מטרת המאמר הייתה להציג רעיונות-בסיס ויישומים הקשורים לדלילות, ולכוון חוקרים חדשים המתעניינים בהיבטים המתמטיים של תחום זה או ביישומיו. זה יפה לראות את התיאוריה והפרקטיקה מתחברות. זה לא קורה הרבה במחקר אבל כאן, לשמחתי, זה התחבר, וכיום גם התעשייה נחשפת לתחום הזה, בקצב שלה.”

 ”הפרס חשוב לי פחות מההשפעה שלנו כחוקרים על התחום”, מוסיף פרופסור ברוקשטיין, “המאמרים שכתבנו היו נגישים וברורים, והפכו את התחום לנגיש ליותר חוקרים ומהנדסים.”

 בתמונה : פרופסור מיכאל אלעד (מימין) ופרופסור אלפרד ברוקשטיין. צילום : דוברות הטכניון

כך אומר איתן דבי, דוקטורנט בן 27 בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, הלומד במקביל גם רפואה.

“רובוטים ומחשבים לעולם לא יחליפו את הרופאים,” אומר איתן דבי, דוקטורנט בן 27 בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. “מניסיוני, הטכנולוגיה לא תוכל להחליף את האינטראקציה האנושית. לכל אורך ההיסטוריה אנשים פנו למרפאים, להילרים או לשמאנים. בני אדם זקוקים לאינטראקציה ולמגע אנושי, ולכן לעולם לא יוכלו לבטוח רק ברובוטים.”

איתן, בוגר המסלול בביו-טכנולוגיה מאוניברסיטת ייל, יודע על מה הוא מדבר. הוא גדל בארה”ב והגיע לישראל לפני חמש שנים כדי ללמוד רפואה בתכנית האמריקאית של אוניברסיטת תל-אביב.  לפני שלוש שנים לקח פסק זמן מלימודי הרפואה לטובת דוקטורט במעבדת הביו-רובוטיקה והביו-מכניקה של פרופסור אלון וולף בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון. “רציתי להתמחות כאן בהנדסה רפואית, משום שידעתי שהתחום הזה מפותח בארץ.” בשנת הלימודים הזו חזר לסיים את לימודי הרפואה.

“זה מאוד מרגש לחיות בישראל. תרבות ההיי-טק הישראלית, במיוחד בתחום המכשור הרפואי, מתקדמת מאוד, וראיתי את הפוטנציאל הגלום כאן בשילוב ההנדסה עם עולם הרפואה. אני לומד הרבה מהחולים איתם אני נפגש. הנדסה לטובת הרפואה – זו הדרך היחידה לראות את ההמצאות שלנו עובדות.

“ניתוח הוא החדירה הגדולה ביותר לגוף אדם. לרופא מנתח יש הכשרה של יותר מעשור, וקשה להביא רובוטים לרמה של מנתח כזה. תמיד יהיה צורך במישהו אנושי שיהיה אחראי. אנחנו המהנדסים נותנים לרפואה כלים טכנולוגיים, אבל לא מתיימרים להחליף את מקומם. חשוב שהשינוי הטכנולוגי בתחום הרפואה יתרחש לאט, כי מדובר בדיני נפשות, ומי שעומד למשפט בסופו של דבר הוא המנתח, לא הרובוט.”

בעבודת הדוקטורט שלו, בהנחיית פרופסור וולף, מתמקד איתן דבי בשיקום חולים לאחר ניתוח ברך. הוא מפקח על תהליך הטיפול ובוחן את הביו-מכניקה של המטופלים המגיעים אליו עם ברך שחוקה כתוצאה מאוסטאופורוזיס – בעיה רפואית שכיחה, הגורמת לחולים סבל רב ותשישות. הפתרון הנפוץ לבעיה הוא ניתוח להחלפת הברך, שאחריו פוחת הכאב  ורוב המטופלים מרוצים מאוד. “עד שנת 2030 יעברו בארה”ב לבדה כ-3.5 מיליון איש ניתוח להחלפת ברך מידי שנה בעלות כוללת של יותר מ-9 מיליארד דולר. עם זאת, מנותחים רבים לא מצליחים לחזור לרמת תפקוד רגילה, ולאחרונה מצטברות יותר ויותר ראיות המצביעות על כך שאחוז משמעותי של החולים ממשיכים לחוות כאב כרוני ונכות תפקודית גם לאחר הניתוח. כאב זה מוביל לירידה באיכות החיים ולחוסר שביעות רצון גם לאחר שנים רבות. כמו כן, קיים חשש להסתבכות ארוכת טווח עם הברך החלופית. אפשר לומר שכעת יש לאנשים האלה ‘ברך מרצדס’ אבל הם לא הולכים נכון,  ופוגמים בהצלחה ארוכת-הטווח של הניתוח.

“המטופלים האלה סובלים מכאבים ולכן מסגלים לעצמם צורת הליכה, העלולה לפגוע בשריריהם ולהזיק לברך החלופית. כדי לשפר את צורת ההליכה שלהם אנו מציעים  להם תרפיה ביו מכאנית לשינוי תבניות הליכה. תכנית טיפול ביו מכאנית זו מצליחה לשפר באופן משמעותי את תבניות התנועה של מפרק הברך. השפעה זו באה לידי ביטוי בשיפור משמעותי של כאב, תפקוד ואיכות חיים. תכנית הטיפול כוללת גם התאמת נעליים מיוחדות למטופל, והוא לוקח אותן הביתה והולך בהן בין 30 דקות לשעה מדי יום.

“לסוליית הנעל הוצמד חצי כדור גומי, ולכן היא גורמת למשתמש אי יציבות. כדי להתייצב נדרש המטופל להפעיל את שריריו, וכך הוא מחזק שרירים המסייעים לו להתרגל לברך החלופית. השיפור בהליכה מפחית את הכאב ומשפר את איכות החיים של המנותח.”

איתן  מטפל במעבדה שלו בטכניון ב-50 מטופלים מבוגרים מבתי חולים בצפון הארץ, שעברו ניתוח להחלפת הברך, או נמצאים בשלב שלפני הניתוח, וסובלים משחיקת הסחוס ומאימוץ-יתר של מפרק הברך. “איכות החיים שלהם מאוד בעייתית,” הוא מסביר. “קשה להם ללכת, הם לא עובדים, ומצבם הבריאותי גורם להם למצבי רוח ולדיכאון. הם מגיעים אלי מכל הארץ בהפניית בתי החולים. הם באים גם לפני הניתוח וגם אחריו. הנעל עשויה למנוע את הצורך בניתוח חוזר ובניתוח ברגל השנייה.

גם לאחר סיום הדוקטורט מתכנן איתן  להמשיך ולשתף פעולה עם פרופסור אלון וולף והמעבדה שלו. “זו מעבדה מדהימה,” הוא מסכם, “ואני מודה על כך שאני חלק ממנה.” בעתיד הוא רוצה להיות אורתופד, לשלב בין שני העולמות ולהביא מכשור טכנולוגי רפואי למיטת החולה, לטובת הפציינט. “בשנה הבאה אסיים את לימודי הרפואה, ואני לא רוצה לבחור בין עולם ההנדסה לעולם הרפואה אלא לשלב בין שתיהם. הרקע הרפואי שלי קריטי למחקר ההנדסי,” הוא מוסיף. “ההתמחות בהנדסה רפואית מאפשרת לי לדעת איך דברים עובדים. רציתי להביא הנדסה לעולם הרפואי. לא הייתי מגיע למחקר הספציפי הזה אם לא הייתי לומד רפואה. החלק הטוב ביותר במחקר שלי הוא ההתמקדות באינטראקציה עם החולים. אני כאן עבורם, וכך גם אני מקבל מהם את מלוא ההיענות.

“במתן הטיפול לחולה אני רוצה לשלב בין שני העולמות. הידע והרקע הרפואי שלי משרת אותי בלימודי ההנדסה, אני היחיד במחזור לימודי הרפואה שלי עם רקע הנדסי. בעתיד תשתלב ההנדסה בעולם הרפואה יותר ויותר. כמהנדס אני מתעניין בשאלה אם המכשיר עובד או לא. כרופא אני מקדיש זמן לחולים, מקשיב להם, קושר איתם יחסים ומסייע להם גם בתחומים אחרים. כמהנדס אני רוצה להוציא מתחת ידי מוצר מושלם, אבל כרופא חשוב לי יותר איך המטופלים מרגישים.

“כמהנדס הייתי שמח שבתי החולים ישתמשו יותר במכשור רפואי טכנולוגי מתקדם. הם פתוחים לרעיונות חדשים ולטכנולוגיה, אבל לוקח להם הרבה זמן להכניס טכנולוגיות חדשות.”

צילום: שלמה שהם