נתכנס לפאנל עם נמרוד בק (מייסד Pressy) ואילן מור (מייסד Foldylock) לשמוע איך הצליחו לגייס $740,000 מההמונים בעזרת kickstarter!

תאריך: 25/12

שעת התחלה: 19:00

שעת סיום 20:30

טאוב 9, הפקולטה למדעי המחשב בטכניון

לאירוע בפיסבוק

ברכות מקרב לב לפרופסור יונינה אלדר מהפקולטה להנדסת חשמל, על זכייתה בפרס האגודה לעיבוד אותות לשנת 2013, על “תרומה עצומה לחישה דחוסה, דגימה בתדר סאב-ניקוויסט, אופטימיזציה קמורה ועיבוד אותות סטטיסטי.”
IEEE Signal Processing Society Technical Achievement Award הוא הפרס הראשי בתחום הנרחב של עיבוד אותות. הוא ניתן לחוקרים אשר הרימו תרומה משמעותית, במשך שנים, לתיאוריה וליישום של נושאים טכניים בתוך ספקטרום התחומים של האגודה – תרומה הניכרת בפרסומים, בפטנטים או בהשפעה מוכרת על התחום. השנה מקבלת פרופסור אלדר את הפרס יחד עם פרופסור אלן הירו, שהיה בעבר ראש האגודה לעיבוד אותות והינו אחד מעמודי התווך של הקהילה (הוא קיבל את מדליית המילניום השלישי של IEEE). בין מקבלי הפרס בעבר – אלן אופנהיים, אלן ווילסקי, הארי ון טריז, וינסנט פור ורוברט גריי.
בית הטכניון גא על זכייתה של פרופסור יונינה אלדר בפרס חשוב זה ומתברך בהישגיה.

פרופסור פרץ לביא, נשיא
וכל בית הטכניון

מה מתקבל כאשר צימאון לידע, תשוקה לחלל ושליחות חינוכית נפגשים? במקרה של יואב לנדסמן, הביטוי “השמיים הם הגבול” פשוט אינו מספיק; הפתרון שבחר – להשתתף במשימה להנחתת חללית ישראלית על הירח

-מאת אורי לרנר-

נדירים המקרים בהם פוגשים מישהו שעיניו נוצצות בשיחה על התחום בו הוא עוסק בחיי היום-יום. יואב לנדסמן, מהנדס המערכת של SpaceIL, הוא אדם כזה, אשר “חי ונושם” את תחום החלל. הוא בוגר לימודי הנדסת אווירונוטיקה בטכניון, ולימודי תואר שני בגיאופיסיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב. הסיבה שבחר לעסוק בתחום החלל היא אהבתו לנושא, אשר הושפעה רבות מתכנית הטלוויזיה בהנחיית האסטרונום קרל סייגן, “קוסמוס”, תכנית הסוקרת את תולדות האסטרונומיה ואת התפתחות התרבות האנושית.

 מסטודנט סקרן לפיתוח חלליות

כבר במהלך התואר השני הבין יואב שעתידו בתחום החלל, והחל לעבוד בתעשייה האווירית, בפרויקט הלוויין “עמוס” (שנקרא לימים “עמוס 1″). ממהנדס אווירונוטיקה הוא הפך למהנדס מערכת. “תוך כדי העבודה אתה לומד את הניהול של כל המערכות האלו, איך הן עובדות ביחד. אתה חייב להעמיק ולהכיר אותן טוב“, הוא מספר. הוא התקדם בחברה עד שהחליט לפרוש מתפקידו באותה העת כמהנדס המערכת הראשי של הלוויין “עמוס 6″. הוא אהב את התחום ואת מה שעסק בו, ולשאלתי מדוע פרש, הוא עונה בחיוך: “פרשתי כי רציתי לעשות דברים אחרים, בין השאר, או אולי בעיקר, להרצות וללמד על תחום החלל. זהו תחום מרתק, שקל להלהיב בו אנשים… למרות שהוא מושך, מסקרן ומלהיב מאוד, ילדים ומבוגרים מתייחסים אליו כ’מדע בדיוני’, בתור תחום ‘נחמד אך לילדים’. אנשים, בסופו של דבר, לא יודעים עליו כלום“.

בהמשך החל לנדסמן לעבוד בתפקיד מהנדס המערכת של SpaceIL, עמותה ישראלית שמטרתה -להיות החברה הפרטית הראשונה שתנחית חללית על הירח, כחלק מאתגר Google Lunar X Prize, אשר בסופו פרס בסך 20 מיליון דולר. אתגר זה נוצר ע”י חברת Google במטרה להעמיק את המעורבות של חברות פרטיות בחקר הירח, ככלי בקידום טכנולוגיות שהוזנחו ע”י גופים ממשלתיים מזה עשרות שנים. כמהנדס המערכת, לנסדמן אחראי על התכן ההנדסי של החללית – “התפקיד שלי הוא לדאוג שנצליח להשיג את המשימה”, הוא מספר. “מהנדס מערכת הוא מהנדס שמכיר את כל התחומים ברמה מסוימת במידה משתנה, ותחום אחד לפחות הוא מכיר  לעומקו.

“אני מגיע מתחום הנדסת אווירונוטיקה, ואחד הדברים שבטכניון מיטיבים לעשות הוא לימוד תחום רחב של מדעים וכלים מתמטיים רבים, בידיעה מראש שלא תצטרך את הכל. מסיימים את התואר בהנדסה  עם תובנות מהעולם המדעי הרחב, המאפשרות הבנה ודו שיח מקצועי עם אנשים מתחומים שונים“.

 משימה (כמעט) בלתי אפשרית

הנדסת מערכות, בה עוסק לנדסמן, היא שיטה הנדסית לכל דבר. היא איננה מתמקדת באדם המבצע את המשימה, אלא בחלוקת המשימה כולה (במקרה זה, נחיתה על הירח וביצוע משימות) למשימות קטנות יותר, וחלוקת משימות אלו לצוותי עבודה מתמחים (מומחי הנדסת חשמל, הנדסת מחשבים וכולי, בהתאם לתת-המשימה).

השאלה המתבקשת היא אילו משימות, ולמעשה – מהם האתגרים העומדים בפני מי שמתכנן להנחית חללית על הירח? מתברר שהשאלות רבות ולא כל התשובות פשוטות וברורות. דוגמה לא כל כך טריוויאלית היא העובדה כי אחד המרכיבים הראשונים של המשימה הוא הנחיתה עצמה. “ אולי זה נשמע פשוט, ואפשר לנחות בכל מקום שרוצים, אבל צריך לבחור מקום מעניין למחקר מחד, אך מוכר לנו מאידך, על מנת שלא נגלה במהלך הנחיתה שאנחנו עומדים להתרסק על צוק, או כל תקלה דומה. הנושא מסתבך עוד יותר כשמחשבים את השפעות השמש – מכיוון שאין אטמוספירה, במהלך שעות היום (הנמשך שבועיים) הטמפרטורות עולות, דבר העלול לגרום נזק לציוד. בנוסף, השמש יוצרת הפרעות בתקשורת החיונית עם כדור הארץ. השיקולים רבים, וחייבים לבחון כל פרט ופרט”. אתגר נוסף הניצב בפני הצוות הוא העובדה שהתחרות איננה כוללת אך ורק נחיתה על הירח, אלא גם ביצוע משימות. “אחת המשימות שהוגדרו היא לנוע על הירח מרחק של 500 מטרים לאחר הנחיתה. כל הצוותים האחרים המשתתפים בתחרות ינסו לבצע זאת בדרך המקובלת, פריקת כלי רכב נפרד מתוך החללית, שייסע למרחק הדרוש”. לנדסמן רומז כי למהנדסי העמותה הישראלית ישנן תכניות אחרות. “אנחנו מתכננים לשלוח חללית קטנה וקלה ככל האפשר, אשר משקלה הסופי לא יעלה על 100 ק”ג. בחללית קטנה אין אפשרות טכנית לשאת רכב נוסף, אמצעי פריקה וכולי. לכן, אנחנו מתכננים ‘לדלג’ עם החללית למרחק 500 מטרים, לאחר הנחיתה הראשונית, וכך לבצע את המשימה”. מסתבר ש- SpaceIL נוהגים בהתאם לתפיסה הרווחת בעולם בנוגע לגופי פיתוח ישראליים – “אנחנו טובים בלחשוב קצת אחרת…” לנסדמן מסכם בחיוך. כדרכם של דברים, כל החלטה שנלקחת ע”י צוות התכנון יוצרת בעיות חדשות. ההחלטה “לדלג” עם החללית במקום לשלוח כלי רכב נפרד, מתנגשת עם אחת מדרישות המשימה, המחייבת צילום של החללית כשברקע הירח ואתר הנחיתה. כאשר יש כלי רכב, מצלמה הנמצאת עליו יכולה לצלם את החללית (ולהפך). בתכנון הישראלי, פתרון זה לא אפשרי, ומהנדסי החברה עומלים (בין שאר הדברים) על מציאת פתרון יעיל ומתאים לבעיה זו.

 חלל להמונים

עמותת SpaceIL, שמרבית עובדיה הינם מתנדבים, איננה ממומנת על ידי הממשלה, אלא בעיקר על ידי תרומות. לנדסמן מסביר כי חלק מהותי מהפרויקט קשור בחינוך: “הציבור תורם לפרויקט ואנחנו מחויבים להחזיר בתמורה. מזמינים אותנו כל הזמן להרצות בבתי ספר, אפילו לכיתות א’.“

 אזכור נושא החינוך לחלל בבתי הספר מזכיר לי את תגובתו של אחד ממורי בתיכון, לשאלתי מדוע לימודי הפיזיקה אינם כוללים אסטרונומיה: “החלל כל כך רחוק, מדוע להשקיע בזה?” לנדסמן עונה בצורה פשוטה – “מעבר לעובדה שהנושא מלהיב מאוד, חבל שאנשים לא יודעים עליו יותר, משתי סיבות: תחום החלל נוגע לכל אחד מאיתנו בכל כך הרבה דרכים, שאנחנו בכלל לא מודעים אליהן. בנוסף, תעשיית החלל הולכת ומתרחבת, גם בארץ, וקיימות אפשרויות תעסוקה רבות בתחום זה.“

דוגמה טובה לנגיעת תחום החלל בחיינו היא הרוח הסולרית. אלו אשר שמעו על תופעה זו (הידועה כ”התפרצויות שמש”) מכירים אותה בעיקר בתור הגורם ל”זוהר הקוטב” (Aurora Borealis בקוטב הצפוני או Aurora Australis בדרומי). ““רוח” זו היא למעשה קרינה בצורה של חלקיקים טעונים חשמלית, אנרגטיים ומהירים מאוד” מסביר לנדסמן. החלקיקים הטעונים מגיבים עם השדה המגנטי של כדור הארץ ומביאים לתצוגת האורות המרהיבה הנצפית בשמי הקטבים. אולם, הצד השלילי של התופעה הוא כי קרינה זו גורמת להצטברות מטען חשמלי (“חשמל סטטי”) במערכות, הגורמת לקצרים רחבי היקף. קצרים אלו מביאים לנזקים כלכליים בסדר גודל של מעל מיליארד דולר מדי שנה, החל מלוויינים במסלול ועד מערכות חשמליות על פני כדור הארץ. אירוע חריג במיוחד ארע במרץ 1989 במחוז קוויבק בקנדה. סערת שמש חזקה מהרגיל גרמה ל”הצפה” של כדה”א בקרינה סולרית, אשר הובילה להפסקות חשמל נרחבות במחוז כולו ולנזק כספי הנאמד בעשרות מיליוני דולרים (בשלושה ימים בלבד!), כתוצאה מפגיעה במפעלים, שדות תעופה ועוד גופים הנסמכים על אספקת חשמל סדירה.

נושא אחר העשוי לגעת בחיינו הוא חישוב מסלולם העתידי של גרמי שמיים קטנים, כגון אסטרואידים, במטרה למנוע מצב בו כדור הארץ ייפגע מאסטרואיד, תרחיש אשר הוצג בסרטים קולנועיים רבים. זה היה תחום המחקר של לנדסמן בלימודי התואר השני שלו, והמסקנה הלא-מעודדת אליה הגיע בסיומם: “ לחזות התנהגות של אסטרואיד על פני 100 שנה, זו פשוט משימה בלתי אפשרית.” הסיבה היא המורכבות של החישובים – “לכל גוף בחלל כוח משיכה הפועל על הגופים האחרים, וחישוב ההשפעה ההדדית של אינספור הכוכבים, כוכבי הלכת, הירחים והאסטרואידים עצמם, בלתי אפשרית בטווח הזמן הרחוק באמצעים הטכנולוגיים המצויים בידנו כרגע”.

 על פי תפיסתו של לנדסמן, חינוך לנושא החלל והכרות הציבור עימו הינה הדרך היחידה לשמר את התעשייה בתחום פעילה, ולמצוא פתרונות לבעיות הכרוכות בהיותנו חלק מעולם גדול יותר, כמו חשיפה ישירה לקרינת שמש הגורמת לסרטן העור, הרוח הסולרית או האסטרואידים שעלולים לפגוע בכדור הארץ. כל הבעיות הללו עשויות להיפתר באופן הנדסי, אם רק יימצאו מספיק “מוחות” שישקיעו זמן במחקר ובפיתוח – ואותם בא יואב למצוא ולעודד.

 נקודה כחולה בין אינספור כוכבים

ניתן להבין כי מעבר לעבודתו, מחויבותו של יואב היא בראש ובראשונה לחינוך לחלל, אך תאוותו לידע בנושא לא שבעה. הוא ממשיך ולומד, מתעדכן בחדשות, אך מקפיד לשתף בו בזמן את הציבור הרחב, באמצעות הבלוג שלו – “מסה קריטית”, ובתכנית הרשת שלו בתחום החלל, “החללית”.

גם בעבודתו ב- SpaceIL, שיתוף הציבור הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה. ” אני אוהב מאוד לדבר על התחום בו אני עוסק, התחום בו אני מתעניין. לפעמים אני אוהב יותר לדבר על זה מאשר לעשות את זה…“, הוא צוחק.

לשאלתי “מדוע החלל כה מיוחד בעיניך?” הוא מספר על קטע שכתב קרל סייגן בעקבות צילום של כדור הארץ ממרחק של כמיליארד וחצי ק”מ, בו כוכב הלכת הוא נקודה קטנה וכחולה. “כל האנשים שחיים היום, וכל אלו שמתו ולמעשה כל זכרונות הגזע האנושי, כל מה שנכתב- הכל נמצא תחת הנקודה הכחולה החיוורת“, לנדסמן מצטט מזיכרונו. ““נקודה” זו היא חלק כל כך קטן מהיקום שסביבה, אך היא (ואנחנו) בנויים כולנו מאותן אבני היסוד, אבני היסוד של הכוכבים“.

קישורים :

אתר הבית של עמותת SpaceIL:

http://www.spaceil.com/

 מסה קריטית – הבלוג של יואב לנדסמן:

http://nicecriticalmass.blogspot.co.il/

 ”החללית” – תוכנית רשת בנושא חלל:

https://www.facebook.com/HaHalalit

 זוהר הקוטב:

http://bit.ly/1cjgrvX

 Pale Blue Dot / Carl Sagan –

http://www.youtube.com/watch?v=wupToqz1e2g

הראיון נערך על ידי אורי לרנר, דוקטורנט בפקולטה להנדסה סביבתית ואזרחית אצל פרופ’ משנה ברק פישביין, במסגרת הקורס “תקשורת המדע: תיאוריה ומעשה”

כך אמרה ד”ר מלטם סזאן, חוקרת מאוניברסיטת סבאנצי באיסטנבול, המבקרת בטכניון.

ד”ר מלטם סזאן היא חוקרת צעירה מאוניברסיטת סבאנצי באיסטנבול המבקרת בטכניון בימים אלה ומציגה את מחקרה לסטודנטים וחברי סגל בפקולטה למדע והנדסה של חומרים. היא הוזמנה לארץ על ידי פרופסור יוג’ין רבקין, עימו היא מקיימת קשרי עבודה. הם משתפים פעולה במסגרת תכנית COST של האיחוד האירופי באפיון חומרים חדשים לאחסון מימן. לחומרים אלה יש יכולת לגרום למהפכה בתחום התחבורה ולהוריד את התלות שלנו בדלקים מאובנים.  “זהו ביקורי הראשון בישראל ואני מאוד נהנית”, היא אומרת. “המדע הוא שפה בינלאומית החוצה גבולות ואני מרגישה טוב בישראל”.

מחקרה של ד”ר סזאן מתרכז באיפיון של חומרים בננו-טכנולוגיה ובעיקר במוליכים למחיצה אורגניים לשימוש בתחום אנרגיה וחומרים מרוכבים. היא מספקת פתרונות ייחודיים לאיפיון מתקדם של חומרים שונים.

כבר מגיל צעיר ידעה מלטם שתהיה מדענית וסיפורה האישי זורק אור על ההשקעה הרבה של ממשלת טורקיה בחינוך. היא נולדה באיסטנבול ולמדה בבית ספר למחוננים. שפת הלימוד בבית הספר הייתה אנגלית והיא מספרת כי למדה מתמטיקה ומדעים ברמה גבוהה מאוד. היא זכתה גם לתמיכה בבית מאביה המהנדס ואמה המורה. אותות החינוך הטוב שקיבלה בבית ניכרים גם באחיה – מהנדס אלקטרוניקה.

לתואר הראשון למדה מלטם הנדסה מטלורגית ואת התואר השני עשתה בחומרים קרמיים. דוקטורט עשתה באוסטריה בחומרים אורגניים אופטו-אלקרוניים. עתה היא חוקרת במכון מחקר בננו-טכנולוגיה יישומית באוניברסיטת סבאנצי – SU/NUM. “סבאנצי היא אוניברסיטת מחקר יישומי בננו-טכנולוגיה ו- SU/NUM מקדם מחקר רב תחומי ושואף להיות מרכז בינלאומי של מצויינות לקידום ‘צוות מדע’ אשר יהווה סינרגיה בין מסה קריטית של מדענים מדיסציפלינות שונות – לבין התעשייה”, מסבירה מלטם.

“אנו בטורקיה נהנים מקפיצה של ממש במחקר ובמדע”, היא מספרת. “יש משרד ממשלתי חדש – משרד הטכנולוגיה, ויש לנו קשרי עבודה חובקי עולם (אני נוסעת למפגשים מדעיים ולכנסים בחו”ל שלוש פעמים בחודש). אירגנתי לא מכבר כנס מדעי באיסטנבול עם 1,000 משתתפים. גם באוניברסיטה שלי, כמו בתיכון, שפת ההוראה היא אנגלית. זו אוניברסיטה קטנה, עם 5,000 סטודנטים בערך, הממומנת על ידי קרן של משפחת סבאנצי עתירת ההון, התורמת רבות לקידום המדע, ובמיוחד לתחום הננוטכנולוגיה בטורקיה. תקציבי מחקר ממשלתיים נכבדים מופנים לננו-טכנולוגיה. כל המדענים בטורקיה שולטים היטב באנגלית ובשפות נוספות.”

התוצאה נראית כבר בשטח: הכלכלה הטורקית במצב טוב, ההי-טק מתפתח וגם התעשיות הכבדות מתאפיינות במיכון מתקדם.

לפוליטיקה ד”ר סזאן לא רוצה להתיחס ורק אומרת בחיוך: “אני עובדת עם מדענים רבים ברחבי העולם וחלקם מגיעים ממדינות שאינן חברות טובות. אבל זה לא מפריע לנו לעבוד ביחד כי יש לנו שפה משותפת – שפת המדע”.

למרות ההשקעה הרבה, אין לטורקיה עדיין כלות וחתני פרס נובל, אבל מלטם בטוחה שזה ענין של זמן עד שגם הם ייסעו לטקס החגיגי בשטוקהולם. “בינתיים יש לנו חתן פרס נובל אחד – בספרות”, היא מחייכת. “אבל לא יחלוף זמן רב ומדען טורקי יעמוד על האות N  הגדולה בשטוקהולם ויקבל את הפרס מהמלך השוודי”.

לראשונה בישראל: בסיום המסלול החדש יקבלו הסטודנטים תואר שני מקצועי (M.Arch).

בשנת הלימודים הבאה (תשע”ה) תעבור תכנית הלימודים בארכיטקטורה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון למתכונת חדשה ועדכנית, בסיומה יקבלו הסטודנטים תואר שני מקצועי באדריכלות (M.Arch). זהו יישום ראשון בישראל של מתכונת זו, הנהוגה באוניברסיטאות מובילות בעולם, בהן MIT, הרווארד וברקלי.

 עד כה העניקה הפקולטה לבוגריה תואר ראשון מקצועי (B.Arch) בארכיטקטורה, בתכנית חמש שנתית. התואר המקצועי (M.Arch), יחייב ככלל שנת לימוד נוספת, אבל בשיטת הצבירה ניתן יהיה להשלימו גם בתום חמש שנים.

 התכנית החדשה תעניק לסטודנטים תואר מקצועי ברמה של מאסטר, השכלה רחבה ומעמיקה יותר, מעמד מועדף בעולם תחרותי, ועדיפות במוסדות ובמשרדי תכנון. התכנית מותאמת לסטנדרטים בינלאומיים של לימודי אדריכלות ומציעה מגוון רחב של בחירה והתאמה אישית. התכנית החדשה מאפשרת שילוב עם המסלולים לתכנון ערים ואזורים, לאדריכלות נוף  ולעיצוב תעשייתי. במסגרתה יוכלו הסטודנטים להתמחות במגוון תחומים, כגון עיצוב עירוני, בנייה ירוקה, היסטוריה-תיאוריה-ביקורת, שימור המורשת הבנויה ואדריכלות דיגיטלית, וכן ללמוד מגוון רחב של מקצועות משיקים/משלימים בפקולטות אחרות בטכניון.

 בתכנית החדשה יפוצל מסלול ההכשרה לשני תארים – תואר ראשון עיוני ותואר שני מקצועי. את התואר הראשון העיוני (B.Sc) במדעי הארכיטקטורה  יקבלו הבוגרים אחרי ארבע שנים. ההכשרה הרחבה שיקבל בוגר במדעי הארכיטקטורה תאפשר לו לעבוד בתחומי עיצוב שונים ומגוונים. במשרדי אדריכלים יוכל הבוגר לעבוד במגוון רחב של תפקידי מחקר, עיבוד וייצוג (פרזנטציה). לאחר השלמת שתי שנות לימוד נוספות לתואר המקצועי (M.Arch), יוכלו המסיימים להירשם בפנקס המהנדסים והאדריכלים, ולהתחיל את התמחותם לקראת רישוי כאדריכלים.

 סטודנטים הנמצאים כעת במהלך לימודיהם לתואר B.Arch יוכלו לעבור לתכנית הלימודים החדשה. סטודנטים ובוגרים מבתי ספר אחרים לארכיטקטורה יוכלו אף הם להתקבל ללימודים לקראת התואר M.Arch, בתנאי שיעמדו בדרישות המוצבות בפני הסטודנטים בטכניון.

 ”בחמישים השנים האחרונות שונו תכניות הלימודים המובילות בעולם, והיום, ברוב תכניות הלימוד בארה”ב ובאירופה, התואר המקצועי בארכיטקטורה הוא תואר מאסטר (M.Arch),” מסביר דיקן הפקולטה, פרופסור יהודה קלעי. “לפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון מסורת רבת שנים של הוראה ומחקר שעיצבו דורות רבים של אדריכלים ואדריכליות בישראל. אנו מאמינים בחדשנות, בפריצת גבולות הידע ובטכנולוגיות מתקדמות, ומחויבים להוראה מרחיבת דעת ומלאת השראה. תכנית הלימודים החדשה עשירה ומגוונת יותר, ומשתווה ברמתה לטובים בבתי הספר בעולם.”

“הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים”, מוסיף הדיקן, “שמה לה למטרה לבסס מחדש את מעמדו של האדריכל בחברה ובכלכלה כאיש תרבות וידע, וכבעל מקצוע מוביל ויצירתי בעולם המשתנה במהירות. לימודי הארכיטקטורה בטכניון הם הזדמנות מרתקת להצטרף לקבוצה מובחרת של מורים וחוקרים, להשתלב בתכנית לימודים חדשה, מתקדמת ומגוונת, ולהביא את הסטודנטים לכדי מיצוי את כישוריהם האישיים.”

 לפרטים נוספים :

http://architecture.technion.ac.il/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94/

 בתמונה: דיקן הפקולטה, פרופסור יהודה קלעי. צילום : חיים זינגר, דוברות הטכניון

כתב העת המדעי היוקרתי נייצ’ר (Nature) מדווח:

חוקרי הטכניון פיתחו שיטה חדשה,  שיטת ה”רוכסן”, לסינתזה סלקטיבית של מולקולות מורכבות מדובר בפיתוח גישה חדשה לסינתזה של מולקולות מורכבות, עליה קיבל פרופסור אילן מרק מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך מענק מחקר של 2.4 מיליון יורו מהאיחוד האירופי בשל “חשיבה אחרת בסינתזה כימית והליכה נגד הזרם”.

חוקרי הטכניון פיתחו שיטה חדשה, שיטת ה”רוכסן”, לסינתזה סלקטיבית של מולקולות מורכבות. כך מדווח כתב העת המדעי היוקרתי “נייצ’ר” (“Nature”).

הסינתזה של מולקולות חדשות היא מרכזית להתפתחות של שטחי מדע רבים, מרפואה ועד למדע החומרים. מאז המאה ה- 19 הגישה המקובלת לסינתזה של חומרים אורגניים היתה באמצעות יצירת קשרים חדשים, בעיקר קשרי פחמן-פחמן, תוך שליטה במבנה המרחבי (הסטריאוכימיה) שלהם. האם זו הדרך היחידה ליצור מולקולות אורגניות מורכבות?

במאמר שפרסמו לאחרונה בכתב העת המדעי היוקרתי “נייצ’ר” (Nature), פרופסור אילן מרק וקבוצת המחקר שלו מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך הדגימו לראשונה רעיון חדשני בו שילבו הפעלה ושבירה בו-זמנית של קשרי פחמן-פחמן ופחמן-מימן כדי לקבל בצעד אחד תרכובות מורכבות שבשיטה המקובלת קשה להכינן. הם השתמשו במולקולה שבצידה האחד קיים מתח בגלל נוכחות טבעת משולשת ובצידה השני יש קשר כפול בין שני אטומי פחמן. על ידי הוספת תרכובת צירקוניום הצליחו לגרום לנדידת הקשר הכפול, בדומה לפעולת רוכסן, עד לקטע בו נמצאת הטבעת המשולשת, דבר שהביא לשבירה סלקטיבית של קשר פחמן-פחמן המתוח. “ממש כמו שאתה רוכס מעיל ומחבר את שני צידי הרוכסן למטה ומעלה אותו למעלה”, מסביר פרופסור מרק. “לפעמים ניתק הקשר הזה בין שני צידי הרוכסן כשאתה מזיז אותו. את הניתוק הזה הצלחנו לבצע ולשבור בצורה מתוכננת מראש את הקשר פחמן-פחמן הרצוי”.

פריצת הדרך הזו מצטרפת לפרסום לפני כשנה, גם הוא ב- ,Nature בו דיווחו פרופסור מרק וצוותו על דרך חדשנית ליצירת מולקולות בעלות מרכז כיראלי וזאת בשלב אחד בלבד מחומר המוצא. עד אז הגיעו לכך חוקרים במספר שלבים.

לשני המחקרים פורצי הדרך של פרופסור מרק יש השלכות מרחיקות לכת לסינתזה ופיתוח של תרופות חדשות והם מעוררים ענין רב בקהילה המדעית והתעשייתית. בשל “חשיבה חדשנית ושונה בכימיה סינתטית והליכה נגד הזרם” קיבל עתה פרופסור מרק מענק גדול בסך 2.4 מיליון יורו מהאיחוד האירופי והוא עומד לגייס חוקרים נוספים שיעסקו במחקר מבטיח זה.

עבור פיתוח שיטות סינתטיות בדרך שונה לחלוטין מהמקובל, קיבל פרופסור אילן מרק בשנת 2012 את פרס החברה הישראלית לכימיה ואת פרס היצירתיות בסינתזה של חברת Janssen Pharmaceutica.

פארק לוקיי נחנך באחרונה בטכניון במעמד הנדבן האמריקני לורי לוקיי, נשיא הטכניון, פרופסור יצחק אפלויג וחתן פרס נובל בכימיה, פרופסור אהרן צ’חנובר, העומד בראש המרכז הבין תחומי למדעי החיים וההנדסה, שהוקם בזכות תרומה בסך 30 מיליון דולר של לורי לוקיי.

הפארק הוא שמורת טבע בלב הקמפוס עם צמחיית כרמל מגוונת, וניטעו בו גם נטיעות חדשות, כולן מצמחי הכרמל. חתני פרס נובל אשר הצדיעו בשנה שעברה בטכניון למדע הישראלי לרגל 60 שנות המדינה, נטעו בפארק את שדרת חתני פרס נובל. מעתה ואילך, כל חתן פרס נובל אשר יבקר בטכניון, ייטע עץ בשדרה זו.

הפארק הנמצא במרכז הקמפוס מול בניין הסנאט הפך כבר לאבן שואבת לסטודנטים בטכניון שנופשים, רצים, מתעמלים ומקיימים בו סדנאות. סטודנטים לאדריכלות נוף מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים לומדים מעשית בפארק.

לורי לוקיי קיבל בשנה שעברה תואר “דוקטור לשם כבוד” מהטכניון, על “מחוייבותו לישראל כמרכז עולמי של מדע ולמדנות וכהערכה על מחוייבותו להשכלה הגבוהה כאמצעי העיקרי שיבטיח עולם טוב יותר”.

לורי לוקיי הקים את “ביזנס וייר” (חברה המפיצה מידע עסקי ואירגוני) כחברה של אדם אחד שעבד מביתו, ופיתח אותה לחברה בינלאומית עם עשרות סניפים ואלפי עובדים. הוא מכר אותה לוורן באפט ביותר מחצי מיליארד דולר.

 בתמונה: לורי לוקיי ובת זוגו ג’ואן הרינגטון, עם ילדים מגני הטכניון, בחנוכת הפארק

100 צעירות וצעירים החלו לימודיהם בתוכנית חדשה בשם “אופקים” המאפשרת לתושבי הפריפריה, משוחררי צה”ל, החסרים נתוני קבלה לאוניברסיטאות, לרכוש השכלה אקדמית בתחומי המדע והטכנולוגיה. התוכנית עתידה להתפרש גם לאוניברסיטאות אחרות בארץ, במסלול המדעי-טכנולוגי.

משרד הביטחון, באמצעות הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים, מאתר משוחררי צה”ל מתאימים ביישובי הפריפריה, ומכוון אותם להצטרפות למכינה, אשר תכשיר אותם להתקבל לכל הפקולטות בטכניון, גם אם אין בידם תעודת בגרות.

המשתתפים בתכנית יקבלו מימון מלא, הכולל שכר לימוד ומלגת קיום. התכנית מאורגנת בשלביה הראשונים על ידי הטכניון וממומנת באמצעות הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון, האגודה לקידום החינוך, קרן רש”י, קרן גרוס ואיגוד תעשיות האלקטרוניקה והתכנה.

יוזם התכנית הוא יהודה זיסאפל, נשיא קבוצת רד-בינת ויו”ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. “החזון של תכנית ‘אופקים’ הוא לצרף לתעשיית ההיי-טק כוח אדם מקצועי ואיכותי מהפריפריה ולתרום בכך לצמצום הפער החברתי והכלכלי בין הפריפריה והמרכז”, הוא אומר. “הובלת בני נוער מוכשרים ללימודים אדמאיים בתחומי ההנדסה והמדעים, תוך תמיכה כלכלית, לימודית וחברתית – תאפשר להם לבנות עתיד אישי ראוי ובמקביל תחזק את כלכלת ישראל, את איזורי הפריפריה ותסייע בצמצום הפערים בחברה הישראלית. אנו מאמינים כי עם סיום לימודיהם יהיה שוב ביקוש עצום למהנדסים ומדענים וכי התעשייה המתקדמת תמשיך להית הקטר המוביל את המשק הישראלי”.

בכוונת ראשי התכנית לפנות לרשויות המדינה על מנת שיסייעו במימון הרחבת התכנית בהיקפים ארציים ולהגיע ל-1500 בוגרים מדי שנה.

בתמונה: יהודה זיסאפל, יוזם התוכנית

ניתן בתחום טכנולוגית המידע על “המצאותיו פורצות הדרך בתחום דחיסת המידע”

פרס חזית הידע (Frontiers of Knowledge)של קרן BBVA הספרדי, בסך 400 אלף יורו, ניתן לפרופסור מחקר אמריטוס יעקב זיו מהפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, על “המצאותיו פורצות הדרך בתחום דחיסת המידע ותורת האינפורמציה”.

פרסי קרן BBVA מביעים הכרה ונועדו לעודד מחקר ויצירתיות במדעים הבסיסיים, ביו רפואה, סביבה, טכנולוגיות מידע וכלכלה, וכן הישגים יצירתיים באמנויות ובתחום של שינויי אקלים. הפרסים ניתנים בגין פרויקטים או עבודות מחקר. סך הפרסים – 3.2 מיליון יורו, והם מחולקים מדי שנה בשמונה קטגוריות – 400,000 יורו בכל קטגוריה.

“להמצאותיו פורצות הדרך של יעקב זיו בדחיסת מידע השלכות עמוקות ומתמשכות על עולם התקשורת וטכנולוגיות המידע הן בתיאוריה והן במעש”, נאמר בהחלטת שופטי הקרן. “תרומתו של פרופסור זיו, הניכרת בכל היבט של חיי היום יום שלנו, מאפשרת איכסון והעברה יעילים של טקסט, נתונים, תמונות ווידיאו. טכנולוגיות דחיסת אינפורמציה בזכרונות-מחשב, מודמים, הפצת תוכנה וקבצים – כל אלה נשענים כיום על רעיונותיו והמצאותיו של פרופסור זיו. תרומותיו החלוציות לתורת המידע הניעו והינחו דורות של אנשים באקדמיה ובתעשייה. הפרס הוא הבעת הכרה בתפקידו המרכזי ביצירת טכנולוגיות המשפיעות באופן עמוק ונרחב על עידן המידע”.

lossless compression , או “דחיסה ללא אובדן מידע”, שפותחה בידי הפרופסורים יעקב זיו ואברהם למפל מהטכניון, משמעה שניתן לשחזר את המידע המועבר/נשמר במלואו, כך שאיכותו תהיה זהה למקור. הטכניקה של למפל-זיו היא השיטה הנפוצה ביותר לדחיסה כזו, ונמצאת בפורמטי-דחיסה פופולריים כמו GZIP, GIF ו-TIFF.

פרופ’ זיו מסר לעתון הכלכלי דה-מרקר: “הפרס הוא על מכלול עבודות, כאשר העבודה המרכזית העוסקת באלוגריתמים לדחיסת מידע נעשתה יחד עם פרופ’ אברהם למפל. תחום דחיסת המידע פותח עוד בשנות בסוף שנות ה-70, ברמה של מודלים תיאורטיים. אולם מאז כל המודלים והאלוגריתמים הוטמעו לתוך כל מחשב אישי, כל מערכות תקשורת ומערכי זיכרון החל ממחשבים ושרתים ועד למוצרים קטנים יותר כמו טלפונים סלולרים. אותה טכנולוגיה לדחיסת מידע מאפשרת להכפיל את כמות המידע שניתן לשמור בזיכרון, על ידי צמצום נפח המידע או מאפשרת זרימה של יותר מידע ללא צורך בהגדלת רוחב הפס”.

פרופסור זיו, פרופסור מחקר אמריטוס בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, לשעבר נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, חבר באגודות מדעיות אמריקניות ואירופאיות מובילות, ובראשן האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים, האקדמיה הלאומית האמריקנית להנדסה והאגודה האמריקנית לפילוסופיה, וחתן פרס מרקוני על שם ממציא רדיו.

חליפת כנפיים (Wingsuit) משמשת להארכת זמן טיסה והגדלת טווח הגלישה בצניחות חופשיות, כאשר הצנחן משתמש במצנח רגיל בשלב הנחיתה. חליפה כזו תוכננה ע”י קבוצת סטודנטים מהפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל במסגרת פרויקט הסיום שלהם. ככל ידוע, זו הפעם הראשונה שנעשה תכן מדעי לחליפת כנפיים.

שלוש דרישות עיקריות עומדות בפני מפתחי חליפות הכנפיים: העומסים על הגפיים צריכים להיות נמוכים דיים בכדי לאפשר לטייס להחזיק את הכנפיים פרושות, החליפה צריכה לאפשר טיסה יציבה, והחליפה צריכה לספק אמצעי נהוג נוחים. בכדי לקבוע את העומסים המרביים על הגפיים התייעצו הסטודנטים עם המדריך הראשי של חדר הכושר בטכניון. הם הגדירו מספר תרגילים המדמים את העומסים בטיסה ושלחו את עצמם (וכמה מחבריהם) לבדוק את מגבלותיהם. “גילינו שבעומסים מסוימים הטיסה מפסיקה להיות כייפית עבור הטייס והופכת לעינוי”, הם מספרים. “לאחר הגדרת המגבלות הפיזיות של הטייס, בנינו מודל אווירודינאמי מופשט של אדם הטס בחליפה. באמצעות המודל הערכנו את גודל הכנפיים והזנב שמבטיחים יציבות מצד אחד ועומדים במגבלות העומסים שמדדנו קודם”.

בשלב השני בנו הסטודנטים דגם של אדם לניסויים במנהרת רוח. בתוך הדגם הוכנסו מדידים שמדדו את העומסים שפועלים על הגוף בכלל ועל הגפיים בפרט. הדגם שימש לבדיקת רעיונות שלא ניתן היה לחקור במסגרת המודל המופשט שנבנה בשלב המקדים, ולבניית מודל אווירודינאמי מפורט. לאחר כמאה ניסויים, סינון קפדני ושינויים רבים, הגיעו הסטודנטים לחליפה “מיטבית” – כזו שהיא גם יציבה, גם ניתנת לניהוג וגם בעלת ביצועים טובים.

“את תוצאות הניסויים הכנסנו לתוכנת מדמה-טיסה”, מספר יאיר שגב, אחד הסטודנטים בקבוצה. “באמצעות התוכנה ניסינו לחוש את מה שירגיש טייס שיטוס עם החליפה שלנו וכמה קשה יהיה לו לבצע תמרונים בסיסיים. הגענו למסקנה שקל זה לא יהיה, אבל עם החליפה שלנו הוא יוכל להגיע למרחק הרבה יותר גדול מאשר ניתן להגיע באמצעות החליפות הקיימות בשוק”.

חמשת הסטודנטים הנוספים שהשתתפו בפרויקט הם: יואב גרין, יפים יבלוצ’קין, לאון מינץ, עומר נאמן ורומן לוין. הפרויקט נעשה בהנחיית פרופסור גיל יוסילבסקי

שיא העולם בטיסה ללא מטוס נקבע ביולי האחרון בידי אואלי גגנשץ השוויצרי, כאשר טס למרחק של 17 ק”מ במשך 5:45 דקות, כשהוא מגיע למהירות מקסימלית של 250 קמ”ש.

גרסה מטורפת במיוחד של טיסה ללא מטוס: קפיצה ממצוקים באלפים הצרפתיים:

ולמי שלא שבע מצורפת הגרסה הצרפתית של הספורט הזה, עם קצת יותר פאתוס, מוזיקה מתאימה וצילומים מרהיבים.

בתמונה: פרופ’ יוסילבסקי ודגם של הטייס במנהרת הרוח

300 תלמידות תיכון מצטיינות ביום עיון לעידוד צעירות ללמוד הנדסת חשמל

הן התקבלו בידי המשנה הבכיר לנשיא הטכניון, פרופסור פאול פייגין, אשר אמר להן: “אין סיבה לרוב הגברי בטכניון, כשם שאין סיבה לרוב הגברי בקורס טייס”.

הדיקן, פרופסור ישראל צידון, אמר כי הפקולטה להנדסת חשמל שהוא עומד בראשה מדורגת כאחת מעשר הפקולטות המצטיינות בעולם להנדסת אלקטרוניקה, מחשבים ותקשורת, ובמספר תחומים היא מדורגת ראשונה. “בשנה האחרונה עלה מספר הצעירות שהחלו ללמוד בפקולטה ל-22 אחוזים”, הדגיש. “ברצוננו להמשיך ולהעלות מספר זה בהתמדה”.

עדי ויסמן, סטודנטית שנה שלישית בפקולטה, הביאה את סיפורה האישי ועודדה את התלמידות להשתלב בתחום המרתק של הנדסת חשמל. “הלימודים לא קלים, אך כאשר מצליחים – הסיפוק רב”, אמרה.

פרופסור יונינה אלדר, חברת סגל הפקולטה אשר אירגנה את האירוע, סיפרה לתלמידות על האפשרויות הרבות הגלומות במקצוע הנדסת חשמל ועל אפשרויות העבודה הרבות העומדות בפני בוגרי הפקולטה, אשר הקימו למעשה את תעשיית ההי-טק במדינת ישראל.

התלמידות ביקרו במעבדות משוכללות לראייה ממוחשבת, עיבוד אותות ותמונות, אופטיקה, תקשורת, רובוטיקה ומחשבים. הן נפגשו עם סטודנטיות, והתעניינו לדעת מהו יחס המרצים אליהן, כנשים, ומהו יחסם של הסטודנטים. “יותר טוב מאשר לגברים”, נענו.

בתמונה: מהנדס המעבדה לבקרה ורובוטיקה, קובי כוחיי, מציג בפני התלמידות את רובוט הכלב AIBO, מתוצרת “סוני” המשמש להוראת רובוטיקה במעבדה

חוקרים מהטכניון וממכון ויצמן מצאו שיטה לביטול תופעת השבירה (דיפרקציה) הגורמת לטשטוש תמונות במהלך תנועתן בחלל הפתוח

חוקרי הטכניון ומכון ויצמן מצאו שיטה לבטל באמצעות תווך מיוחד של אטומים חמים את תופעת הדיפרקציה (שבירה) הגורמת לתמונות שנישאות על קרני אור ומתקדמות במהירות האור – לאבד את חדותן. עבודתם פורסמה באחרונה בכתב העת המדעי Physical Review Letters.

“אנו נמצאים בעיצומה של מהפיכת המידע, ומאמץ רב מושקע בשיפור טכנולוגיות לעיבוד, שידור ושמירת מידע”, מסבירים החוקרים. “אחד מתחומי המחקר המרתקים הוא עיבוד אופטי של מידע, בו מנסים החוקרים לפתח מערכות הנדסיות ופיסיקאליות אשר מעבדות מידע אופטי מבלי להמירו למידע אלקטרוני-דיגיטאלי. מערכות אלו צפויות להאיץ באופן דרמטי את תהליכי עיבוד המידע. בפרט, קיים עניין רב בשידור ובעיבוד אופטי של תמונות. אחד הקשיים ביישום מערכות אופטיות לעיבוד תמונות הוא הטשטוש הנגרם לתמונות במהלך תנועתן בחלל הפתוח, עקב תופעת השבירה (דיפרקציה). הטשטוש מהיר יותר ככל שבתמונה אגור מידע רב יותר והרזולוציה שלה גבוהה יותר. במערכות ראייה, כגון מצלמות או עיניים, משתמשים בעדשות כדי לשחזר את התמונה המקורית, אך שחזור זה תלוי באיכות ובגודל העדשה ואינו ניתן למימוש במקרים רבים”.

בעבודה שפורסמה באחרונה, מציגים חוקרי הטכניון הדוקטורנט עופר פירסטנברג, ד”ר משה שוקר ופרופסור עמירם רון ופרופסור ניר דודסון ממכון ויצמן – תווך אטומי מיוחד, שבו מתבטלת לחלוטין השבירה האופטית. התווך, המכונה “תווך שקיפות מושרית”, מכיל גז דליל של אטומים בטמפרטורת החדר. בתווך כזה, ניתן לגרום לתמונה לנוע במהירות שקטנה פי 100,000 ממהירות האור, ולנצל את תנועת האטומים התרמית כדי “לגרור” או “לדחוף” את האור שנע דרכם. החוקרים גילו, שבכוונון עדין של האינטראקציה בין האטומים לאור, ניתן לגרום לאטומים לדחוף את קרני האור שנשברו חזרה למסלולן המקורי. כל תמונה, הנכנסת לתווך כזה, תנוע בתוכו ותצא בצידו השני ללא טשטוש.

יישומים עתידיים רבים יכולים לנצל שיטה זו. התאמה בין שתי תמונות באמצעים אופטיים מאפשרת זיהוי מהיר ואוטומטי של תבניות, כגון עצמים או בני-אדם, בתוך צילומים. לצורך כך יש להאט את תנועת התמונות ולמנוע את הטשטוש הנגרם מהשבירה. כמו כן, באמצעי זה ניתן ללכוד קרני אור בשטח קטן, בתוך גז אטומי. עבור מיקרוסקופים אופטיים, תופעת השבירה היא אחת המגבלות העיקריות, ומניעתה תאפשר שיפור המיקרוסקופים בתנאים מסוימים.

בפרויקט ישתתפו שבעה חוקרים מהטכניון

קרן המחקר הלאומית (NRF) ומשרד החינוך של סינגפור הכריזו ביום שישי כי ישקיעו 20 מיליון דולר סינגפורי (כ-15 מיליון דולר אמריקני) בחקר הנדסת רקמות בטכניון. המחקר יהיה משותף לחוקרי הטכניון ולחוקרים מסינגפור. בסך הכל יושקעו 40 מיליון דולר במהלך חמש שנים בתמיכה בטכניון ובמכון ויצמן אשר יופנו לקידום שיתוף הפעולה בין שתי המדינות.

את הטכניון ייצגו בטקס החתימה המשנה הבכיר לנשיא, פרופסור פאול פייגין, ומוביל הפרויקט מטעם הטכניון, ד”ר דרור סליקטר מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית.

מרכז המחקר, אשר יוקם בסינגפור, ישרת את החוקרים מהטכניון וכן את חוקרי האוניברסיטה הלאומית של סינגפור (NUS) והאוניברסיטה הטכנולוגית של סינגפור (NTU). ראשי הNRF אמרו כי חרף השפל הכלכלי תשקיע ממשלתם את הסכום הנכבד במרכז המחקר למצוינות הרביעי שלה, במטרה לשמור על כלכלה תחרותית.

המשנה לנשיא הטכניון למחקר, פרופסור עודד שמואלי, אמר כי תוצאות המחקר בתחום זה צפויות להשפיע על פיתוחם של טיפולים מתקדמים בתחום הלב.

NRF הדגישה כי השקעותיה של סינגפור במרכזי מחקר למצוינות מכוונות לטווח הארוך, וכי השקעות אלה הינן חשובות משום שלנוכח שווקים מתפתחים כגון סין והודו, שגם הם מקדישים תשומת לב זהה למחקר ולפיתוח, חשוב לסינגפור לבדל את עצמה בתחומי מחקר ספציפיים.

מרכז המחקר הסינגפורי החדש בהתחדשות רקמות יעסיק כ-25 חוקרים ועובדים. בנוסף יפעלו שבעה חוקרי טכניון – פרופ’ חבצלת ביאנקו-פלד, פרופ’ ליאור גפשטיין, פרופ’ אייל זוסמן, ד”ר דביר ילין, ד”ר שולמית לבנברג, פרופ’ מרסל מחלוף וד”ר דרור סליקטר, החוקרים תחומים שונים של הנדסת רקמות.

נשיא אוניברסיטת NUS, פרופסור טה צ’ור צ’ואן, אמר על ההשקעות של הNRF: “אנו מאמינים כי הסינרגיות בין החוקרים יובילו לתגליות מעניינות מאוד, שלדעתי יסייעו לנו בטווח הארוך למצוא פתרונות חדשים לחולים שלנו. אנו מקווים כי בבנייה של יכולות מדעיות וטכניות אלו נחזק את התשתית של המחקר המדעי ונכשיר קבוצת אנשים שיוכלו להוביל את המחקר בתחומים חשובים מאוד. אם נעשה זאת לאורך זמן, נוכל לבנות את סינגפור כמרכז למחקר ופיתוח מדעיים. ועלינו לעשות זאת בסינגפור, כי אנחנו מדינה קטנה. לנוכח סין והודו, ההופכות לשחקנים מובילים באופן מסחרי בזירה הבינלאומית, סינגפור חייבת לבדל את עצמה, והיא יכולה לעשות זאת באמצעות השקעות ארוכות טווח אלה. כך היא תוכל להפוך לחממה לחדשנות ויזמות”.

בתמונה: פרופסור עודד שמואלי

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ביקר בטכניון ונפרד מראשי האוניברסיטאות והמכללות. בביקורו שמע סקירה מראש מכון ראסל ברי למחקר בננו-טכנולוגיה, פרופסור אורי סיון, וביקר במרכז וולפסון למחקר במיקרו-אלקטרוניקה. נילוו אליו שרת החינוך, פרופסור יולי תמיר, וראש עירית חיפה, יונה יהב.

ראשי האוניברסיטאות והמיכללות, כמו גם יו”ר ות”ת, פרופסור שלמה גרוסמן, שיבחו את מר אולמרט על תמיכתו בהשכלה הגבוהה לאורך כל שנות כהונתו. ראש הממשלה גילה להם כי שאף להיות ראש הממשלה ושר החינוך, בגלל החשיבות הרבה שהוא מייחס לחינוך, אבל “יולי תמיר שיבשה לי את התכניות”. כראש עיריית ירושלים, סיפר, הוא גם החזיק בתיק החינוך. הוא הביע תקוותו כי הממשלה הבאה תמשיך ותחזק את החינוך בכלל ואת ההשכלה הגבוהה בפרט.

בתמונה: ראש הממשלה בוחן את התנ”ך הזעיר בעולם בעת ביקורו במרכז וולפסון למחקר במיקרו-אלקטרוניקה. משמאל שרת החינוך יולי תמיר ומימין נשיא הטכניון פרופ’ יצחק אפלויג

פרופסור אורי שני דיבר בטכניון בכנס בינלאומי על שינויי אקלים גלובאליים, סיכונים סביבתיים ומחסור במים

“סערת סוף השבוע הצילה את החקלאים מקיצוץ נוסף של 100 מיליון מטרים מעוקבים של מים”. כך אמר ראש רשות המים, פרופסור אורי שני, בכנס בינלאומי שנערך ביום שני בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון בנושא שינויי אקלים גלובאליים, סיכונים סביבתיים ומחסור במים.

“כבר כשהייתי נער התעניינתי בנושא המים”, סיפר. “ידעתי אז כי לישראל נוספים מידי שנה 1.8 מיליארד מטרים מעוקבים של מים. כשהגעתי לרשות המים, התברר כי תוספת זו ירדה ל-1.5 מיליארד מטרים מעוקבים, והירידה נמשכת. בדרום הנגב ובדרום הערבה ירדנו מ-25 מילימטרים גשם בשנה ל-5 מילימטרים. והירידה היא בכל הארץ, חמורה מכפי ששיערנו”.

לדברי ראש רשות המים, סערת סוף השבוע הביאה להקלת מה, אך לא מספקת. “לחקלאות נקציב השנה 350 מיליון מטרים מעוקבים של מים, במאה מיליון פחות מאשר בשנה שעברה”, אמר. “שקלנו להוריד זאת ל-250 מיליון מטרים מעוקבים, אבל סערת סוף השבוע הצילה את החקלאים מקיצוץ נוסף זה”.

בשנה הקרובה, הודיע פרופסור שני למשתתפי הכנס, לא יהיו יותר דשאים במדינת ישראל. “נאסור על השקיית גינות, יהיו פקחים אך לדעתנו לא יהיה בקנסות שלהם צורך, כי הציבור הבין: אם לא נפסיק להשקות את הגינות, פשוט לא יהיו לנו מים. הקמפיין האחרון שלנו נחל הצלחה רבה וחסכנו הודות לו מאה מיליון מטרים מעוקבים של מים”.

לדברי ראש רשות המים, תגיע מדינת ישראל בשנת 2012 ל-600 מיליון מטרים מעוקבים של מים מותפלים, ובתוך עשור יהיו די מים מותפלים לחקלאות, אבל במחיר גבוה יותר מאשר היום. “צריך יהיה לשפר את שיטות ההתפלה, כדי להוזיל את מחיר המים”, אמר. “כדי לחסוך באנרגיה ובהוצאות, יתכן שכדאי יהיה להעביר את מתקני ההתפלה ללב ים, כדי שיקבלו אנרגיה מהגלים ומהרוחות”.