בפרס ינאי למצוינות בחינוך האקדמי ובציון לשבח בהוראה ע"ש ינאי זכו שמונה מרצים מצטיינים בטכניון. בפרס ליחידה אקדמית מצטיינת זכתה הפקולטה הגדולה בטכניון  – הפקולטה להנדסת חשמל ע"ש אנדרו וארנה ויטרבי

פרס ינאי למצוינות בחינוך האקדמי הוענק השבוע בפעם השמינית ברציפות לחמישה חברי סגל מצטיינים מהפקולטות השונות בטכניון: פרופ"ח דניאל אורנשטיין מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, פרופ"ח עדי זלצברג מהפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, פרופ"ח קרן צנזור הלל מהפקולטה למדעי המחשב, פרופ"ח דניאלה רווה מהפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל ופרופ"מ אבי שרודר מהפקולטה להנדסה כימית ע"ש וולפסון. בציון לשבח בהוראה ע"ש ינאי זכו פרופ"ח רועי עמית מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, ד"ר יעל יניב מהפקולטה להנדסה ביו-רפואית וד"ר רועי רייכרט מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול ע"ש דוידסון. בפרס ליחידה אקדמית מצטיינת זכתה הפקולטה להנדסת חשמל ע"ש ויטרבי.

פרס ינאי למצוינת בחינוך האקדמי נועד לשפר את רמת ההוראה ואת היחס לסטודנטים בטכניון. הוא מוענק "כאות הוקרה והערכה לחברי הסגל האקדמי, המהווים דוגמה בתרומתם המתמשכת להוראה וללמידה ובמאמציהם לחזק את המעורבות ותחושת השייכות של הסטודנטים לטכניון."

בטקס נכחו התורמים משה ורחל ינאי, נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא, יו"ר הוועד המנהל של הטכניון גדעון פרנק, המשנה הבכיר לנשיא הטכניון פרופ' אדם שורץ, המשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים פרופ' חגית עטיה, סגן הנשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים פרופ' בועז גולני, הזוכים ובני משפחותיהם, מרצים וסטודנטים. את הטקס הנחתה פרופ' אילת פישמן, כלת פרס ינאי לשנת 2011.

משה ינאי, בוגר הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, שתרם 12 מיליון דולר לייסוד הפרס יחד עם אשתו רחל, אמר בהתרגשות באירוע: "למדתי בפקולטה להנדסת חשמל המקבלת היום את הפרס, ובעיניי זה מהפך אדיר. כשלמדתי כאן, בתחילת שנות ה-70, היחס וההתחשבות לא היו דומים למה שהסטודנטים מכירים היום. באותם ימים רצינו שידברו איתנו, שיבינו אותנו, וזה לא קרה. בשנים האחרונות, עם נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא, הובלנו מהפכה לשינוי היחס בין חברי סגל לסטודנטים. ולכם, הזוכים בפרס, אני אומר שהתגמול העיקרי אינו היוקרה והכסף אלא ההזדמנות שלכם לשנות ולהשפיע על חיים של אנשים."

"בקרוב אסיים את כהונתי כנשיא הטכניון," אמר פרופ' פרץ לביא בטקס. "כשאני נשאל מהם ציוני הדרך החשובים בתקופה זו אני מציין את הפגישה עם משה ינאי כאחד מהם. נפגשנו לראשונה לפני 9 וחצי שנים, ואותה פגישה הובילה לייסוד פרס ינאי ולשיפור דרמטי ברמת ההוראה בטכניון וביחסו לסטודנטים. פרס ינאי, ומאמצי ההנהלה וחברי הסגל, הקפיצו את הטכניון מהמקום האחרון בסקר הסטודנטים הארצי למקום הראשון בשביעות הרצון של הסטודנטים באוניברסיטאות. על המקום הראשון הזה אנחנו שומרים כבר שלוש שנים. מדובר במהפכה של ממש שזוכי פרס ינאי – אנשים הרואים בהוראה שליחות ולא רק חובה – תורמים לה רבות."

יו"ר ועדת הפרס, פרופ' חגית עטיה, אמרה כי "הזוכים בפרס הם מודל לחיקוי בקמפוס. כל אחד מהם תרם עמוקות להכשרתם של מאות סטודנטים שהשפיעו ומשפיעים על חיי כולנו. קראנו את הדברים שכתבו עליהם הסטודנטים שלהם, וכולם ציינו את השינוי שחוללו בחייהם המרצים הנבחרים האלה."

"ללמוד מדע והנדסה זה אתגר עצום כי המוח שלנו התפתח להישרדות בסוואנה, לא לגזירת פונקציות," אמר יו"ר אגודת הסטודנטים בטכניון אמיר דוד ניסן כהן. "תהליך הלמידה בטכניון קשה מאוד, והמרצים הטובים הם שהופכים אותו לאפשרי ומציתים בנו את התשוקה ללימודים ולמקצוע. לשמחתי למדתי אצל שלושה זוכי פרס ינאי, וכל אחד מהם שינה את חיי בצורה זו או אחרת. אני מודה לכולכם בשם כל הסטודנטים בטכניון."

בשם כלות וחתני הפרס נשא דברים פרופ"מ אבי שרודר, חבר סגל בפקולטה להנדסה כימית ע"ש וולפסון. הוא אמר כי "הנהלת הטכניון הציבה לחברי הסגל אתגר אדיר כשקבעה שהטכניון חייב להוביל לא רק במחקרים פורצי דרך, אלא בכל תחום ותחום בחברה הישראלית ובפרט באיכות ההכשרה וההוראה של הדור הבא של המהנדסות והמהנדסים. וכפי שרפואה צריכה להיות מדויקת ומותאמת אישית לכל אדם, כך גם ההוראה.

"זוכי הפרס, יחד עם רבים וטובים מכלל הפקולטות בטכניון, שמו להם למטרה להנגיש את הידע העדכני ביותר לכלל הסטודנטים בשיטות האקדמיות החדשניות ביותר. תפקידנו כאומה לעודד את הדור הבא לשאול שאלות, לערער, להטיל ספק, לשאוף, ולהקים קומה של ידע ותובנות חדשות זו מטרת החינוך והלמידה, להקים דור חדש של מהנדסים שיעזו יותר, יחתרו יותר, יצליחו."

בפרס ליחידה אקדמית מצטיינת בקמפוס זכתה הפקולטה להנדסת חשמל ע"ש אנדרו וארנה ויטרבי. בדברי הוועדה נכתב כי זו הפקולטה הגדולה בטכניון והמחלקה ההנדסית הגדולה בישראל, עם יותר מ-2,200 סטודנטים. במשך 80 שנות קיומה הכשירה הפקולטה כ-15,000 בוגרים ש"הובילו את תהליך השינוי של ישראל מארץ חקלאית למדינת היי-טק ומהווים בה כיום את עמוד השדרה של התעשייה עתירת הידע, האזרחית והביטחונית. מבנה הלימודים בפקולטה מתוכנן להגשמת שני יעדי החזון החינוכי: הכשרת מהנדסים בעלי ידע בסיסי עמוק לקריירה ארוכת שנים בתעשייה חדשנית ודינמית, והכנת הדור הבא של חוקרים אקדמיים."

דיקן הפקולטה להנדסת חשמל פרופ' נחום שימקין הודה לוועדה על הבחירה בפקולטה לפרס ינאי לשנה זו. הוא אמר כי "בוגר הפקולטה משה ינאי יכול להביט בסיפוק אל אווירת הלימודים בהווה, והסטודנטים של היום יכולים לצפות בשמחה לאתגרים המקצועיים של המחר. הפקולטה מתמודדת עם מספר עצום של סטודנטים ועם יחס מספרי גבוה מאוד בין חברי סגל לסטודנטים. המציאות הזאת מאתגרת מאוד, ואנחנו מצליחים לשמור על איכות ההוראה במאמץ משותף של הסגל והעובדים. נמשיך לקדם את ההוראה בפקולטה ולשמור על מקומנו בצמרת במחקר ובהוראה."

קישור לחוברת פרס ינאי לשנת תשע"ח

מדברי הזוכים בחוברת האירוע:

פרופ"ח דניאל אורנשטיין: "על הסטודנטיות והסטודנטים בטכניון לסיים את לימודיהם לא רק עם יכולת טכנית ומומחיות תחומית, אלא גם עם הבנה עשירה של מורכבות החברה האנושית ושל המנגנונים שבאמצעותם היא מתפתחת ומשתפרת. כל אחד מהם, או כולם יחד, עשויים להכריע את הכף עבור העולם כולו. אם נצליח בטכניון לפקוח את עיניהם אל העולם החברתי והביולוגי הסובב נוכל לבנות יסוד של ידע לתיקון העולם."

פרופ"ח עדי זלצברג: "גם אם השפה הבסיסית של הגנטיקה לא השתנתה במאה וחמישים השנים האחרונות הרי שהכלים הגנטיים, המתפתחים בקצב מואץ, גורמים לשינויים מהירים בדרך בה מיושמות שיטות גנטיות בקליניקה. משנתמניתי למרכזת המקצוע פעלתי להגדלת היקף ההוראה בגנטיקה לתלמידי רפואה, כך שתוכל לשקף את התפתחות התחום. אני משקיעה בהוראה הפרונטלית ובניהול הקורס שעות רבות של הכנה ומקדישה זמן רב לפגישות אישיות עם סטודנטים."

פרופ"ח קרן צנזור הלל: "יחד עם המחקר המדעי והכשרת תלמידי מחקר אני רואה בהוראת המדע רכיב בלתי נפרד מעבודתי כחוקרת בטכניון. הן ההוראה הפרונטלית שלי בכיתה והן פעילויותיי הרבות לחיזוק הסטודנטים בלימודי הסמכה מושפעות מראייתי את מטרתה המרכזית של ההוראה: למידה ופיתוח חשיבה. מאז הצטרפותי לטכניון בשנת 2013 ועד 2018 עסקתי במסגרת הפקולטה בעידוד וקידום נשים במדעי המחשב וזאת באמצעות נטוורקינג, הרצאות ומפגשים תקופתיים."

פרופ"ח דניאלה רווה: "הוראה והדרכה היוו חלק משגרת חיי מתקופת בית הספר התיכון ותנועת הנוער. ההמשך כמתרגלת וכמרצה היה אך טבעי עבורי. ההוראה בטכניון, בפקולטה שבה גדלתי, היא הגשמת חלום ואני רואה את הכשרת הסטודנטים כמחויבות הראשונה שלי בתור חברת סגל. במסגרת התפקיד פיתחתי את 'סילון', תוכנית מצוינות המאפשרת להשלים תואר ראשון ושני במהלך תשעה סמסטרים."

פרופ"מ אבי שרודר: "מטרת הלימודים בטכניון היא שכל סטודנט וסטודנטית ירכשו את אוצר הכלים הנחוץ להם למימוש מקסימלי של שאיפותיהם המקצועיות, תוך יצירת קהילה אשר משפיעה בחיוב על העולם. מאז הגעתי לטכניון, ותוך הפקת לקחים מקורסים שלמדתי ולימדתי, פיתחתי מערך הוראה המבוסס על ‘הוראה מותאמת אישית’ – שיטת לימוד בה כל נושא נלמד מכמה זוויות, בשיתוף מלא של הסטודנטים. שיטה זו מקשרת בין הידע הבסיסי ליישומו בפיתוחים טכנולוגיים חדשניים ובחזית המחקר המדעי."

על משה ינאי:

ינאי, בן כפר יחזקאל ובוגר הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון (1975), הוביל בארבעת העשורים האחרונים כמה מהפכות בעולם אחסון המידע. בעקבות הצטרפותו לחברת EMC ב-1987 הוא הוביל מהלך שהפך את החברה מיצרן בינוני של הרחבות זיכרון מחשבים לחברה המובילה בעולם אחסון המידע לארגונים גדולים. הוא חזר על הצלחתו בשובו ארצה, בהקימו ב-2003 את חברת XIV שנרכשה ב-2007 על ידי IBM. היצירתיות של ינאי הובילה לרישום 40 פטנטים על שמו. הוא תרם רבות לקידום המחקר הטכנולוגי בטכניון ומחוצה לו, וסייע לחברות הזנק ישראליות. ינאי זכה למעמד היוקרתי של EMC Fellow ו-IBM Fellow.

נתנאל לב, סטודנט בפקולטה למדעי המחשב בטכניון, פיתח מערכת יעילה, אמינה וזולה ליירוט בלוני נפץ ובלוני תבערה. הפרויקט התבצע במעבדת GIP בטכניון בהנחייתם של של ירון חונן, רומן רבינוביץ' ורון סלוסברג.

תוצר הפרויקט הוא רחפן אוטונומי המבוסס על בינה מלאכותית. הרחפן מזהה בלונים, עוקב אחריהם ומפוצץ אותם ביעילות גבוהה ובדיוק רב. זאת באמצעות מצלמה קדמית ואלגוריתם המזהה את הבלונים. הרחפן מאתר את הבלון הקרוב ביותר, מפוצץ אותו וממשיך לבלון הקרוב הבא עד שאינו מזהה עוד בלונים.

יתרונה של הטכנולוגיה החדשנית בכך שהיא מבוססת על רחפן פשוט, שעלותו כ-100 דולר, ללא צורך ברכיבי חומרה נוספים. לדברי לב, "זה היה אחד האתגרים – לפתח שיטה שלא תהיה רק אמינה ומדויקת אלא גם זולה מאוד."

לב, בן 24, השתתף בעבר בפרויקט סימולציה של רכב אוטונומי באותה מעבדה בפקולטה, וכן עבד בצוות סימולציה באלביט. לדבריו, "בלימודים בטכניון נתקלתי בתחום הבינה מלאכותית, וכעת רתמתי אותו לאתגר החשוב של בלימת הבלונים הפוגעים ביישובי הדרום. ההזדמנות לשלב טכנולוגיה חדשנית ולהדגים שימוש שלה שיכול להציל חיים ולתרום לביטחון המדינה הפכה את הפרויקט למאוד מתגמל מבחינתי. גם אם נראה שימוש בפועל של הרעיון הזה ספציפית, וגם אם לא – אני בטוח שבשנים הקרובות טכנולוגיה מהסוג הזה תמשיך לתפוס מקום יותר ויותר משמעותי אצל גופי ביטחון בעולם, ובארץ בפרט."

עצרת הזיכרון לשואה ולגבורה תתקיים בטכניון מחר, יום ה', כ"ז בניסן תשע"ט, 2 במאי 2019, בשעה 09:30 באולם העצרת ע"ש צ'רצ'יל. האלוף במיל' יוסי פלד, שורד שואה, יספר בעצרת את סיפורו האישי.

האלוף פלד נולד בשנת 1941 בבלגיה בשם ג'פקה מנדלביץ'. במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר שאביו ובני משפחתו נספו באושוויץ, מסרה אותו אימו למשפחה נוצרית כדי להציל את חייו. כך הוא גדל כילד נוצרי עד גיל 8, אז הגיעה אימו עם חיילי הבריגדה היהודית והשיבו אותו לחיק היהדות. הוא עלה לארץ והתיישב בקיבוץ נגבה, שם גדל עד גיוסו לצבא בגיל 18. במהלך שירותו הצבאי לקח חלק בתפקידים רבים ובכירים, שהאחרון שבהם הוא אלוף פיקוד הצפון. לאחר מכן כיהן בתפקיד יו"ר בחברות רבות ובהן הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. הוא היה שר בממשלה ה-32 מטעם הליכוד. כיום הוא יו"ר קבוצת החברות קו צינור אילת אשקלון בע"מ.

גרישה ספקטור

הדוקטורנט גרישה ספקטור מהפקולטה להנדסת חשמל ע"ש ויטרבי נבחר לעמית מדע בתוכנית העמיתים Schmidt Science Fellows לשנת 2019. התוכנית, הפועלת בשיתוף Rhodes Trust, נוסדה על ידי אריק וּוונדי שמידט כדי לטפח את הדור הבא של מנהיגי המדע באמצעות קידום המחקר, שבירת החומות בין דיסציפלינות ופיתוח פתרונות לבעיות הבוערות הניצבות בפני האנושות. התוכנית מסייעת לחוקרים בהשתלמות פוסט-דוקטורט באחד המוסדות האקדמיים המובילים בעולם, ומעודדת אותם לבצע תפנית (pivot) בהתמקדותם המדעית.

ספקטור, הישראלי היחיד מ-20 העמיתים החדשים בתוכנית, לומד במסלול ישיר לדוקטורט, שבמסגרתו הוא חוקר "תופעות פלזמוניות להתקנים אופטו-אלקטרוניים" בהנחיית פרופ' מאיר אורנשטיין. הוא עוסק בשליטה באור בקנה מידה ננומטרי ובפרט בחקר האבולוציה הדינמית של מערבולות פלזמוניות ובעיצובן. מערבולות אלה, בדומה לטורנדו המתווך בין הקרקע לעננים, מתווכות בין אור לאלקטרונים, מה שמאפשר העברה של התנע הזוויתי מהאור (אופטיקה) לחומר ומסייע לחשוף תופעות פיזיקליות חדשות ולשלוט בהן.

"המטרה שלנו במיזם Schmidt Futures היא להמר בשלב מוקדם על צעירים מוכשרים הצפויים להפוך את העולם למקום טוב יותר," אמר אריק שמידט. "זאת בדיוק מטרתה של תוכנית העמיתים. הקבוצה שנבחרה השנה מייצגת כמה מהמוחות המבריקים במדע ובטכנולוגיה כיום, ואנו מבקשים לעזור להם לרתום את שכלם ואת כישוריהם לרווחת האנושות."

"אנחנו נרגשים מאוד לברך את הקבוצה החדשה המצטרפת לקהילת העמיתים הגדלה שלנו," אמרה וונדי שמידט. "אלה אנשים יוצאי דופן בתובנותיהם, בשכלם ובתשוקתם לשיתופי פעולה חוצי דיסציפלינות ולהוביל לתגליות בדרכים חסרות תקדים."

מימין לשמאל: וונדי שמידט, גרישה ספקטור ואריק שמידט

תמונה קבוצתית של משתתפי תוכנית העמיתים Schmidt Science Fellows
קרדיט צילום: Adam Schultz

הטכניון מתייחד עם זכר חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. העצרת לזכרם תתקיים מחר, יום שלישי, ב' באייר תשע"ט, 07.05.2019 בשעה 12:30, מול קיר הנופלים, הרחבה ע"ש ויטרבי, פורום שרמן.

בשעת העצרת לא יתקיימו לימודים

צילום: דוד סאלם, זוג הפקות, באדיבות קרן וולף

פרס קריל מטעם קרן וולף לשנת 2019 הוענק לד"ר שחר קוטינסקי מהפקולטה להנדסת חשמל ע"ש ויטרבי ולפרופ'-משנה ירון פוקס מהפקולטה לביולוגיה .

ד"ר קוטינסקי השלים דוקטורט בטכניון ופוסט-דוקטורט בסטנפורד. כיום הוא מתמקד במעגלים ובארכיטקטורות לטכנולוגיות זיכרון חדשניות ובמערכות חסכוניות באנרגיה. במאמר שפרסם לאחרונה ב- IEEE Transactions on Circuits and Systems הוא הציג פלטפורמה חדשנית המאיצה פי 1,000 את תהליך הלמידה של מערכות בינה מלאכותית.

פרופ'-משנה פוקס השלים דוקטורט במסלול ישיר בטכניון ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת רוקפלר ובמכון הרפואי הווארד יוז. הוא עומד בראש המעבדה לחקר תאי גזע ורפואה רגנרטיבית בפקולטה לביולוגיה וכחוקר במרכז לורי לוקיי להנדסה ולמדעי החיים. לאחרונה נבחר על ידי האגודה האמריקאית לקידום המדע (AAAS) כזוכה בפרס Sartorius & Science לרפואה רגנרטיבית ולתרפיה תאית לשנת 2019.

פרס קריל מוענק לחוקרים ישראלים צעירים בתחומי המדעים המדויקים, מדעי החיים, הרפואה, החקלאות וההנדסה. הפרס, שהוענק להם בתחילת אפריל, ממומנים מעזבונו של התורם אברהם הירש קריל שלנגר (2007-1912) .

צילום: דוד סאלם, זוג הפקות, באדיבות קרן וולף

צילום: דוד סאלם, זוג הפקות, באדיבות קרן וולף

ואלה שמות הסטודנטים, המוסמכים, המרצים ועובדי הטכניון שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה.

מלחמת הקוממיות

מלחמת ששת הימים

מלחמת ההתשה ותקריות

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת שלום הגליל

תקריות

מבצע חומת מגן

מלחמת לבנון השניה

פעולות איבה וטרור

"מחר יהיה ורוד יותר"

הודיה אוליאל, בוגרת הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, השיאה משואה ביום העצמאות ה-71

הודיה אוליאל, בוגרת הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, השיאה משואה ביום העצמאות ה-71. לפני חודשים ספורים. בתגובה לבשורה על בחירתה להדלקת משואה אמרה אוליאל שהיא אסירת תודה לאנשים הרבים שסייעו לה בלימודיה בפקולטה לרפואה – "סטודנטים, מרצים, רופאים ואנשים אחרים שהיו עבורי מודל  לחיקוי. זה לא היה פשוט, אבל למדתי שאפשר להתגבר על מכשולים באמצעות נשימה עמוקה ושכנוע עצמי יומיומי שאולי מחר יהיה ורוד יותר."

בתום לימודיה החלה אוליאל את ההתמחות בבית החולים קפלן. בכך היא הפכה לרופאה הראשונה בישראל הסובלת משיתוק מוחין. הוועדה לענייני סמלים וטקסים ציינה כי אוליאל "מייצגת בסיפורה את השאיפה לשילוב אנשים עם מוגבלות".

אוליאל נולדה באשדוד לפני 28 שנה ואובחנה בשלב מוקדם כתינוקת עם שיתוק מוחין. הוריה החליטו לשלבה במסגרת חינוכית רגילה תוך מתן תמיכה מצד אנשי מקצוע. הוועדה ציינה כי "שילובה כילדה שונה הסובלת מנכות גופנית הוליד קשיים פיזיים וחברתיים רבים ובכולם עמדה הודיה בגבורה".

טיפול רפואי מציל חיים

מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת, בוגר הטכניון ד"ר סלמאן זרקא, השיא משואה ביום העצמאות ה-71

בוגר הטכניון ד"ר סלמן זרקא, העומד בראש המרכז הרפואי זיו בצפת, השיא משואה ביום העצמאות ה-71 למדינת ישראל. הוועדה הציבורית לבחירת מדליקי המשואות נימקה את החלטתה בטיפול שהעניק בית החולים ליותר מ-1,000 פצועים שנפגעו במלחמת האזרחים בסוריה.

ד"ר זרקא, 55, יליד פקיעין, הוא מומחה בעל שם עולמי ברפואת הציבור וברפואה צבאית. הוא למד רפואה בטכניון במסגרת העתודה, שירת שנים רבות בצה"ל והשתחרר בדרגת אל"מ לאחר שהיה מפקד שרותי הרפואה בצה"ל.

בתפקידו כמנהל המרכז הרפואי זיו הוביל ד"ר זרקא בשנים האחרונות את הטיפול בפצועים סוריים שנפגעו במלחמת האזרחים, מהלך שזכה להערכה רבה בארץ ובעולם. מגיש הטלוויזיה האמריקאי קונן אובריאן אמר בעקבות ביקור במרכז הרפואי שהוא "מתפעל ונפעם מהנעשה כאן, ובעיני אתם ראויים לפרס נובל לשלום."

בתגובה להודעה על בחירתו להדלקת משואה אמר ד"ר זרקא כי "הצוותים הרפואיים שלנו הוכיחו ערכיות ורוח נשגבים עת העניקו טיפול רפואי מציל חיים לאויב הסורי על הגבול, בבית החולים הצבאי ובמרכזים הרפואיים בצפון."

שוב הגיע היום הקבוע בלוח השנה, בו אנו מתכנסים כאן, מול קיר הזיכרון ועליו שמות הנופלים, בני משפחת הטכניון שנפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה הוא יום נדיר, יחיד ומיוחד בלוח השנה הישראלי.

על לוחות הזיכרון, כאן וברחבי הארץ, סביבם אנו מתקבצים ביום המיוחד והקשה הזה חקוקים שמותיהם של הנופלים כולם. הצעירים, המבוגרים, ההורים, הבנות והבנים של כולנו. מאחורי כל שם מסתתר סיפור עצוב וכואב על אב, בן, אח או אחות ששילמו בחייהם על זכותנו לחיות כאן בביטחון ובשלווה.

למעלה מ-25 אלף אישה ואיש, חיילים ואזרחים, נהרגו בקרבות, פיגועי טרור ותאונות אימונים. רשימה ארוכה, מרה וקשה.  רשימה שהיא תזכורת תמידית לאיום הקיומי המרחף מעלינו מראשית ההתיישבות בארץ ועד עצם הימים האלה.

ארבעה שמות חדשים נוספו לרשימה רק בימים האחרונים: משה אגדי,  משה פדר, פנחס מנחם פשווזמן וזאיד אלחמאמדה. 4 אזרחים שנהרגו בידי מחבלים בסבב הטרור שהסתיים רק אתמול. יהי זכרם ברוך .

לצדו של השכול המוכר והכואב כל כך מתקיים לו סוג נוסף של שכול. קשה ומר לא פחות, ויש שיאמרו אפילו יותר. זהו כאבם של בני המשפחה, חבריהם ומכריהם של חללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע ושל הנעדרים, אלו שיצאו לקרב ואשר גורלם אינו ידוע בוודאות.

היעדר הוודאות בדבר גורל יקירם היא גזירה אכזרית מאין כמוה עבור בני המשפחה. קרועים בין ייאוש לתקווה, מיטלטלים בחוסר יכולת למצוא מזור לנפש הדוויה, הם נדונים להמתין. המתנה ארוכה, מייאשת ומייסרת. המתנה מכלה את הימים וטורפת את הלילות. ימים ושבועות הופכים לחודשים, שנים הופכות לעשורים. את התקווה לאות חיים או לשובו של הבן האובד מחליפה תפילה חרישית לקבר, לציון זכר כלשהוא.

וכך הם חיים ומתים בינינו – הנוכחים הנפקדים של משפחת השכול הישראלית.

בחודש שעבר נקרע צוהר קטן לעולמן של משפחות הנעדרים, עם הבאתו לקבר ישראל של זכריה באומל ז"ל, אחד משלושת נעדרי קרב סולטן יעקב, כמעט 37 שנים לאחר שנפל בקרב על אדמת לבנון. אביו של זכריה, יונה ז"ל, שהלך לעולמו לפני עשור, הפך בעל כורחו לסמל של משפחות הנעדרים ובשברון ליבו האמין עד יומו האחרון כי בנו חי ומוחזק בסתר בשבי.

אחותו של זכריה, אסנה הברמן, ספדה לו בבית העלמין הצבאי בהר הרצל וחשפה בדבריה טפח מעולמם של משפחות הנעדרים, כשתיארה את תחושתה בביטוי "עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת", כשהיא מכוונת לתערובת הבלתי אפשרית כמעט של אבל, שכול והקלה. בסיום דבריה פנתה אסנה לאחיה ואמרה לו: "אנחנו נפרדים ממך היום. אני משחררת אותך לאדמה כי טובה היא מאוד. נוח בשלום על משכבך אחי היקר".

גם אנחנו, במשפחת הטכניון נחשפנו לכאבן העצום של משפחות הנעדרים במס' הזדמנויות. את סיפורו של הנעדר הראשון, רפאל מוקדי ז"ל, ששמו מופיע כאן על הלוח מאחורי, סיפרנו בעצרת יום הזיכרון לפני שנתיים. רפי, שנהרג במהלך הפריצה לרמת הגולן במלחמת ששת הימים, נחשב לנעדר במשך שמונה ימים, עד שחבריו, שיצאו לחפשו בכוחות עצמם, מצאו את גופתו בשטח – לא הרחק מן המקום בו נפגע. הפרשה כולה, על ספיחיה השונים, ובהם ניסיונות הטיוח וההסתרה של מחדל הפקרתו של רפי ז"ל בשטח,  הותירה צלקת עמוקה בליבם של בני המשפחה והחברים.

הסיפור השני הוא סיפורו של אהוד גולדווסר ז"ל.

בבוקר ה-12 ביולי 2006,  הותקף סיור שגרתי של חיילי מילואים בגבול לבנון מן המארב בידי מחבלי חיזבאללה. שניים מלוחמי הסיור, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, נחטפו בידי המחבלים ללבנון, באירוע שהיווה את יריית הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה.

אהוד גולדווסר, אודי בפי מכריו, אמור היה לסיים ביום החטיפה את שירות המילואים שלו ולשוב ללימודיו כסטודנט לתואר שני בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל.

רעייתו של אודי, קרנית, הפכה בין לילה לסמל בעל כורחה. מאבקה חסר הפשרות להשבתו של אודי הביתה, מאבק אותו ניהלה ברחבי העולם במקביל ללימודי התואר השני שלה בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, נגע לליבות כולנו ואיחד סביבו את העם כולו בתקווה ובציפייה.

לאחר 735 ימים קשים מנשוא של חוסר ודאות בנוגע לגורלם, הגיעה התעלומה אל קיצה העגום: גופותיהם של אודי ואלדד ז"ל הושבו ארצה והם הובאו למנוחת עולמים.

את שמו של הנעדר השלישי, אין איש בישראל שאינו מכיר.

סרן רון ארד, נווט פאנטום במילואים בטייסת "הפטישים", נשוי לתמי ואב ליובל התינוקת בת השנה, היה סטודנט להנדסה כימית בטכניון באוקטובר 1986, כאשר נקרא להשתתף בתקיפה אווירית על מטרות מחבלים באזור צידון. תקלה בעת שחרור הפצצות גרמה לכך שרון והטיס, ישי אבירם, נאלצו לנטוש את המטוס שהתפוצץ. ישי חולץ, בעוד שרון נפל בשבי ארגון אמל.  בשנים הראשונות לשביו, עוד התקבלו ממנו סימני חיים בדמותם של מכתבים ספורים ובאמצעים אחרים. אך במהלך 1988, שעה שארגון אמל שהחזיק בו היה שרוי בעיצומו של סכסוך פנימי אלים, נעלמו עקבותיו של רון בשבי. הסברה הרווחת היא כי שוביו ערקו לשורות חיזבאללה כשהוא בחזקתם ומשם ייתכן כי עבר לידי האיראנים. כך או כך, עקבותיו לא נודעו עוד.

ממשלת ישראל, לאחר שדחתה תחילה על הסף את האפשרות לעסקת חליפין בה ישוחררו מאות מחבלים תמורת שובו של רון הביתה, מצאה עצמה כעת בעיצומו של מאמץ מודיעיני ומדיני חובק עולם לקבל אינדיקציה כלשהיא אודות גורלו, אך לשווא.

בישראל נותרו ממתינים ומייחלים לאות כלשהוא רעייתו תמי, בתו יובל, אחיו חן ודודו ואמו של רון, בתיה ארד ז"ל, שהלכה לעולמה בלא שתדע מה עלה בגורל בנה.

היטיב לסכם את הדברים אורי לוברני ז"ל, האיש ששימש במשך שנים רבות כמתאם פעולות הממשלה בלבנון. בריאיון שהעניק לפני שנים אחדות, אמר לוברני: "עד היום, בכל בוקר אני נזכר ברון ארד כשאני מתגלח. אני עומד מול המראה ושואל את עצמי אם באמת עשינו את כל מה שיכולנו, ואין לי תשובה. זה ילווה אותי עד יומי האחרון".

בחודש אוקטובר הקרוב ימלאו 33 שנים לנפילתו של רון בשבי. מדינת ישראל עשתה כברת דרך משמעותית מאד בכל הנוגע לטיפול בנושא הנעדרים, מאז נאלצו חבריו ובני משפחתו של רפי מוקדי לצאת לשטח ולחפש אותו בעצמם. למודי הניסיון המר של פרשת רון ארד, שילמו ממשלות ישראל בעשורים האחרונים מחיר כבד מאד בעסקאות חילופי שבויים על מנת להשיב שבויים וחללים הביתה, לא פעם בצלו של ויכוח ציבורי נוקב.

גם המשפחות הפיקו את הלקח הנדרש ואת מקומה של התחינה האילמת של משפחות ארד, באומל, כץ ופלדמן, החליפו הקמפיין הבינ"ל הפומבי של משפחות רגב וגולודווסר, המאבק הציבורי שהביא לשחרורו של גלעד שליט וזה, שעדיין מתנהל, של משפחות גולדין ושאול הפועלות להשבת גופות בניהן מידי חמאס ושל בני משפחתם של אברה מנגיסטו והישאם אל-סייד המוחזקים בשבי החמאס.

השבתו הטרייה של זכריה באומל ז"ל לקבר ישראל מוכיחה כי הערבות ההדדית, זו שאנו נוטים לא פעם לחשוב כי פסה מן העולם, היא עדיין ערך מרכזי בחברה הישראלית. העובדה כי גם בשעה זו יש מי שפועל ללא לאות ובחשאי על מנת להשיב את הבנים הביתה אין בה כדי להוות נחמה כלשהיא למשפחות המתענות יום יום ושעה שעה, אך היא צריכה להוות תזכורת לנו, הישראלים, בדבר הערכים שאנו רוצים לקדם ולטפח בחברה בה אנו שואפים לחיות.

אינני יודע כמה מכם יודעים זאת, אך שלשום, ה-5 במאי, היה יום הולדתו ה-61 של רון. לו היה כאן היום היה ודאי חוגג אותו בחיק משפחתו, עם רעייתו ובתו יובל, שלא באמת זכה להכיר, ושהיא עצמה כבר אמא לנכדותיו. במכתבים שכתב למשפחתו בשבי ושהגיעו ארצה באיחור של שנים רבות, כתב רון בין היתר: "ועכשיו ליקרות לי מכל, תמי ויובל – אני משתדל לשכוח אתכם כי כל זיכרון שהוא חונק את גרוני, אבל דעו לכם שאני אוהב אתכם וכנראה אתם הסיבה היחידה המונעת ממני לחשוב על הרע מכל. אני מבטיח לכם לפחות את הדברים הבאים:

א. אני עוד אחזור. שנה? שנתיים?

ב. לעולם ושוב לעולם לא אעזוב אתכם שנית אפילו אם אצטרך להפסיק לטוס.

ג. יהיה לנו בית חם ואוהב וטוב כפי שלא היה לנו מעולם".

יהי זכרם ברוך.

חוקרים מהטכניון וממרכז המחקר של IBM בציריך פיתחו התקן המזרים נוזלים בערוצים וירטואליים ללא צורך בתעלות ובצינורות

פרופ' מורן ברקוביץ

המזעור ההדרגתי של טרנזיסטורים משפופרות-ואקום למיקרו-צ'יפים הוביל למזעורם של מחשבים ממכונות התופסות חדרים שלמים להתקנים הנכנסים לכיסינו. באופן דומה, התפתחות התחום של מעבדה-על-שבב (lab-on-a-chip) צפויה לחולל מהפכה באנליזה כימית וביולוגית, וזאת על ידי מיזעור של מעבדות גדולות לכדי שבב מיקרופלואידי (microfluidic chips) – שבב המכיל ערוצי זרימה זעירים.

אף שהקונספט של מעבדה-על-שבב הוצג לפני יותר מ-30 שנה, המערכות המיקרופלואידיות הקיימות כיום רחוקות מהגשמתו של חזון זה. זאת במידה רבה בשל העובדה ששבבים אלה בנויים ברובם מחומרים כגון פולימרים וזכוכית בהן נחצבות תעלות בעלות צורה מוגדרת מראש. מבנה קשיח זה מאפשר להשתמש בהם רק לתפקיד המוגדר שלטובתו יוצרו. כדי לשנות את יישומם יש לשנות את המבנה הפיזי שלהם. כל זה רחוק מאוד מהגמישות הפונקציונלית שאמורה לאפיין מערכות של מעבדה-על-שבב.

כאן נכנסת לתמונה קבוצת מחקר משותפת של מדענים ומהנדסים מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון וממרכז המחקר של IBM בציריך, בהובלת פרופ' מורן ברקוביץ מהפקולטה להנדסת מכונות וד"ר גובינד גאיקלה ממרכז המחקר של IBM בציריך.

במאמר שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת של האקדמיה האמריקנית למדעים PNAS מציגים החוקרים פרדיגמה חדשה לגמרי: שבב מיקרופלואידי שבו מתועל הנוזל בערוצים וירטואליים הנשלטים על ידי שדות חשמליים. דפוסי הזרימה של הנוזל נשלטים באופן אלקטרוני וכך מאפשרים לבצע מניפולציות על הזרימה בכל נקודת זמן.

"כשהשדה החשמלי פועל על מטענים הקרובים לפני השטח הוא מניע אותם וגורר את הנוזל איתו," מסביר ד"ר פדריקו פרטורה, המחבר הראשי של המאמר. "באמצעות מערך של אלקטרודות בתחתית התא המיקרופלואידי ושליטה במטען החשמלי שלהם, אנחנו למעשה מקימים מערך של מסועים זעירים שביכולתנו לשלוט באופן דינמי בכיווניהם ובעוצמתם."

הקבוצה הציגה יכולת לייצר מגוון רחב של זרימות ולשנות אותן בזמן אמת. "מה שממש מרגש הוא שמאחר שאנו משפיעים על הנוזל מבפנים, ביכולתנו ליצור גם זרימות  ייחודיות שאי אפשר להשיג בדרכים מקובלות כמו משאבות לחץ," אמרה וסנה בצ'בה, החתומה גם היא על המאמר.  "לדוגמה, ביכולתנו לערבב את הנוזל באזורים מסוימים בלי לשנות את הזרם מסביבם, או להיפך – ליצור אזורים שבהם הנוזל עומד במקום ואילו מסביבם הכל זורם."

החוקרים מאמינים כי הפיתוח הנוכחי סולל דרך ליצירה של מערכות מיקרוזרימה הנשלטות באופן דינמי, ועשוי להוביל לשינוי פרדיגמה בתחום המעבדה-על-שבב.המחקר מומן על ידי הנציבות האירופית (מענק מארי קירי) והמועצה האירופית למחקר (מענק ERC).

למאמר בכתב העת  PNASלחצו כאן

ד"ר פדריקו פרטורה

וסנה בצ'בה

ד"ר גובינד גאיקלה

בתמונה: מערך האלקטרודות יוצר זרימות דיפול. סופרפוזיציה של זרימות אלה מאפשרת יצירה של שדות זרימה מורכבים.

יום ד', 15.5, בשעות 10:00 – 15:00, בשדרה המרכזית בקמפוס

75 חברות טכנולוגיה מהמובילות במשק הישראלי ישתתפו ביריד התעסוקה של הטכניון שיתקיים מחר, יום רביעי, 15 במאי 2019. ביריד, שיתפרס על פני 160 ביתנים, ויתקיים בשדרה המרכזית בלב הקמפוס ישתתפו מאות סטודנטים ובוגרים מכל הפקולטות בטכניון. עבורם זוהי הזדמנות לפגוש נציגי חברות ישראליות ובינלאומיות ובהם: התעשייה האווירית, אלביט, אינטל, אמזון, אפל, צ'ק פוינט, מרוול, מלאנוקס, סיסקו, Biosense Webster, רפאל, JP Morgan וגם תוכנית #סולמות של הטכניון, החושפת את הסטודנטים למחקר המתקדם המתבצע במעבדות הטכניון כבר במהלך לימודי התואר הראשון ומציעה להם אפשרויות תעסוקה במעבדות של חברי הסגל.

"חשיפת הסטודנטים והסטודנטיות לשוק העבודה הוא מנוף להתפתחות הקריירה המקצועית שלהם ומהווה בסיס לקשרי עבודה עתידיים," אמר דיקן הסטודנטים בטכניון פרופ' בני נתן, "לחברוֹת זו הזדמנות לקלוט כוח אדם איכותי ומוכשר. היריד יוביל ללא ספק להצטרפותם של בוגרים נוספים למאגר המכובד של בוגרי טכניון התופסים עמדות מפתח במגזר הציבורי, הביטחוני והתעשייתי ותורמים לעוצמתה הטכנולוגית של מדינת ישראל."

את היריד מארגנת היחידה להכוון קריירה בלשכת דיקן הסטודנטים.

לרשימת החברות המשתתפות ביריד לחצו כאן

כנס מדע וספורט אולימפי התקיים בטכניון. זהו כנס ראשון מסוגו בישראל שעסק באתגרים המדעיים והטכנולוגיים בתחום הספורט ההישגי, בהם גם אתגר שבירת מחסום השעתיים בריצת מרתון

מימין לשמאל: פרופ' אלון וולף, יעל ארד, פרופ' יאניס פיטסילאדיס ומולי אפשטיין.

הכנס המדעי הראשון של "המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי" – שיתוף פעולה חדש בין הטכניון לוועד האולימפי בישראל, התקיים אתמול (ד') בטכניון. בכנס, שהתקיים במסגרת הסימפוזיון השנתי ע"ש בלפר, השתתפו מאמנים בכירים, מדענים וחוקרים, אנשי תעשיית הספורט-טק ומרצים אורחים מארה"ב ומבריטניה. המרכז, בראשותו של פרופ' אלון וולף מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, בשיתוף המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל מולי אפשטיין והיחידה לספורט הישגי, מעודד מחקרים יישומיים שיקדמו את הספורט האולימפי בישראל על ענפיו השונים.

שני הדוברים המרכזיים בכנס, ד"ר אליסון שיטס ממעבדת הביומכניקה בחברת נייקי (NIKE) ופרופ' יאניס פיטסילאדיס מאוניברסיטת ברייטון בבריטניה, דיברו על האתגרים המדעיים והטכנולוגיים בתחום הספורט ההישגי ועל השאיפה לרדת מזמן ריצה של שעתיים במרתון. בקהילה האולימפית שוררת מחלוקת בשאלה אם היעד האמור אפשרי, אולם רבים סבורים כי הרץ הקנייתי אליוד קיפצ'וגה  עשוי להשיגו בעתיד הקרוב.

פרופ' פיטסילאדיס אמר כי אתגר שבירת מחסום השעתיים בריצת מרתון אפשרי לדעתו, שכן "הגבולות אינם קבועים – ובאמצעות השקעה של זמן ואנרגיה אפשר להזיז אותם". עם זאת, לדבריו, יעד זה מצריך שיתוף פעולה בין חוקרים מתחומים שונים ובהם תזונה, משק האנרגיה בגוף, ביומכניקה ומדעי הנתונים. "עלינו לפתח עבור הספורטאי כלים להחדיר פחמימות לגופו באופן יעיל, לספק לו מערכי חישה חכמים שמנטרים משתנים פיזיולוגיים ומספקים לו משוב על מצבו בזמן אמת."

מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל גילי לוסטיג

"מדוע איני יכולה לרוץ מהר ורחוק יותר, מדוע איני יכולה לקפוץ גבוה יותר – השאלות האלה מדירות שינה מעיני," אמרה ד"ר אליסון שיטס מנייקי. מחקריה עוסקים במנגנונים הביומכניים המגבילים את ביצועיהם של ספורטאים באמצעות גישות ניסוייות ומחשוביות. הרצאתה התמקדה בתרומת החדשנות הטכנולוגית לשיפור הביצועים הספורטיביים של ספורטאי העל.

"מעבדת הביומכניקה של נייקי הוקמה ב-1980," אמרה ד"ר שיטס בהרצאתה, "והיעד שלה לא השתנה מאז: לפתח דרכים להתגבר על מגבלות קיימות ולאפשר לספורטאים לשפר את הישגיהם תוך צמצום הפציעות. מאז שנות השמונים חלו התפתחויות מדעיות עצומות, ובהן כוח המיחשוב, מדעי הנתונים והדפסת תלת-ממד, שנותנות לנו כלים חדשים לאתגרים ספורטיביים ישנים."

ראש מרכז המחקר פרופ' אלון וולף אמר כי המרכז נועד לקדם את הספורט ההישגי בישראל באמצעות מחקר בשלוש רמות: הפיזיולוגיה של הספורטאי הבודד, הטכנולוגיה של הציוד והאינטראקציה בין השניים (הספורטאי והציוד). פרופ' וולף ושותפו להובלת המרכז, המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל מולי אפשטיין, הציגו את תולדות המחקר המדעי בתחום הספורט האולימפי ואת אתגרי המחקר בתחום זה כיום.

מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל גילי לוסטיג אמר כי "לפני כמה חודשים חנכנו את המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי – שיתוף פעולה משותף לוועד האולימפי ולטכניון, שהוא גוף מוביל במדע ובטכנולוגיה. אין לי ספק שיחד נוכל לשפר את דפוסי האימון ואת המעקב הפיזיולוגי אחר הספורטאים שלנו וכך להוביל אותם לשיאים חדשים."

יעל ארד, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ויו"ר ועדת הספורט, אמרה כי "שיתוף הפעולה עם הטכניון בא יחד עם קפיצת מדרגה ביעדים שהגדרנו לעצמנו; אם עד כה שאפנו לחזור מכל אולימפיאדה עם מדליה אחת או שתיים, כעת אנחנו רוצים להשיג יותר. לא רק להיות טובים אלא להיות הכי טובים. ולשם כך אנחנו חייבים להתמקד בדברים שאנחנו פחות טובים בהם, להשתפר ולהביא תוצאות מדידות, ובקיצור – יותר מדליות. זהו תהליך ארוך טווח, שאת פירותיו נראה רק באולימפיאדת 2024 ואולי אפילו אחר כך. אבל זה יקרה אם רק נפגין סבלנות, נחישות ועקביות."

בסוף הכנס הציגו ארבעה מאמנים אולימפיים ישראליים אתגרים מהשטח לאנשי המרכז החדש בטכניון. ניב ליבנר, מאמן נבחרת הנשים של ישראל באופני כביש, ביקש לפתח כלים לשיפור האימונים וקבלת ההחלטות באימונים ובמירוצים. רוגל נחום, שייצג את ישראל שלוש פעמים במשחקים אולימפיים בקפיצה משולשת , אמר כי תחומים אלה משוועים לכלים שישפרו את הדיוק בריצה ובהגעה לקרש הקפיצה. מאמן השייט גור שטינברג ביקש לפתח שיטות מדויקות למדידת מרחקים וללימוד האופן שבו שייטים אלופי עולם מגיעים להישגיהם. קלאודיה לסיגה, מאמנת נבחרת כדורעף החופים בישראל, אמרה כי שחקני הענף זקוקים לכלים שישפרו את יכולתם לקרוא את היריב ואת כוונותיו.

מולי אפשטיין, המנהל המדעי של הוועד האולימפי בישראל.

פרופ' אלון וולף, ראש המרכז הישראלי למחקר ספורט אולימפי

ד"ר אליסון שיטס ממעבדת הביומכניקה בחברת נייקי (NIKE)

פרופ' יאניס פיטסילאדיס מאוניברסיטת ברייטון בבריטניה

יעל ארד, חברת הנהלת הוועד האולימפי בישראל ויו"ר ועדת הספורט

1. הטריאתלט שחר שגיב

   הטריאתלט שחר שגיב

   Shaharsagiv – הטריאתלט שחר שגיב במעבדת הביומכניקה של פרופ' אלון וולף בטכניון.

אורחי הכנס בביקור במעבדת הביו רובוטיקה והביומכניקה של פרופ' אלון וולף בטכניון

גמר תחרות הטכנוראש לשנת 2019 יתקיים בטכניון היום, יום רביעי. האתגר: בניית מתקן שיצליח לרדת 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח

תחרות טכנוראש סלינקי 2019 תתקיים בטכניון היום, 22 במאי, במרכז קמפוס הטכניון, בשעות 14:30-12:30.

השנה, יתמודדו 25 הצוותים המשתתפים עם אתגר הנדסי בהשראת הסלינקי – קפיץ צעצוע המסוגל להתקדם במישורים משופעים או במדרגות באמצעות התמתחות והתכווצות לסירוגין. הקפיץ המפורסם הומצא על ידי מהנדס המכונות ריצ'רד ג'יימס ורעייתו בטי, ונרשם כפטנט בשנת 1947.

על הקבוצות לבנות מתקן היורד 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח. השיפוט יהיה על סמך שורה של קריטריונים מוגדרים מראש, בהם: משך הירידה, המהירות וכמות המים שתישאר במיכל בסוף הירידה. המשתתפים שהעפילו לגמר התחרות הם סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, תלמידי תיכון וחיילים.

תחרות הטכנוראש מתקיימת בטכניון לזכרו של ניב-יה דורבן ז"ל ובחסות דוקטור רוברט שילמן ("דוקטור בוב"). השנה מארגנת את התחרות הסטודנטית שיר חן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. את האירוע ינחה פרופ' עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב. השופטים הם פרופ' אלון וולף, פרופ' אלון גני, פרופ' תנחום וולר והוריו של ניב-יה פרופ' דוד דורבן ורעייתו רחל.

הפרס הראשון הוא 10,000 שקל, השני 5,000 שקל והשלישי 3,000.

תחרות הטכנוראש נהגתה לפני 21 שנים על ידי ניב-יה דורבן ז"ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. דורבן, שייסד את התחרות מתוך רצון לאתגר את הסטודנטים בטכניון במשימות הנדסיות יצירתיות, אמר אז כי "התחרויות נולדו כדי להרחיק את הסטודנט מספרי הלימוד וממסך המחשב, לתת לו במה לביטוי יצירתי תוך התמודדות עם אתגר התחרות – בעיות הנדסיות מורכבות באווירת כיף."

התחרות והפרסים ממומנים על ידי דוקטור רוברט שילמן ("דוקטור בוב"), שהשתלם בטכניון ולאחר מכן המשיך לדוקטורט ב-MIT.

התחרות תתקיים בצהרי יום ד בשעות 14:30-12:30 בטיילת מול רחבת הדשא המרכזית בטכניון

 מאות תלמידים מרחבי הארץ השתתפו באולימפיאדת המח"ר בטכניון

הטכניון קיים זו השנה העשירית את אולימפיאדת המח"ר (מתמטיקה, חלל, רובוטיקה), פרי שיתוף פעולה בין חברת YTEK לבין המרכז לרובוטיקה ע"ש לאומי בפקולטה להנדסת מכונות והפקולטות למתמטיקה ולהנדסה ביו-רפואית בטכניון.

האולימפיאדה, המתקיימת בתמיכת משרד המדע והטכנולוגיה, היא אירוע השיא בפעילות ארצית המטפחת בקרב תלמידי בית ספר יסודיים חשיבה מתמטית והנדסית בסביבת למידה טכנולוגית. התוכנית מבוססת על רובוטיקה (RBL) ועל למידה מבוססת בעיות (PBL). לתחרות בטכניון הגיעו כ-300 תלמידים מצטיינים מתוך אלפי התלמידים שלקחו חלק השנה בתוכנית. בטכניון הם התחרו בשתי קטגוריות – חשיבה הנדסית וחשיבה מתמטית – לפי שכבת הגיל שלהם.

סגן נשיא הטכניון לקשרי ציבור ופיתוח משאבים, פרופ' בועז גולני, בירך את התלמידים המשתתפים ואמר כי "בדור שבו נולדים כוכבים, שפים וזמרים, חשוב לזכור שהלימוד ארוך הטווח, מהבסיס כלפי מעלה, חיוני לטיפוח דור המהנדסים והמדענים של מחר. אני מזמין את כולכם בעוד מספר שנים להגיע ללמוד בטכניון."

מנכ"ל משרד המדע והטכנולוגיה רן בר הדגיש את חשיבותה של חשיבה הנדסית ויצירתית בפעילות האולימפיאדה. פרופ' משה שהם, ראש המרכז לרובוטיקה ע"ש לאומי בטכניון, אמר למשתתפים כי "הרובוטיקה תיכנס לכל תחומי החיים, ובראש הרשימה נמצאות כיום המכוניות האוטונומיות. יתכן שבעתיד האנשים לא יצטרכו ללמוד נהיגה. נהגי מוניות, נהגי אוטובוס ופחחים יאבדו את עבודתם, ואילו לכם לא תחסר עבודה. "

באירוע נכחו גם דיקנית הפקולטה להנדסה ביו-רפואית פרופ' שולמית לבנברג ופרופ' אלי אלחדף מהפקולטה למתמטיקה בטכניון. בסיומה הוענקו גביעים לקבוצות הזוכות מידי מנכ"ל YTEK ארתור זמשמן.

יצאו מהקופסה – הסטודנטים אורי מיכאל ואורי נסים הם הזוכים במקום הראשון בתחרות טכנוראש סלינקי 2019

צוות האורים שזכה במקום הראשון – מימין לשמאל: פרופ' דוד דורבן, פרופ' אלון גני, שיר חן, אורי מיכאל ואורי ניסים.

בתחרות טכנוראש סלינקי 2019, שהתקיימה אתמול (ד') בטכניון, זכו הסטודנטים אורי מיכאל מהפקולטות להנדסת מכונות ולמדעי המחשב ואורי נסים, סטודנט בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. זאת לאחר שהמתקן שבנו, "האורים", זכה בציון הטוב ביותר בתחרות וזיכה אותם בפרס הראשון בסך 10,000 שקל.

25 צוותים, בהם סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון, תלמידי תיכון וחיילים, התמודדו השנה בתחרות הטכנוראש עם אתגר הנדסי בהשראת הסלינקי – קפיץ צעצוע המסוגל להתקדם במישורים משופעים או במדרגות באמצעות התמתחות והתכווצות לסירוגין. הקפיץ המפורסם הומצא על ידי מהנדס המכונות ריצ'רד ג'יימס ורעייתו בטי ונרשם כפטנט בשנת 1947.

על המתמודדים השנה היה לבנות מתקן שיירד באופן עצמאי 18 מדרגות כשהוא נושא מיכל מים פתוח. המתקנים נשפטו על סמך שורה של קריטריונים מוגדרים מראש ובהן משך הירידה וכמות המים שתישאר במיכל בסוף הירידה.

חברי הצוות הזוכה הם אורי מיכאל מקרית שמונה, נשוי ואב לשניים, הלומד לתואר כפול בהנדסת מכונות ובמדעי המחשב; ואורי נסים ממצפה נטופה, נשוי ואב לילדה, הלומד בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית. השניים בנו מתקן המתבסס על זרוע עם מספר רב של דרגות חופש המותקנת על משטח חלק שיחליק על פני המדרגות. הזרוע הורכבה משני מפרקים וחיבור קפיצי (גומיות) בקצה. הלוח שמחליק מונע טלטלות של הקערה, ובקצה מוצבים שני גלגלים שתפקידם לדאוג שהמפגש עם הקרקע בסוף הירידה יהיה מתון.

המתקן הזוכה בתחרות של צוות האורים.

בתחילת העבודה על הפרויקט היו להם תוכניות רבות, למשל לסובב את קערת המים בצנטריפוגה כך שהמים לא יישפכו, אבל הם גילו שזה לא עובד. "עזוב," אמר אורי נסים, "בוא נרד מהתחרות הזאת," אבל אורי מיכאלי התעקש ואמר שיהיה בסדר. הם שיפרו את המתקן והוסיפו גומיות המשככות את טלטול הקערה, תחתית עץ מחוספסת שתגדיל את החיכוך בקרקע ומפרש שבולם את תנועת המתקן. הם עבדו על הפרויקט בלילות, אחרי שהילדים הלכו לישון, ובשבוע האחרון כמעט לא ישנו.

לדברי נסים, הם לא מצטערים על כך. "הלימודים בטכניון עמוסים וקשים גם כך, אבל תחרות כזאת היא הזדמנות לפתוח את הראש ולהתמודד עם אתגר הנדסי משמעותי. החלטנו להשתמש באמצעים זולים יחסית, ואת מה שחסר הדפסנו במדפסת התלת-ממד שאורי מיכאל קיבל במתנה מאשתו."

במקום השני וב-5,000 שקל זכו האחים אורי וגילעד בלנק – הראשון סטודנט בפקולטות לפיזיקה ולהנדסת חשמל ואחיו תלמיד בתיכון הריאלי בחיפה. הבלנקים בנו את ה"סלינקי שוק", המבוסס על שתי עגלות קניות. כל גלגל במתקן בנוי משלושה גלגלי משנה המאפשרים לו לרדת במדרגות.

במקום השלישי וב-3,000 שקל זכו שלושה סטודנטים מהפקולטה להנדסת מכונות – שחר צדוק, דובי כוגן ושחר צור. המתקן שלהם, "ירידה לצורך ירידה", יורד במדרגות על גבי מזחלת שתנועתה מואטת באמצעות גלגלי עץ ייחודיים המתאימים בצורתם למדרגות ועוצרים את המתקן בהגיעו לרצפה.

אמיר דוד ניסן כהן יו"ר אס"ט (אגודת הסטודנטים בטכניון) אמר כי "תחרות הטכנוראש מוציאה את הסטודנטים מהסביבה הסטרילית שבה הם עובדים רוב הזמן, ומציבה להם אתגרים אמיתיים לביצוע בשטח. אין ספק שניב-יה חזה בשלב מוקדם מאוד את מה שברור כיום לכולם בעולם ההיי-טק: שחשוב להוציא את האנשים מהקופסה ולעורר בהם יצירתיות באמצעות משימות מעניינות."

את התחרות ארגנה השנה הסטודנטית שיר חן מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים. השופטים בתחרות היו פרופ' אלון וולף, פרופ' אלון גני, פרופ' תנחום וולר והוריו של ניב-יה פרופ' דוד דורבן ורעייתו רחל. את האירוע הנחה פרופ' עירד יבנה מהפקולטה למדעי המחשב

תחרות הטכנוראש נהגתה לפני 21 שנים על ידי ניב-יה דורבן ז"ל בהיותו סטודנט בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון. ניב-יה, סטודנט ובוגר מצטיין של הטכניון, היה קצין בצה"ל כאשר נרצח בתל אביב בחודש מארס 2003. מאז מותו של ניב-יה מתקיימת התחרות לזכרו, ובכל שנה מוגדר בה אתגר חדש למתמודדים.

התחרות מתקיימת הודות לתמיכתו הנדיבה של דוקטור רוברט שילמן ("דוקטור בוב"). דוקטור בוב הוא "גארדיין" של הטכניון – תואר השמור לאנשים שסייעו לטכניון ברמת התמיכה הגבוהה ביותר. הוא זכה בתואר דוקטור של כבוד מהטכניון ב-2018.

האחים אורי (משמאל) וגילעד בלנק שזכו במקום השני

ה"סלינקי שוק" – המתקן של האחים בלנק שזכה במקום השני

צוות "ירידה לצורך ירידה" שזכה במקום השלישי

המתקן שזכה במקום השלישי בפעולה

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

תמונות מהתחרות

מלגת אדמס היוקרתית מוענקת מידי שנה לשמונה דוקטורנטים מצטיינים בישראל. אחת הזוכות היא אסיל שומר, דוקטורנטית מצטיינת בפקולטה להנדסה כימית ע"ש וולפסון בטכניון. "מאז שהייתי בת 12 חלמתי להיות מדענית", מספרת אסיל, שעודנה בשנות ה־20 לחייה. "תמיד היו לי סקרנות רבה ורצון לפענח את סודות הבריאה האדירה של אלוהים.

" לכתבה בישראל היום: https://www.israelhayom.co.il/article/659913

חוקרים בפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון פיתחו טכנולוגיה חדשה לטיפול בפציעות חמורות: אקדח דבק חם להדבקת רקמות

פרופ’-משנה בעז מזרחי

רוב הפציעות החמורות מטופלות כיום באמצעים כגון סיכות ותפרים שחסרונותיהם רבים: הם מכאיבים מאוד למטופל, משאירים צלקות, דורשים מיומנות גבוהה מהרופא ולעיתים דורשים הסרה כעבור תקופה מסוימת. דבק רפואי, לעומת זאת, צפוי להביא לתוצאות רפואיות וקוסמטיות טובות יותר.

כיום קיימים דבקים רפואיים המשמשים ברפואת עור ובהקשרים אחרים, אולם השימוש בהם מוגבל מסיבות שונות: רעילות גבוהה המתירה שימוש על פני העור בלבד, התקשות הפוגעת בגמישות האיבר המטופל, הדבקה שאינה חזקה מספיק ועוד. זה הרקע לחתירה הנמשכת לפיתוחו של דבק שיתאים לרקמות יעד שונות, לא יהיה רעיל, יהיה גמיש לאחר התקשותו ויתכלה בגוף בתום פעילותו.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת – Functional Materials Materials מציגים פרופ’-משנה בעז מזרחי, ראש המעבדה לביו-חומרים והדוקטורנטית אלונה שגן דבק רקמות חזק מאוד, לא רעיל, הנותר גמיש גם לאחר התמצקותו.

המסת הדבק ומריחתו על הרקמה הפגועה מבוצעות באמצעות אקדח דבק חם. בניגוד לאקדחי הדבק המוכרים לנו, כאן מדובר באקדח המחמם את הדבק לטמפרטורה מתונה – מעט מעל חום הגוף – כדי לא לגרום כוויה. לאחר מריחת הדבק הוא מתקשה במהירות ותוך שבועות אחדים הוא מתפרק. הדבק מותאם גם להדבקת רקמות פנימיות, והוא חזק פי 4 מדבקים קיימים המשמשים למטרה זו. הוא נבדק על תאים ועל חיות מעבדה ונמצא יעיל ובלתי רעיל.

החוקרים מעריכים כי הקונספט החדש יוביל לפיתוח התקנים שיצמצמו את השימוש בתפרים ובסיכות, יאיצו את תהליך ההחלמה ויצמצמו את הצלקות הנותרות.

למאמר המלא לחצו כאן

אלונה שגן

איור של הקונספט החדשני: מריחת הדבק על החתך באמצעות אקדח דבק חם

צילום של הרקמה שבועיים לאחר ההדבקה. החץ השחור מצביע על החתך הדק והמצומצם המעיד על יעילות הטיפול

התקנים לבישים לאבחון רפואי: כנס בינלאומי בטכניון

משתתפי הכנס

בימים 14-13 במאי התקיים בטכניון הכנס הבינלאומי הראשון להתקנים לבישים לאבחון רפואי (Wearable Devices for Medical Diagnosis) בהשתתפות אנשי תעשייה ואקדמיה מכל העולם. את הכנס הוביל פרופ' חוסאם חאיק, ראש המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים בפקולטה להנדסה כימית ע"ש וולפסון וחבר במכון לננוטכנולוגיה ע”ש ראסל ברי (RBNI).

"תחום ההתקנים הלבישים צובר תאוצה בשנים האחרונות וקיימות היום טכנולוגיות אבחון לבישות כגון שעונים חכמים ובגדים חכמים," אמר פרופ' חאיק, "אבל, לרוב, הן לא מדויקות או שהן מוגבלות במגוון היישומים האפשריים. הדרך לקפיצת מדרגה בתחום הזה נמצאת בחישה ביוכימית – ניטור מדויק של מצבים פיזיולוגיים על סמך ניטור כימי של העור ושל איברים שונים. השאיפה שלנו היא לייצר טכנולוגיות ניטור לא פולשניות, או כמעט לא פולשניות, ולחבר את החיישנים לתשתיות IOT, כך שאפשר יהיה לצבור נתונים מרובים ולנתחם באופן ממוחשב לטובת הצוות הרפואי."

ההרצאות בכנס עסקו במגוון רחב של נושאים ובהם ניטור תפקוד ריאתי, ניטור פעילות הלב, ייצור חיישנים לניטור רפואי ומדבקות חדשניות לניטור מהיר וזול של שחפת. ד"ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיה, בירך את באי הכנס והציג את ערוצי התמיכה של המשרד במדע הישראלי ובשיתופי פעולה בינלאומיים.

מימין לשמאל: פרופ' אבי שרודר, פרופ' קנת סוסליק, פרופ' חוסאם חאיק ופרופ' קוראדו די נטלי

את הרצאות הפתיחה בכנס נשאו פרופ' קנת סוסליק מאוניברסיטת אילינוי ופרופ' קוראדו די נטלי מאוניברסיטת רומא. פרופ' סוסליק הציג את הפתרונות המפותחים בעשור האחרון בתחום החיישנים העשויים לקחת חלק נכבד באבחון המחלות ע״י טכנולוגיות לבישות: חיישנים מתכלים, זולים, המחקים את מערכת ההרחה הטבעית ומספקים פלט ויזואלי המתאר היטב את תכונות הריח של האובייקט. "למעשה פיתחנו מערכת המזהה את 'טביעת האצבע המולקולרית' של ריחות וכך אנחנו מאפשרים מיפוי אלקטרוני מדויק של תמהילי-ריחות ויודעים לנטר גזים רעילים ומזון מקולקל ולהבחין בין סוגים שונים של קפה, וויסקי וכו'. בהקשר הרפואי הצלחנו לבצע ניטור מתמשך לאורך זמן ולזהות סמנים ביולוגיים של מחלות לב וכליות, ולא פחות חשוב – לנטר עמידות של חיידקים לתרופות."

פרופ' קוראדו די נטאלי מאוניברסיטת רומא תיאר את הגישה שפיתח לניטור אלקטרוני של חומרים ביו-כימיים הקשורים לבריאות האדם. גישה זו, סלקטיביות קומבינטורית, המדמה באופן פעולתה את המערכת הטבעית של חישת הריח האנושית. לדבריו, "לאדם יש כ-350 קולטני ריח, שבאמצעותם אפשר להבדיל בין מיליוני מקורות ריח. בהשראת מערכת ההרחה האנושית פיתחנו טכנולוגיה המאפשרת לנטר מלריה וסרטן וגם להבחין בין סוגי סרטן שונים."

הדוקטורנט מוחמד חטיב, מקבוצת המחקר של פרופ' חאיק, הציג טכנולוגיה חדשנית בעולם הניטור הלביש: מערכות חישה גמישות שביכולתן לתקן את עצמן. "כשאנחנו מדברים על מכשור לביש," אמר חטיב, "אנחנו רוצים כמובן מערכות מתיחות וגמישות, אבל גם שתהיה להן יכולת של תיקון עצמי. זאת היכולת שפיתחנו בהשראת הטבע ובתמיכת קרן ביל ומלינדה גייטס. הרי לבעלי חיים יש יכולת לתקן רקמות פגועות בגופם, וזאת התכונה שרצינו לשחזר. מה שפיתחנו הוא טרנזיסטור מבוסס פולימר, שיודע לתקן את עצמו לא רק מבחינה מבנית ומכנית אלא גם מבחינת תכונותיו החשמליות. אחרי שראינו שהוא מצליח לתקן את עצמו כשאנחנו חותכים אותו, חזרנו על כך במים מסוגים שונים, אפילו מי ים, וגילינו שהוא מתקן את עצמו במהירות ומחזיר לעצמו את יכולותיו הקודמות. המשמעות היא שההתקנים האלה יכולים לעבוד בסביבה הרטובה של רקמות ביולוגית, על עור מזיע, וכו'.

פרופ' קנת סוסליק

הכנס התקיים בעיתוי ייחודי מבחינת הפעילויות הבינלאומיות של המעבדה להתקנים מבוססי ננו-חומרים – סיום מאגד SniffPhone ופתיחתם של שני מאגדים חדשים: VOGAS ו- .A-Patch שלושת המאגדים מתקיימים במסגרת תוכנית Horizon-2020 של האיחוד האירופי, שהקצה להם סכום מצטבר של 18 מיליון יורו.

מערכת SniffPhone מבוססת על טכנולוגיה מצומדת-סמארטפון לאבחון מהיר של סרטן ומחלות נוספות על סמך הבל פיו של הנבדק. החומרה החדשה היא מערכת בגודל סמאטרפון, שלתוכה נושף המטופל (ללא צורך בהצמדה של הפה). הנתונים מועברים באמצעות הטלפון הנייד לענן שבו מנותח המידע והתוצאות מועברות לרופא המטפל. מאגד Vogas, בו שותפים גורמי אקדמיה ותעשייה מאירופה ומאמריקה הלטינית, ממשיך למעשה את אותו פרויקט לקראת יישום קליני.

מאגד Apatch שבו שותפים חוקרים מהאקדמיה, בתי חולים וחברות שונות, פועל להמשך פיתוח מדבקה זולה ואמינה לניטור שחפת. השחפת, אחת המחלות המידבקות הקטלניות בעולם, גובה מדי שנה כ-1.8 מיליון קורבנות. שיטת האבחון הנפוצה כיום מצריכה שירותי מעבדה ואורכת זמן רב; זהו תבחין עורי, תהליך שכולל הזרקת חומר (טוברקולין) לאחת הזרועות, בדיקת התגובה העורית כעבור כמה ימים וחזרה על התהליך כולו בזרוע השנייה כעבור שבועיים. הפיתוח שעליו עובד המאגד החדש הוא מדבקת אבחון קטנה וזולה – המדבקה החד-פעמית תעלה כ-1.5 דולר, והרב פעמית בערך כפליים. המדבקה קוראת את נתוניו הפיזיולוגיים של המטופל והצמדתה לסמארטפון מעבירה לתוכו נתונים אלה, ומשם הם יכולים לעלות לענן לטובת אנליזה ואבחון על ידי רופא. קרן ביל ומלינדה גייטס מלווה את הפרויקט כבר כמה שנים.

פרופ' חאיק (מימין) וד"ר אנדריי ברויסמן, המנהל המדעי של תחום ההנדסה במשרד המדע והטכנולוגיה

פרופ' קוראדו די נטלי

הדוקטורנט מוחמד חטיב

לסרטון המציג את מערכת SniffPhone

כנס Umbrella ה-33 בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה התקיים השבוע ביוליך גרמניה, בהשתתפות הטכניון

Preisverleihung Umbrella Awards anlässlich des 33. Umbrella Symposiums

השבוע התקיים במכון המחקר יוליך שבגרמניה כנס Umbrella ה-33 בנושא המרת אנרגיה ואחסון אנרגיה, בשיתוף הטכניון, מכון המחקר יוליך (Jülich) ואוניברסיטת אאכן (RWTH Aachen) שבגרמניה. מטרת הכנס היא לקדם קשרי מדע ומחקרים משותפים בין שלושת המוסדות. בכנס השתתפו מעל ל-60 חוקרים משלושת האוניברסיטאות, כשבשיאו חולקו פרסים לשלושה חוקרים מובילים בתחום האנרגיה.

הפרס מוענק מידי שנה לחברי סגל צעירים, כשהשנה ניתן עבור הישגיהם על מחקרים בתחום האנרגיה.

הזוכים לשנת 2019 הם:

ד"ר ליאור קורנבלום מהטכניון, בגין פיתוח של שילוב ייחודי של שכבות דקות לצורך התמרת אנרגיה, שיאויאן יין (Xiaoyan Yin) ממכון המחקר יוליך ופרנסיסקו גוזמן מאוניברסיטת אאכן (Francisco Guzman).

פרופ' וויין קפלן המשנה לנשיא למחקר שהשתתף בכנס אמר: "מדובר בשיתוף פעולה משמעותי של 33 שנים, עם קשרים מצוינים בין שלושת המוסדות. לכל מכון יש את הייחודיות שלו וכל אחד תורם לשני בידע ומיומנויות.

במסגרת התכנית, בחורף קיימנו 'Winter school' בשיתוף RBNI אליו הגיעו כ-140 דוקטורנטים ומרצים ונחל הצלחה רבה, ואנו עמלים על 'Spring school' שיתקיים בגרמניה באביב 2020, אליו יש מתעניינים מכל העולם. בשנתיים הבאות הפעילות תתמקד במדעי החיים והחיבור עם ביג דאטה ונוירו סיינס. הטכניון גאה מאוד בשותפות Umbrella  שמצעידה את תחום המדע וההנדסה לפסגות חדשות".

ד"ר ליאור קורנבלום מהפקולטה להנדסת חשמל ע"ש ויטרבי זוכה בפרס לחבר סגל צעיר

ד"ר ליאור קורנבלום מהפקולטה להנדסת חשמל ע"ש ויטרבי זוכה בפרס לחבר סגל צעיר

ד"ר ליאור קורנבלום

משתתפי הכנס

משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות, שיקבל בחודש הקרוב תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון בהרצאה מיוחדת על האבולוציה של התנועה המודרנית ועל השפעתם של בני דורו

משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות

ב-27 במאי התקיימה בטכניון ביוזמת פקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון הרצאתו של האדריכל הנודע משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות לשנת 2019, שיקבל בחודש הקרוב תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון. באירוע נכחו נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא, ראש עיריית חיפה ד"ר עינת קליש-רותם, יו"ר התאחדות האדריכלים דוד קנפו ודיקן הפקולטה פרופ' יאשה גרובמן. בהרצאתו דיבר ספדיה על האבולוציה של התנועה המודרנית ועל השפעתם של בני דורו. "נולדתי בחיפה ברחוב בלפור 15, מול חצר הטכניון הישן, ואני טוען שהדר הכרמל אינו פחות יפה מתל אביב; הגיע הזמן שאונסקו יכריזו על אזור זה כאתר מורשת בינלאומי."

משה ספדיה נולד בחיפה ב-1938 וגדל בקנדה. בגיל 25, במסגרת לימודיו לתואר ראשון באוניבסיטת מקגיל בקנדה הוא תכנן את 67 Habitat – קומפלקס מגורים ייחודי ונועז המורכב מיחידות בטון טרומיות. למרבה ההפתעה החליטה ממשלת קנדה לממש את הפרויקט מסגרת תערוכת אקספו 67 במונטריאול, ולימים הוכרז המבנה כפרויקט מורשת. מאז תכנן ספדיה שורה של פרויקטים גדולים ומגוונים ובהם המוזאון למורשת הסיקים בהודו, אתר הנופש Marina Bay Sands בסינגפור, הספרייה המרכזית של ונקובר ומוזאון האמנות Crystal Bridges בארקנסו. ב-1970 הגיע עם משפחתו לישראל וכאן תכנן פרויקטים רבים ומגוונים מאוד, משכונות מגורים פשוטות בקיבוצים ועד מוזאון יד ושם המחודש.

נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא בירך את ספדיה על תואר הכבוד שיקבל מהטכניון בחודש הבא. התואר יוענק לו "בהוקרה על הישגיו המרשימים באדריכלות, על תרומתו להומניזציה של סביבות עירוניות בקנה מידה עצום ועל הצבתם של מבנים מודרניים בהקשר היסטורי ותרבותי, על השימוש בצורות גאומטריות, באור ובחללים פתוחים לטיפוח אתוס, אינטרוספקציה ולכידות חברתית; וברחשי תודה על תרומותיו האדריכליות הרבות למדינת ישראל ובעיקר למוזאון יד ושם בירושלים."

פרופ' ספדיה הוא כאמור חתן פרס וולף באדריכלות לשנת 2019, ובשם הקרן דיבר היו"ר בפועל פרופ'-מחקר דן שכטמן מהטכניון. פרופ'-מחקר שכטמן, חתן פרס נובל בכימיה לשנת 2011 וחתן פרס וולף בפיזיקה לשנת 1999, אמר כי "אצלנו בקרן וולף, חתני הפרס עובדים. הם נוסעים ממקום למקום, מדברים עם צעירים ומבוגרים ומשרים מגדולתם על כל מי שפוגש אותם. בשמה של קרן וולף אני מודה לטכניון על אירוח הערב המיוחד."
דוד קנפו, יו"ר התאחדות האדריכלים, אמר כי "המודרניזם הטיף להצגת האמת בפשטות הנדסית וצורנית. על רקע זה בולטת עבודתו של ספדיה, שכבר בגיל צעיר הגדיר מחדש את האמיתות המודרניסטיות. פרויקט 67 Habitat הציג חלל חדש למגורים, שינוי מרענן אחרי השיכונים שהוקמו באירופה של אחרי מלחמת העולם השניה. היכולת של ספדי להקשיב למקום, לאנשים ולרוח הזמן ולתת לכל אלה ביטוי בחומר – זו גדולתו."

משה ספדיה, חתן פרס וולף באדריכלות

ראש עיריית חיפה ד"ר עינת קליש-רותם סיפרה על התאהבותה במקצוע האדריכלות בשנה השלישית ללימודיה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. "כאן נחשפתי לעולם העירוני, והבנתי את ייעודי בחיים. הלימודים הפסיקו להיות מטלה והעבודה הפכה לתשוקה אמיתית. כאנשי מקצוע אנחנו  בני מזל – אנחנו יודעים לדמיין עולמות ולפעמים גם לייצר אותם."

"גדלתי בחיפה המנדטורית לתוך המודרניזם," סיפר ספדיה בהרצאתו, "אך במקביל למודרניזם ספגתי גם את האדריכלות הפלשתינית והעות'מנית שסבבה אותנו. כשהגעתי למקגיל, התאוריות של לה קרבוזיה עדיין שלטו. המגדלים של מיס ון דר רוהה, שהיו מקור התעניינות במקגיל, עוררו בי התנגדות חזקה. בזכות מלגה ללימודי מגורים, שאפשרה לי להסתובב ברחבי ארצות הברית וקנדה, ביקרתי בעשרות פרברים בערים מרכזיות, והבנתי שמי שיכול להרשות לעצמו יעדיף להתגורר בבית צמוד קרקע עם גינה ומי שאין לו יגור בבתי מגורים על קומות.

"ב-Habitat, הקונספט שתכננתי במקגיל, הצגתי דרך לייצר דירות זולות שלכל אחת מהן יש גינה. חיברתי את הצורך בשטחים ציבוריים ובדיור זול לרעיונות בתיעוש הבנייה. בעקבות ההצלחה באקספו 67 קיבלתי הרבה הזמנות לעיצוב פרויקטים במודל Habitat ברחבי העולם, כולל באירן, אבל אף אחד מהם לא נבנה. עם זאת, הצפיפות היא בעיה קשה המציבה גם היום אתגר תכנוני מורכב מאוד, ורבים מהפרויקטים שלי בישראל ובעולם מספקים תשובה יעילה לבעיה זו."

בסיום דבריו דיבר ספדיה על מקורות ההשראה שלו כאדריכל. "בדרך כלל מצפים שאתן רשימת בניינים ואדריכלים, אבל מה שנותן לי השראה כאדריכל הוא העיצוב בטבע. הדברים בטבע מתעצבים בהתאם למטרה, תוך התייחסות לעונות, בגאומטריה שהיא תוצר של גדילה. אם האדריכלות תדע להשתנות עם העונות כפי שעושה הצמחייה, נקבל תוצאות יוצאות מן הכלל."