אפיון תלת-ממדי שפותח על ידי ד”ר תמר סגל-פרץ מהפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון ועמיתיה באילינוי יקדם מזעור בתהליכי ייצור של התקנים אלקטרונים

ד”ר תמר סגל-פרץ

טכנולוגיה חדשה שפיתחה חוקרת בטכניון, במהלך מחקר הפוסט-דוקטורט שלה באוניברסיטת שיקגו, צפויה לחולל פריצת דרך דרמטית במזעורם של התקנים אלקטרוניים. את המחקר, שבו השתתפו חוקרים מאוניברסיטת שיקגו וממעבדות ארגון באילינוי, הובילה ד”ר תמר סגל-פרץ, כיום חברת סגל בפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון בטכניון.

המחקר, שהתפרסם בכתב העת ACS Nano, מתמקד בהתארגנות עצמית (self-assembly) של בלוק-קופולימרים (block copolymers) – שרשראות פולימריות המשמשות כתבניות בתהליכי ייצור (ננו-פבריקציה). המאמר מציג גישה חדשה לייצור ננו-תבניות בתהליכי התארגנות עצמית של בלוק-קופולימרים. גישה זו מאפשרת ייצור בממדים הקטנים מ-10 ננומטר, הנחשבים לאתגר מורכב בתעשיית המיקרו-אלקטרוניקה.

אל עומק השכבות

מזעור לממדים קטנים ושימוש בבלוק-קופולימרים דורשים הבנה מעמיקה של התהליכים המתרחשים בעומק השכבות, ולדברי ד”ר סגל-פרץ “רוב הכלים הקיימים כיום בוחנים רק את פני השטח של החומר, וכך מחמיצים מידע חשוב הנמצא מתחת לפני השטח.”

המחקר המתפרסם כעת מראה שהגישה החדשה – מיפוי תלת ממדי של המבנים באמצעות  טומוגרפיה במיקרוסקופיית אלקטרונים חודרת (STEM tomography) – חיונית להבנת תהליכי התארגנות עצמית וליצירת ננו-תבניות שאיכותן גבוהה הרבה יותר. “שילוב של סימולציות מולקולריות עם המידע התלת-ממדי שנאסף מאפשר לנו להבין את האינטראקציות שבין הקופולימרים לתבניות על המצע ואת מקור התנודות המרחביות בננו-מבנים.”

החוקרים מעריכים כי במחקר זה הם סוללים דרך לתכנון ולייצור של תבניות משופרות ליצירת רכיבים אלקטרוניים שגודלם אינו עולה על 5 ננומטרים – הרבה פחות מהרכיבים הנוכחיים המיוצרים בפוטוליטוגרפיה, כלומר בהקרנת אור דרך מסכה. בפוטוליטוגרפיה מגביל אורך הגל את מזעור התבניות לייצור. עבור התקנים קטנים יש צורך באורכי גל קצרים, והפקת קרינה יציבה כזו היא משימה קשה יותר. לדברי ד”ר סגל-פרץ, “היתרון בבלוק קופולימרים הוא שגודל התבנית נקבע על ידי הכימיה של הפולימר ולא על ידי גורם חיצוני כגון אורך גל.”

ייצור ננו-תבניות על יד סידור עצמי מוכוון של בלוק-קופולימרים. המבנה התלת-ממדי של הננו-תבניות נחשף באמצעות אפיון ב-TEM tomography.

ארגון עצמי מוכוון

אולם ארגון עצמי לבדו אינו מספיק לצורכי ייצור, משום שמיקום התבניות שנוצרות בדרך זו אינו נשלט. “כדי לכוון את הפולימרים למיקום הרצוי אנחנו מייצרים תבנית ראשונית, שקל מאוד לייצר, והיא מכוונת את הפולימרים. לתהליך זה קוראים התארגנות עצמית מוכוונת – directed self-assembly. שילוב של גישה זו עם תהליכי פוטוליטוגרפיה קיימים מאפשר לנו להתגבר על המגבלות בייצור ננו-תבנית, תוך שמירה על עלות נמוכה.”

כאמור, אחד האתגרים בייצור רכיבים אלקטרוניים היא קיומם של פגמים בתבנית. מדובר בבעיה מדעית וטכנולוגית משום שללא זיהוי מלא של הפגמים הנמצאים מתחת לפני השטח, אי אפשר להבין את מקור הפגמים ולכן אי אפשר לפתח שיטות ייצור משופרות. “בסופו של דבר העולם הוא תלת ממדי,” אומרת ד”ר סגל-פרץ, “ולכן שום ייצוג דו ממדי שלו אינו מספק.”

שלושה תארים בטכניון

ד”ר תמר סגל-פרץ השלימה את כל תאריה בטכניון – לאחר תואר ראשון בהנדסה ביוכימית בפקולטה להנדסה כימית היא עבדה בתעשייה בפיתוח מערכות לראיית לילה, ולאחר מכן המשיכה לדוקטורט ישיר במסגרת מכון ראסל ברי לננו טכנולוגיה (RBNI). את הדוקטורט עשתה בהנחיית פרופ’ גיטי פריי בפקולטה להנדסת חומרים בנושא תאים סולריים מבוססי פולימריים. לאחר פוסט-דוקטורט באוניברסיטת שיקגו ובמעבדה הלאומית בארגון (Argonne) הצטרפה לסגל הפקולטה להנדסה כימית ע”ש וולפסון.

למחקר בכתב העת ACS Nano

סרטונים :
המבנה התלת-ממדי של ננו-תבניות מבלוק-קופלימרים, כפי שמתקבל מאפיון ב-TEM tomography. רוחב כל תבנית הוא כ-10 ננומטר.

האפיון התלת-ממדי מאפשר הצצה ישירה אל התנודות המרחביות של בלוק-קופולימרים. בייצור רכיבים אלקטרוניים דרושות תבניות עם תנודות קטנות ככל האפשר. הסרטון מציג סדרת חתכים שהתקבלו באפיון התלת ממדי.

1. ד”ר תמר סגל-פרץ
2.  ייצור ננו-תבניות על יד סידור עצמי מוכוון של בלוק-קופולימרים. המבנה התלת-ממדי של הננו-תבניות נחשף באמצעות אפיון  ב-TEM tomography.

יותר מ-5,000 צעירים וצעירות הגיעו ליום הפתוח בטכניון

יותר מ-5,000 צעירות וצעירים הגיעו היום ליום הפתוח בטכניון. ביום זה, המתקיים בטכניון בכל שנה, נחשפים בפני המתעניינים מסלולי הלימוד לתואר ראשון ב-18 הפקולטות הפועלות בטכניון: הפקולטות ההנדסיות והמדעיות, הפקולטה לרפואה, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים והפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, וכן תוכנית המצוינים של הטכניון.

ב”מתחם הפקולטות” שהוקם בלב הקמפוס הציגו סטודנטים וחברי סגל את תכניות הלימוד ואת מסלולי הלימוד המוצעים. בבנייני הפקולטות ובמעבדות המחקר ברחבי הטכניון התקיימו סיורים, פגישות עם הדיקנים, הרצאות היכרות והרצאות מדעיות של מיטב חוקרי הטכניון. בנוסף עמדו לרשות המתעניינים נציגי יחידת דיקן הסטודנטים בטכניון, האמונים על מתן סיוע לסטודנטים, מעונות, מלגות ופעילויות רווחה. אגודת הסטודנטים בטכניון העמידה דוכן מיוחד ובו הציגה את פעילויות החברה, הספורט והפנאי המתקיימות בקמפוס.

אריקה לנג בת 23 מאור עקיבא רוצה ללמוד רק בפקולטה להנדסה ביורפואית. “חיפשתי המון זמן מקצוע,” היא מספרת, “ומישהו שאני מכירה המליץ לי על ביורפואה ומאז אני סגורה רק על זה. תמיד נמשכתי לתחומי המדעים וכעת השילוב עם לימוד על גוף האדם הסתדר לי טוב. היום הפתוח היה מצוין. שמעתי הרצאה בפקולטה שהסבירה על המסלולים השונים, וזה מאוד עזר לי להבין מה לומדים.”

רוזאן עראודה מכפר מרר רוצה ללמוד הנדסת מכונות. לדבריה, “הלכתי למפגש והיה מאוד מעניין – למדתי הרבה דברים חדשים. אני מתחברת יותר לנושאים ההנדסיים ואוהבת ללמוד פיזיקה.” חברתה לאנה שחאדה, שבאה איתה, רוצה ללמוד הנדסה ביורפואית. שתי הצעירות בנות ה-19 הן בוגרות של התכנית הקדם אקדמית “ניצני הטכניון”.

היום הפתוח התקיים עד השעה 16:00. לרשות המתעניינים עמד לאורך כל היום מתחם הייעוץ לקראת רישום, בו ניתן ייעוץ אישי, סיוע בחישוב ציון הסכם (סף הקבלה לטכניון, המורכב מציוני הבגרות ומציון הבחינה הפסיכומטרית), ובמידת הצורך הכוונה לבחירת המסלול המתאים ביותר.

תמונות מהיום פתוח:

צוות חוקרים בראשות פרופ’-משנה מיטל לנדאו מהפקולטה לביולוגיה בטכניון פענח מבנה חדש של חלבון שלא היה ידוע עד כה. המאמר המתפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי Science חושף לראשונה סיב עמילואידי שבעזרתו תוקף החיידק האלים “סטפילוקוק זהוב” את תאי האורגניזם ואת מערכת החיסון שלו. פריצת הדרך המדעית צפויה להוביל לפיתוח תרופה אנטיביוטית ייעודית שתתמודד עם החיידק ביעילות רבה יותר

פרופ’-משנה מיטל לנדאו מהפקולטה לביולוגיה בטכניון

סטפילוקוק זהוב, אחד החיידקים האלימים הידועים כיום, תוקף את התאים ואת מערכת החיסון של האורגניזם המאחסן, וזאת בין השאר באמצעות סיבים ייחודיים שהוא מפריש. כך עולה ממחקר שהובילה פרופ’-משנה מיטל לנדאו מהפקולטה לביולוגיה בטכניון. להערכתה צפוי הגילוי להוביל לפיתוח אנטיביוטיקה ייעודית שתפגע בסיב וכך תאפשר לתאי מערכת החיסון להתמודד עם החיידק ביעילות.

המחקר המתפרסם בכתב העת Science התבצע ע”י חוקרים במעבדת לנדאו: הדוקטורנטית עינב טייב-פליגלמן, מנהלת המעבדה ד”ר אורלי טבצ’ניקוב, אשר משה וד”ר אורית גולדשמידט-טרן. לעבודה תרמו גם חוקרים ממאיץ החלקיקים בגרנובל (צרפת) ומאוניברסיטת קליפורניה לוס אנג’לס (UCLA).

סטפילוקוק זהוב הוא חיידק תוקפני במיוחד שהתגלה בסוף המאה ה-19 בסקוטלנד ושימש את  אלכסנדר פלמינג בתרבית המפורסמת שבה התגלה הפניצילין. חיידק זה עמיד לזנים רבים של אנטיביוטיקה ואחראי לחלק ממקרי ההדבקה המתרחשים בבתי חולים ובקהילה. שמו הלטיני, Staphylococcus aureus (אשכול ענבים זהוב), נובע מצורתו המזכירה אשכול.

במאמר, המציג לראשונה גם מבנה גבישי ראשון מסוגו ברזולוציה אטומית, נחשף כלי נשק המסייע לחיידק: סיב עמילואידי מסוג שלא היה ידוע עד כה. עמילואידים, חלבונים הידועים לשמצה בשל קישורם למחלות נוירו-דגנרטיביות כגון אלצהיימר ופרקינסון, יוצרים סיבים חלבוניים – מעין קורי עכביש – המאופיינים במבנה מסודר ויציב מאוד. יציבות זו מאפשרת להם להחזיק מעמד בתנאים קיצוניים שחלבונים רגילים לא שורדים בהם, ואחת הדוגמאות המפורסמות לכך היא מגפת “הפרה המשוגעת” שפרצה באנגליה בשנת 1986. לדברי פרופ’-משנה לנדאו, “המחלה הזאת הפתיעה את הקהילה המדעית מפני שהגורם לה לא היה וירוס ולא חיידק אלא חלבון שנקרא פריון, בעל מבנה של עמילואיד. פתאום התברר שגם חלבון יכול לעבור בין אורגניזמים, ובשל יציבותו הוא הדביק בני אדם דרך אכילת בשר נגוע – כלומר לא התפרק בשלבים של עיבוד הבשר, בישולו ועיכולו.”

חלבון הפריון של “הפרה המשוגעת”, בדומה לכל העמילואידים שהתגלו עד כה, שייך לקבוצה בעלת מבנה הקרוי cross-ß. במחקר הנוכחי התגלה עמילואיד בעל מבנה חדש לגמרי, שקיבל את השם cross-α. “ידענו שיש בידנו משהו ייחודי, אבל רק אחרי כמה נסיעות למאיצי חלקיקים בגרנובל ובשיקגו הצלחנו לאמת את היותו עמילואיד מסוג חדש. כדי לפרסם את התגלית ב-Science נדרשה עוד עבודה רבה, אבל מהרגע הראשון היה ברור לנו שמדובר בתגלית דרמטית מאוד המהווה שינוי פרדיגמה.”

אנטיביוטיקה ממוקדת והצצה ראשונה לעולם חדש של עמילואידים

הדוקטורנטית עינב טייב-פליגלמן

פרופ’-משנה לנדאו מעריכה כי הגילויים המתפרסמים כעת עשויים להוביל לפיתוח סוגי אנטיביוטיקה המבוססים על מנגנון פעולה חדש. מנגנון זה יפגע בחלבון (עמילואיד) וכך ינטרל לפחות את אחד מכלי הנשק החשובים של החיידק האלים. להערכתה, מאחר שאנטיביוטיקה זו לא תחסל את החיידק אלא רק תגדיל את פגיעותו, היא לא תוביל להתפתחות מהירה של עמידות חיידקית כלפיה. “עמידות לאנטיביוטיקה מתפתחת בחיידקים בעקבות לחץ אבולוציוני – הברירה הטבעית מובילה להתפתחות של חיידקים שהאנטיביוטיקה לא מצליחה להרוג. אם נפחית את הלחץ על החיידק, ולא נפגע בו אלא רק בהיבטים האלימים שלו, יתכן שהעמידות לאנטיביוטיקה לא תמהר להתפתח.”

לגבי המשך הדרך מבהירה פרופ’-משנה לנדאו כי פיתוח תרופות נעשה בדרך כלל מחוץ לכותלי האקדמיה בשל עלותו הגבוהה של התהליך. “עם זאת, אנחנו יכולים לתת למפתחי התרופות ידע מדעי שיאיץ ויוזיל את תהליך הפיתוח. התגלית הנוכחית – פענוח המבנה של עמילואיד cross-α – מהווה קפיצת מדרגה בתהליך כזה. כעת האתגר שלנו הוא למצוא את החומר שיעכב את cross-α וכך יפרק את החיידק מנשקו. בהיבט המדעי יש כאן שיעור חשוב: חשיבה מחוץ לקופסה פותחת דלתות חדשות לעולם העמילואידים. פענוח מבנים חדשים עשוי להוביל לתובנות הקשורות גם למחלות נוירו-דגנרטיביות וגם לעמילואידים ‘טובים’, המשתתפים בהגנה טבעית מפני זיהומים. ממצאים אלו יאפשרו פיתוח אמצעים להגנה מפני רעלנים בחיידקים ובפטריות.”

בזכות התשתית המחקרית

ד”ר אורלי טבצ’ניקוב

פרופ’-משנה לנדאו השלימה תואר ראשון ברוקחות באוניברסיטה העברית ושני תארים באוניברסיטת תל אביב – תואר שני בנוירוביוכימיה ותואר שלישי בביואינפורמטיקה מבנית. לאחר הדוקטורט יצאה לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה לוס אנג’לס (UCLA), שם התמחתה במיקרו-קריסטלוגרפיה בקרני X ובעמילואידים הקשורים במחלת אלצהיימר. “בתום הפוסט-דוקטורט,” היא אומרת, “בחרתי בטכניון בין השאר בזכות תשתיות המחקר המעולות הקיימות בו. במרכז לביולוגיה מבנית, שהוקם ביוזמתו של חתן פרס נובל לכימיה פרופ’-מחקר אהרן צ’חנובר בהשקעה של כ-5 מיליון דולר, יש תשתית מעולה ברמה עולמית שמאפשרת לפתור מבני חלבונים ברזולוציה אטומית.” במהלך השנים זכתה פרופ’-משנה לנדאו במלגות ובמענקים רבים ובהם מענק מרי קירי, מענק תכנית מרכזי המצוינות בישראל ((ICORE, מלגת אלון, ומענקי הקרן הדו לאומית ישראל-ארה”ב, הקרן הלאומית למדע וקרן ישראל-גרמניה (DIP).

למחקר בכתב העת Science

לסרטון המסביר את המחקר:

מימין לשמאל : ד”ר אורלי טבצ’ניקוב, עינב טייב-פליגלמן ופרופ’-משנה מיטל לנדאו

מבנה גבישי של סיב עמילואידי ממקור אנושי (מימין) ושל סיב העמילואיד בחיידק שהתגלה כעת (משמאל). המבנה התלת-ממדי, ברזולוציה אטומית, התקבל באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן – שיטה המספקת מבט על המבנה עד לרמת האטום הבודד. הסיב הארוך, שיכול תיאורטית להתארך עוד ועוד, בנוי משני משטחים (בסגול ובאפור) שצמודים זה לזה בכוח קשרים כימים. כל משטח בנוי מאותה יחידה (פפטיד) שחוזרת על עצמה לאורך המשטח. מבנים של עמילואידים שהתקבלו עד היום הראו תצורה דומה, אך המבנה של כל יחידה (פפטיד) שונה מהותית במקרה שלפנינו. בעוד שכל יחידה בעמילואידים “סטנדרטיים” יוצרת מבנה מיושר (הנקרא β-strand), העמילואיד בחיידק יוצר מבנה של סליל (α-helix). לכן, אם עד היום הוגדר עמילואיד כמבנה של cross-β (היחידות החוזרות על עצמן אנכיות לציר הסיב, ולכן יש “הצטלבות”), המבנה החדש נקרא cross-α.

מורפולוגיה כללית של הסיב העמילואידי המופרש מחיידק אלים. התמונה נלקחה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרונים מאפשרת מבט כללי על הסיב העמילואידי. בתמונה זו לא נראה את האטום הבודד ואפילו לא את המולקולה הבודדת, אלא את המורפולוגיה הכללית: כמה סיבים נכרכים זה בזה ויוצרים מבנה חזק ויציב, תוך התפתלות של הסיב על עצמו. לסיבים עמילואידיים הקשורים למחלות נוירו-דגנרטיביות מורפולוגיה דומה, ולכן הם שויכו לאותה קבוצה. ללא הפענוח הנוכחי של המבנה האטומי של הסיב (באמצעות קריסטלוגרפיה) לא היינו מבחינים בהבדלים.

יום המשפחה תשע”ז: התאומות איריס ולילך נעמת מקריית טבעון עושות הכל יחד – ובשבוע שעבר הן קיבלו יחד מנשיא הטכניון תעודת “מצטיין נשיא”

בתמונה מימין לשמאל: רות לילך פרידמן, לילך נעמת, פרופ’ פרץ לביא נשיא הטכניון ואיריס נעמת.

איריס ולילך נעמת, תאומות בנות 25, קיבלו בשבוע שעבר תעודות “מצטיין נשיא” מנשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא. ולא בפעם הראשונה.

הן לא יודעות אם הן תאומות זהות, מבחינה ביולוגית, אבל ברור שהן דומות מאוד ושהן עושות הכל יחד. הן גדלו ברחובות, בגן היו יחד, ביסודי בכיתות נפרדות, בחטיבה ביחד (לאחר שאמא שלהן נלחמה שלא יפרידו ביניהן) ובתיכון שוב בכיתות נפרדות אם כי באותה מגמה – פיזיקה וכימיה. לאחר סיום הלימודים בתיכון דה שליט התגייסו לצבא – כל אחת ליחידה אחרת – אבל לאחר השחרור ותקופה קצרה של עבודה לצורך חיסכון התאחדו לטיול משותף באירופה: איטליה, צרפת, גרמניה, אירלנד, הולנד וצ’כיה. אביהן שמעון נעמת ז”ל, שנפטר לפני שנתיים, ביקר אותן פעמיים במהלך הטיול ההוא.

בתקופת השירות הצבאי שלהן עברה המשפחה לטבעון, מה שעזר להן בהמשך לבחור בלימודים בטכניון. “כיום ברור לנו שזאת היתה הבחירה הנכונה,” אומרת לילך, “ולא רק מבחינת רמה אקדמית אלא גם מבחינת היחס לסטודנטים. הרישום למקצועות בתחילת הסמסטר פשוט וידידותי, המזכירויות וחברי הסגל מתייחסים ברוב המקרים באופן יפה לסטודנטים, וגם העובדה שיש כאן אגודת סטודנטים חזקה פועלת לטובתנו.”

בהרשמה לטכניון הן התלבטו בין כימיה להנדסה כימית, ובסופו של דבר בחרו באופציה השנייה והחלו לימודיהן בפקולטה להנדסה כימית בטכניון ב-2013. את הבחירה מסבירה איריס בכך ש”הכוונה היא לצאת לעולם העבודה אחרי התואר הראשון, ונראה לנו שעם תואר בהנדסה יהיה יותר קל.” כיום הן לומדות במסלול הנדסה ביוכימית בפקולטה – לילך בשנה רביעית ואיריס, שלקחה הפסקה מהלימודים בתום הסמסטר הראשון, בשנה שלישית. הממוצעים של שתיהן נעים באזור ה-95 ולכן, כאמור, לא הייתה זו הפעם הראשונה שהן מקבלות תעודת מצטיין נשיא.

“היום כבר מכירים אותנו בפקולטה,” אומרת לילך, “אבל בהתחלה היו מתבלבלים בינינו. כשאיריס חזרה לפקולטה אחרי הפסקת לימודים, חלק מהמתרגלים לא הבינו למה אני חוזרת על קורסים שכבר קיבלתי עליהם ציון טוב. אז הסברנו להם שאנחנו שתיים – איריס אחת ולילך אחת.”

בתמונה מימין לשמאל: איריס נעמת ולילך נעמת

ללילך ולאיריס יש שני אחים גדולים – אח שלומד לתואר שני בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ואחות שסיימה דוקטורט בחקלאות בנוה יער (שלוחה של מכון וולקני). אמן של לילך ואיריס, רות לירון פרידמן, עוסקת בתחום החינוך המיוחד. האב, שמעון נעמת ז”ל, עסק בנגרות ונפטר בתקופת לימודיהן של התאומות בטכניון. “הוא רצה מאוד שנרכוש השכלה גבוהה ולפחות הספיק להיות בטקס מצטייני הנשיא הראשון שלנו,” אומרת לילך.

והאם הגאה רות לירון פרידמן אומרת : “הן חברות טובות ותמיד היו, אני חושבת שזה נובע מכך שחלק ממוסדות הלימוד הלכו עם הגישה שלי להשאיר אותן יחד. על אף כל מה שאומרים על תאומים ועל הצורך להפריד אותם, הבנות שלי גם פיתחו אישיות משל עצמן וגם נותרו חברות טובות. הן מתקשרות מאוד טוב זו עם זו והרבה מזה בזכות זה שהיו יחד באותו הגן ובאותה הכיתה. גם בטכניון הן לומדות יחד חלק מהקורסים ויש להן חברים משותפים, אבל לכל אחת מהן יש גם את העולם שלה ואת הדרך שלה. כל הילדים שלי סטודנטים מצטיינים ואני גאה בהם מאוד. זו הרגשה טובה, אמנם חינכתי אותן למצויינות, אבל כבר מהתיכון הן בעצמן משקיעות ועושות הרבה כדי להצליח.”

ב-23 בפברואר השתתפו בכירי חברת Microbot Medical   בטקס צלצול הסגירה

Closing Bell Ceremony בבורסת נאסדק. ההשתתפות בטקס היא מחוות כבוד של נאסדק הניתנת בדרך כלל לחברות הנסחרות בה.

Microbot Medical מבוססת על טכנולוגיה שפותחה במעבדתו של פרופ’ משה שהם מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, שהשתתף גם הוא בטקס. ביולי האחרון הוזמנו לטקס הצלצול נציגי חברה אחרת שייסד פרופ’ שהם – מזור רובוטיקה.

Microbot Medical מתמחה בתכן ובפיתוח של טכנולוגיות מיקרו-רובוטיות לשימושים רפואיים, והמוצר המרכזי שלה הוא רובוט זעיר לניקוז מים המצטברים במוחם של חולי הידרוציפולוס (מיימת ראש). בנובמבר 2016 הפכה החברה לחברה ציבורית.

http://www.microbotmedical.com/

קרדיט תמונה: © Nasdaq 2016

קרדיט תמונה: © Nasdaq 2016

כ – 2500 תלמידים חיפאים משתתפים בכנס המדעי השלישי לתלמידי תיכון המתקיים השבוע בטכניון.

התלמידים בסיור במרכז המיקרוסקופים בפקולטה למדע והנדסה של חומרים

הכנס מתקיים זו השנה השלישית ברציפות במסגרת תכנית עידוד לימודי המתמטיקה והמדעים של עיריית חיפה, והוא נערך בשיתוף הטכניון, המדעטק ומשרד החינוך. במהלך ארבעת ימי הכנס, יפגשו מאות תלמידי המדעים בחיפה את בכירי המדענים בטכניון, ישתתפו בהרצאות ובסיורים ויבקרו במעבדות המחקר המתקדמות של הטכניון והמדעטק.

עיריית חיפה מובילה מזה כעשור את תכנית “המצוינות במדעים”, שמטרתה לעודד תלמידים ללמוד מקצועות מדעיים ולהגיע לתעודת בגרות איכותית במקצועות אלה. כ-3,500 מתלמידי ז’-י”ב בחיפה לומדים במסגרת תכניות מצוינות אותן מובילה המחלקה להעצמה חינוכית.

כ- 1,500 מתוכם זוכים להשתלב בתכנית המצוינות במדעים במסגרתה הם לומדים מתמטיקה ברמה גבוהה ולפחות מקצוע מדעי אחד נוסף: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה או מדעי המחשב. ההשקעה בתכנית הניבה בשנים האחרונות פירות, כאשר שיעור הלומדים לימודי מדעים מוגברים בחיפה עומד על 45%.

את הכנס פתח נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא שאמר: “העולם בו אנו חיים משתנה בקצב מהיר, הטלפון החכם היה המצאת השנה רק לפני עשור והיום הוא כבר נמצא בכל כיס. כשתגיעו לגיל תעסוקה, חלק מהמקצועות שאנו מכירים היום כבר ייעלמו ואת בני האדם יחליפו רובוטים או מכונות לומדות. אבל רובוטים לא יחליפו לעולם את האנשים היצירתיים – את המדענים, החוקרים והמהנדסים, והם אלה שיתוו את חיינו בעתיד. לכן הבחירה שלכם בלימודי מדעים והנדסה היא החלטה נבונה “.

פרופ’ פרץ לביא נשיא הטכניון בכנס

לאחר מכן התקיימו הרצאותיהם של ד”ר תום רן “מדע – כבר לא מדע בדיוני” והרצאתו של גיא דגן “המערב הפרוע של הסייבר”.  בתום הרצאות הפתיחה סיירו כ-900 תלמידי כיתות י’-י”א ב-13 מהפקולטות בטכניון ונחשפו לפעילויות מגוונות ובהן הדגמות פיזיקליות, סימולציות ברפואה, מעבדת חלל, יישומי לייזר בהנדסה ביו-רפואית, דיאגנוסטיקה אישית באמצעות ננו-חרירים, מעבדת מציאות מדומה, בניית כלי טיס בלתי מאויש ועוד.

הכנס מוקדש מדי יום לתלמידי שכבת גיל שונה ובהתאם לכך נבנה התוכן של הכנס באותו היום. היום השני של הכנס מוקדש לתלמידי כיתות י”ב שישמעו בין היתר הרצאה של ארז לבנה על הדרך הטובה ביותר לחוות את העתיד וליצור אותו, וסיוון יערי תספר על המיזם שלה להאיר את אפריקה. כמו כן יתקיים פאנל בוגרי התיכוניים בעיר שיספרו על לימודיהם בטכניון. בסיכום היום פקולטות על הבר, דוכני מידע ושיח אישי עם נציגי הפקולטות השונות בטכניון.

מחר [יומו השלישי של הכנס] יוקדש לתלמידי כיתות ח’ ט’ ויכלול בין היתר הרצאה של צמרת פירסט “כשניצוץ החדשנות פוגש את המציאות”. לאחר מכן ישתתפו התלמידים בסדנאות מדעיות, בתיבת מוח “נפלאות החומר” ועוד.

יומו הרביעי של הכנס לתלמידי כיתות ז’ יתקיים במוזיאון המדעטק ובו יתנסו התלמידים בסדנאות כגון שיגור טילים, המסע לחלל ומסע ביקום ויבקרו בתערוכת האסטרונומיה.

תכנית הכנס: https://goo.gl/29QOGm

תלמידי תיכון בכנס

שבעה ברים חיפאיים יארחו חוקרות מובילות מהטכניון ביום שלישי, 7 במרץ 2017, בערב

יום האישה הבינלאומי הוא הזדמנות מצויינת להציג מקצת מהמחקרים פורצי דרך הנערכים על ידי חוקרות בטכניון. הן תצגנה תשובות מפתיעות לשאלות בחזית המחקר העכשווי בהנדסת חשמל, ברפואה, בביולוגיה, בכימיה, בביוטכנולוגיה ובארכיטקטורה. באירוע תרצה כל אחת משבע החוקרות באחד הברים החיפאיים על פי הפירוט הבא:.

האירוע מתקיים בחסות פרופ’ אילת טל יועצת נשיא הטכניון לקידום נשים במדע ובהנדסה.

פרופ’-משנה אסיה רולס: לתת למוח לרפא (בר מסעדה סליק, בשעה 20:00). אחד האפקטים המעניינים ברפואה הוא אפקט הפלסבו. פרופ’-משנה רולס, חברת סגל בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, חוקרת בכלים טכנולוגיים חדשים את המנגנון המקשר בין המוח למערכת החיסון ואת השפעתה של ציפייה על מצב גופני.

פרופ’-משנה מיטל לנדאו: על תרופות, חיידקים ומאיצי חלקיקים (ברברוסה, 21:00). פרופ’-משנה מיטל לנדאו מהפקולטה לביולוגיה בטכניון פענחה לאחרונה סיב שבעזרתו תוקף החיידק האלים “סטפילוקוק זהוב” את תאי האורגניזם ואת מערכת החיסון שלו. פריצת הדרך הדרמטית, שהתפרסמה בכתב העת המדעי Science, צפויה להוביל לפיתוח תרופה ייעודית שתתמודד ביעילות רבה יותר עם החיידק התוקפן.

פרופ’-משנה לילך עמירב: אור + מים= דלק? (שאנן, 21:00). פיתוח מקורות אנרגיה ירוקה ומתחדשת הוא יעד עולמי מרכזי לנוכח הגידול באוכלוסייה ובצריכת האנרגיה הגלובלית. אנרגיה סולרית המגיעה לכדור הארץ מהשמש היא מקור אנרגיה אידיאלי, ופרופ’-משנה עמירב מהפקולטה לכימיה ע”ש שוליך מפתחת דרכים חדשות ליצירת דלק-מימן ממים באמצעות אנרגיה זו.

פרופ’ עדי זלצברג: מה זבובים מלמדים אותנו על עצמנו? (אלי’ז, 20:00). מחקריה של פרופ’ עדי זלצברג מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט מתמקדים באופן שבו תאים שונים המתפתחים באיבר מסוים רוכשים תכונות שונות המאפשרות להם לתפקד כיחידה אחת. אחד ממוקדי המחקר שלה הוא הבסיס הגנטי של התפתחות מערכת העצבים ההיקפית במערכת מודל של זבובי פירות.

פרופ’ ליהי צלניק מנור: מה המצלמות רואות? (וניה ביסטרו, 21:00). מצלמות אבטחה וטלפונים חכמים מצלמים אותנו כיום ללא הרף, לעתים ללא ידיעתנו. פרופ’ צלניק מנור מהפקולטה להנדסת חשמל ע”ש ויטרבי תספר על מה באמת “רואות” המצלמות האלה ומה ביכולתנו ללמוד מהן.

ד”ר יעל אלואיל: Homeland – דיור בציבוריות הישראלית (אורבן, 21:00). מחאת הדיור הגדולה של 2011 הפתיעה רבים בישראל כשסוגיית הדיור הצליחה לסחוף לרחובות ישראלים רבים. ד”ר אלואיל מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים תדבר, באמצעות מחקר של האובייקט עצמו – הארכיטקטורה הקונקרטית של מגורים החל בראשית ההתיישבות – על ההיסטוריה של הציונות כהיסטוריה של מגורי אזרחים ועל ההשלכות הנובעות מכך.

פרופ’ איילת פישמן: הקשר בין ביו דרווין וביודיזל (קפה טיפול, 21:00). מוטציות אקראיות מתרחשות באופן ספונטני בכל אורגניזם, אך לדורות הבאים עוברות רק המוטציות המעניקות לאורגניזם יתרון. פרופ’ פישמן מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון מחקה במעבדתה את הטבע, ובאמצעות “אבולוציה במבחנה” מפתחת אנזימים משופרים.

מספר המקומות מוגבל – הבטיחו מקומכם מראש.

לוח זמנים ומיקום ההרצאות

החוקרות המרצות

מהנדסים ומדענים בטכניון מגבירים את שיתוף הפעולה ביניהם כדי להרחיב ולהעמיק את המחקר ואת הפיתוח בתחום המוח

דנדריטים – עצי הדעת של המוח

פרופ’ ג’קי שילר

מאמר של פרופ’ ג’קי שילר ושל הדוקטורנטית מאיה סנדלר שופך אור על כמה מהשאלות הבסיסיות הקשורות בהשפעתו של הקורטקס, קליפת המוח, על היבטים תפקודיים שונים כגון רגשות, חשיבה והפרעות פסיכיאטריות. במאמר, שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Neuron, נבחנים מנגנוני הפלסטיות המוחית הקשורים בציפייה, במשוב, בלמידה ובזיכרון. החוקרות מעריכות כי ממצאיו עשויים להוביל לפיתוח גישות חדשות לטיפול בשיבושים בלמידה ובזיכרון ואף בהפרעות התנהגותיות כגון אוטיזם.

המוח בנוי מרשת מורכבת של תאי עצב המחוברים זה לזה. תא העצב, שהוא יחידת העיבוד הבסיסית של הרשת העצבית, הוא בעצמו יחידת עיבוד מורכבת המקבלת נתונים רבים מתאי עצב אחרים ומעבדת אותם לפלט המועבר לאלפי תאי עצב אחרים ברשת.

תא העצב מורכב מאברונים: (1) גוף התא והגרעין האחראי לייצור חלבונים ולתחזוקת התא כולו; (2) האקסון, שהוא שלוחה מסועפת היוצאת מגוף התא ומעבירה מידע (פלט) לאלפי תאי עצב אחרים ברשת; (3) הדנדריטים, אתרי הקלט העיקריים של תא העצב והמאפשרים לתא לקבל ולעבד מידע מהאקסונים של אלפי תאים שכנים; (4) הסינפסות, נקודת החיבור בין אקסון של תא אחד לדנדריט של תא אחר. כל ערוצי התקשורת האלה – אקסונים, דנדריטים וסינפסות – חיוניים לתפקוד המוח משום שהם קובעים את יכולותינו המוטוריות, הקוגניטיביות והאחרות.

הדנדריטים, שהם מרבית החומר האפור ותופסים את רוב נפחו של הקורטקס, עומדים במוקד מחקריה של פרופ’ שילר בשנים האחרונות. אלה שלוחות דמויות עץ שאורכן מילימטרים ספורים, המאפשרות לתא לקלוט מידע מתאי עצב אחרים. במאמרים קודמים הראתה פרופ’ שילר שהדנדריטים אינם מבנים פשוטים אלא מכונות חישוב מורכבות, ובמאמר הנוכחי היא מציגה את מנגנון הגמישות הייחודי להם. “במהלך למידה משנה המנגנון הזה את הדנדריט ואת הסינפסה, ואם נבין אותו ייתכן שנוכל לשפר תהליכים כגון קליטת מידע. כעת אנחנו מתמקדים בהבנת הפעילות הדנדריטית ברמת המיקרו אך גם ברמת הרשת, בתקווה להבין מנגנונים פיזיולוגיים הקשורים לבריאות ולחולי.”

פרופ’ יורם גוטפרוינד מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט חוקר את מערכת השמע של התנשמת ואת התמצאותה במרחב. פרופ’ מרים זקסנהויז מהפקולטה להנדסת מכונות מפתחת טכנולוגיות להפעלת מכשור אלקטרוני בכוח המחשבה. פרופ’ יצחק שילר מהפקולטה לרפואה ממציא שיטות חדשניות לטיפול באפילפסיה ובפרקינסון. פרופ’ רון מאיר מהפקולטה להנדסת חשמל חוקר ומפתח רשתות עצביות מלאכותיות, המציגות ביצועים חסרי תקדים בתחומי הלמידה וזיהוי התבניות.

חוקרים אלה ורבים אחרים מפקולטות שונות בטכניון מהדקים בשנים האחרונות את הקשרים ביניהם כדי להרחיב ולהעמיק את חקר המוח בהיבטיו השונים: למידה וזיכרון, תפיסה חושית, פעילות של מערכת התנועה, הקשר בין מערכת החיסון והמוח, תהליכים ביולוגיים בסיסיים בתאי העצב ובתאים תומכים במוח, תקשורת בין תאי העצב ועוד. חלקם גם מחפשים דרכים לתקן נזקים במוח, למצוא פתרונות לפגיעות נוירולוגיות וכיוצא באלה.

פרופ’ עידו ערב מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול הוא פסיכולוג העוסק בחקר תהליכי למידה בסיסיים. “כיום, אחרי שנים רבות של מחקר בתחום ההתנהגותי, אני מבין שנתונים פיזיולוגיים מתחום חקר המוח יאפשרו לי לבדוק אם ההנחות שלי נכונות ולהבין טוב יותר מנגנונים כמו קבלת החלטות,” הוא אומר.

פרופ’ איתמר קאהן מהפקולטה לרפואה משתמש בטכנולוגיית fMRI לחקר הפעילות המוחית האחראית לאינטגרציה של נתוני החושים השונים ולשילוב הנתונים ליצירת זיכרונות ולביצוע תנועות. “אני מנסה להבין בעיקר שיבושים במערכת הזאת, וברור לי ששיתוף פעולה עם הפקולטות ההנדסיות בטכניון יוכל להוביל לא רק להבנה טובה יותר, אלא גם ליישומים רובוטיים מעניינים שיופעלו ישירות על המוח ויסייעו בפעולות כגון הליכה.”

ד”ר שחר קוטינסקי עוסק בפיתוח ארכיטקטורות מחשבים לא סטנדרטיות בהשראת המבנה המוחי ומתמקד בעיקר במחשבים נוירומורפיים המחקים את מנגנון הפעולה של קליפת המוח. “המחשב הקלאסי בנוי מיחידת חישוב (מעבד) ומיחידת אחסון (זיכרון) – לא המבנה האופייני למוח. אם נתכנן מחשבים שייבנו בהשראת המוח ויכילו רכיבים המתפקדים בדומה לסינפסות ולתאי עצב, הם יבצעו פעולות אנושיות כגון זיהוי פרצופים ביעילות רבה הרבה יותר ממחשבים קיימים. לכן מתבקש כאן קשר בינינו המהנדסים ובין חוקרי המוח.”

“בעשורים האחרונים נהיה חקר המוח לשדה מחקר מגוון ומולטי-דיסציפלינרי,” מסבירה פרופ’ ג’קי שילר מהפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט. “כלים הנדסיים הם חלק בלתי נפרד מהתפתחות המחקר המוחי ומיישומם של התקנים מוחיים כפתרון למגבלות מוטוריות וקוגניטיביות. במערכות מלאכותיות המחקות את המוח האנושי טמון פוטנציאל עצום, וכיום ברור לנו שרק סינרגיה בין דיסציפלינות ביולוגיות, חישוביות והנדסיות שונות תוביל להתקדמות משמעותית בהבנת המוח ותפקודיו. לכן דרושה כאן פעילות מחקר נרחבת ובינתחומית המעוגנת בעבודה תאורטית מעמיקה וקוהרנטית ובניסויים פרה-קליניים וקליניים.”

בקבוצת המחקר המתגבשת בהובלת פרופ’ ג’קי שילר חברים חוקרים מפקולטות רבות ומגוונות: פרופ’ יונינה אלדר (הנדסת חשמל), פרופ’ סימון אנגלנדר (רפואה), פרופ’-משנה רקפת אקרמן (הנדסת תעשייה וניהול), פרופ’ נעמה ברנר (הנדסה כימית), פרופ’ משנה עומרי ברק (רפואה), פרופ’ יורם גוטפרוינד (רפואה), פרופ’-משנה דורי דרדיקמן (רפואה), פרופ’ הרמן וולוסקיר (רפואה), פרופ’ נעם זיו (רפואה), פרופ’ אלון וולף (הנדסת מכונות), פרופ’ מרים זקסנהויז (הנדסת מכונות), פרופ’-משנה רונן טלמון (הנדסת חשמל), פרופ’ אמריטוס מוסא יודעים (רפואה), פרופ’ אלדד יחיעם (הנדסת תעשייה וניהול), פרופ’ רון מאיר (הנדסת חשמל), פרופ’ שמעון מרום (רפואה), פרופ’ הלל פרת (רפואה), פרופ’ עידו ערב (הנדסת תעשייה וניהול), פרופ’-משנה איתמר קאהן (רפואה), פרופ’-משנה שחר קוטינסקי (הנדסת חשמל), פרופ’-משנה אסיה רולס (רפואה), פרופ’ יצחק שילר (רפואה) וחוקרים נוספים.

פרופ’ ג’קי שילר

כ-700 תלמידות תיכון מצטיינות מכל רחבי הארץ ביקרו בטכניון במסגרת כנס התלמידות Tech Women 2017, שנועד לעודד אותן לבחור בלימודים אקדמיים מדעיים-הנדסיים

מקרית שמונה ועד מעלה אדומים, מקיבוץ סאסא ועד אשדוד – כ-700 תלמידות תיכון מצטיינות ביקרו בטכניון ביום חמישי שעבר, וזאת במסגרת כנס התלמידות השנתי Tech Women 2017  שמקיים הטכניון לכבוד יום האישה הבינלאומי ב-8 במרץ. “משמעות הלמידה בטכניון היא לעשות את העולם למקום טוב יותר באמצעות המדע וההנדסה,” אמרה לתלמידות דיקנית לימודי הסמכה (תואר ראשון) פרופ’ אורית חזן, שפתחה את האירוע.
הכנס התקיים באדיבות הקרן להעצמת נשים צעירות ע”ש רוזלין אוגוסט, ונועד לעודד תלמידות תיכון מצטיינות לבחור בלימודים אקדמיים בתחומים המדעיים וההנדסיים.
התלמידות שהשתתפו בכנס לומדות ל-5 יחידות בגרות במתמטיקה ובתחומי המדע והטכנולוגיה. הן נפגשו עם חוקרות וחברות סגל, עם בוגרות הטכניון ועם סטודנטיות לתארים מתקדמים, סיירו במעבדות ונחשפו לנושאי המחקר והלימוד בפקולטות. “אתן נמצאות כאן כי נבחרתן, כי אנחנו בטוחים שהעתיד שלכן נמצא כאן בטכניון,” אמרה להן אורלי רייס, בוגרת הפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, שהנחתה את טקס הפתיחה. לאחר ארוע הפתיחה התארחה כל אחת מהתלמידות בשתיים מתוך תשע הפקולטות המארחות: הפקולטה להנדסת חשמל, הפקולטה למדעי המחשב, הפקולטה להנדסת מכונות, הפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, הפקולטה להנדסה כימית, הפקולטה למדע והנדסה של חומרים, הפקולטה לכימיה והפקולטה לפיזיקה.

“בכיתה הראשונה בטכניון, שנפתחה ב-1924, למדו 16 בנים ובת אחת,” אמר לקראת האירוע נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא. “כיום עומד שיעור הנשים בקרב הסטודנטים לתואר ראשון בטכניון על 37%, והמטרה שלנו היא להגיע ל-50% בכל הפקולטות. היום המיוחד הזה נועד לשכנע תלמידות בכך שמקומן כאן בטכניון ושהן יכולות לעשות את זה. העתיד שלנו במדינת ישראל בנוי על ידע מדעי והנדסי, ואנו מצפים לראות את התלמידות האלה בעוד מספר שנים בטקס פתיחת שנת הלימודים בטכניון.”

ד”ר ציפי הורוביץ קראוס, מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, אמרה כי “זה מרגש לראות כאן את דור העתיד של המדעניות בישראל,” והמליצה לתלמידות לגשת ללימודים מתוך אהבה ובעיניים פקוחות. היא סיפרה על אחיה שהיה אינטליגנט מאוד אך התקשה בקריאה ועל החלטתה להתמחות בעקבות זאת ברכישת כישורי שפה. ד”ר הורוביץ-קראוס, שהקימה בטכניון את המרכז לדימות מוחי בילדים, סיפרה על התגליות שלה בנוגע לקשר בין התפתחות המוח להתפתחות כישורי שפה וקריאה בתינוקות ובילדים. “אני מסתכלת על המוח של הילד בזמן שהוא מקשיב לסיפור ומנסה להבין מה קורה שם ואיך ההקשבה משפרת את כישורי הקריאה העתידיים.”

שרה נגוסה, דוקטורנטית בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט, דיברה על נושא הדוקטורט שלה: מחלות עיניים וטיפול בהן. נגוסה עלתה מאתיופיה לישראל בגיל שלוש וגדלה בקרית מלאכי. “בפעם הראשונה שמעתי על הטכניון רק בגיל 17, כשתורמים אמריקאים הגיעו לבית הספר שלי. באותו יום החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות – להגיע לטכניון. היו כמובן פחדים – מה אם לא אתקבל? ואם אני לא מספיק חכמה? – אבל הגשתי בקשה והתקבלתי לפקולטה לביולוגיה. ההתחלה לא הייתה קלה: אני קטנה והקמפוס ענק. התקשיתי למצוא שפה משותפת עם שאר הסטודנטים, אבל לאט לאט הבנתי שלכולם אותם פחדים ותפסתי אומץ לשאול שאלות. כיום, כשאני כבר בדוקטורט ועובדת במקביל כמתרגלת, אני יכולה להעיד שהטכניון קשוח בהיבטים האקדמיים אבל רך בכל נושא אחר: מעונות, שיעורי עזר וכל סיוע אחר. הקשיים לא נעלמו אבל למדתי להתגבר כל פעם מחדש, בידיעה שהמטרה חשובה מספיק.”

תמונות מכנס התלמידות Tech Women 2017:

שרה נגוסה, דוקטורנטית בפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט

דיקנית לימודי הסמכה פרופ’ אורית חזן

ד”ר ציפי הורוביץ קראוס, מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה

התלמידות בכנס

כנס ליידי טק בטכניון: ללמוד מנסיונן של בוגרות הטכניון שהגיעו לתפקידי מפתח בתעשייה ובאקדמיה

כנס ליידי טק בטכניון

“חשוב שתבחרו כיוון ותלכו איתו בכל הכוח. האמינו בעצמכן ובתחושות הבטן שלכן, הגדילו ראש, התעלמו מייסורי מצפון, אל תתביישו ואל תתנצלו. ההתקדמות בקריירה אינה תמיד מטאורית ולכן חשוב לעצור מדי פעם, אבל בסופו של דבר חלומות מתגשמים, אז אל תפסיקו לחלום.”

אלה כמה מהטיפים שהעניקו כמה מבוגרות הטכניון לסטודנטיות ולבוגרות בפאנל “האתגרים הגדולים בדרך לצמרת” שהתקיים בטכניון במסגרת כנס ליידי טק 3. בפאנל, בהנחייתה של פרופ’ אילת פישמן מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, השתתפו בוגרות הטכניון ד”ר אביטל שריפט – מנהלת מפעל מבת טילים של התעשייה האווירית, אל”מ (מיל’) עדי ברשדסקי העוסקת בשיווק בינלאומי בהייטק, איריס האן – מנכ”לית החברה להגנת הטבע, פרופ’ חגית עטיה – המשנה לנשיא הטכניון לעניינים אקדמיים, חנה שראל – מנכ”לית מידעטק טכנולוגיות מידע, קרין אייבשיץ סגל – מנהלת פעילות חומרה ותוכנה בחברת אינטל ומארי עטאללה ליבס – בעלים ומנכ”לית חשמל נצרת הנדסה.

הכנס התקיים ביוזמת ארגון בוגרי הטכניון וארגון Supersonas לנוכחות נשית ואת דברי הפתיחה נשאה יו”ר ארגון בוגרי הטכניון סיגל פירסט, המכהנת כמנכ”לית ובעלים של חברת כצט. “אני מאמינה שבעוד 30 שנה לא יציינו את אחוז הבוגרות בקרב מסיימי הטכניון ולא יקיימו אירועי מגדר,” אמרה פירסט, “כי חלקן המשמעותי של הנשים בקרב הבוגרים יהיה מובן מאליו.”

תסמונת הרצפה הדביקה

בוגרת הטכניון יוליה קגן, מנהלת פיתוח עסקי בליידוס ישראל, דיברה על נשים בתחילת הקריירה שלהן. “רבות מהנשים לא נותנות גז בפיתוח הקריירה מרגע שעולה המחשבה על הקמת משפחה, הרבה לפני שנולד הילד הראשון. לפני שאנו מתייחסות לניפוץ תקרת הזכוכית עלינו להתייחס ל’רצפה הדביקה’, שנובעת בראש ובראשונה מהתייחסותן של הנשים עצמן למהלך חייהן ולקריירה העתידית שלהן.”

טלי חרותי סובר, עורכת מדור שוק העבודה בעיתון דה מרקר, הרצתה על “גברים, נשים והכלכלה שביניהם”. לדבריה קיימים כיום פערי שכר של 33% בין גברים לנשים ובהיי-טק נושקים הפערים ל-45%. “יש לכך כמה סיבות. ראשית, נשים לא אוהבות סיכון. שנית, האויב של האישה העובדת הוא שעון הנוכחות. שלישית, נשים נאמנות יותר מגברים למקום העבודה והשכר אינו משתדרג משמעותית ללא מעבר בין מקומות עבודה. וגם בתחום היזמות קורה תהליך דומה – אישה שמקימה מיזם מתייחסת איליו כבייבי שלה, מטפחת ומפתחת אותו לאורך שנים, ואילו גברים נוטים ליזמות סדרתית וקופצים ממיזם למיזם.”

שרון יאבו איילון, דוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, זכתה במקום הראשון במלגת נשיא המדינה

נשיא המדינה ראובן ריבלין, שרון יאבו איילון וראש ועדת העזבונות תחיה שפירא (צילום: מארק ניימן/לע”מ)

“המסע המחקרי הוא מאוד אישי ובודד. רוב הזמן אנחנו עושים וכותבים דברים שאנחנו יודעים שאיש לא יקרא, והרגע הזה של הזכייה במלגת הנשיא הוא רגע מאוד מאוד נדיר של מחיאות כפיים, לא רק במובן הפיזי אלא בעיקר בידיעה שיש לנו שותפים: שקבוצה מכובדת מאוד קראה, הבינה וחשבה שמה שאנחנו עושים הוא חשוב ורלוונטי ובעל ערך.”

את הדברים אמרה שרון יאבו איילון, דוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, במעמד קבלת מלגת הנשיא ב-13 בפברואר. המלגה הוענקה השנה לדוקטורט אחד ולשמונה דוקטורנטיות תחת הכותרת “הסדר הישראלי החדש: גבולות האחווה והשוויון”.

יאבו איילון, שקיבלה את הפרס הראשון בסך 150 אלף שקל, נולדה וגדלה בקיבוץ חולתה שבעמק החולה. לחיפה הגיעה כדי ללמוד בטכניון וכאן נולדו שלושת ילדיה. כיום, לאחר שהשלימה תואר ראשון ושני בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, היא שוקדת על הדוקטורט שלה בפקולטה. במקביל ללימודיה היא מלמדת בפקולטה עיצוב בסיסי.

את התואר הראשון החלה ב-1996, ובסיומו עבדה כשש שנים במשרד אדריכלים, “אבל הגעגועים לאקדמיה החזירו אותי לתואר שני, שבמהלכו שימשתי כאוצרת של גלריית פק”ה שפעלה בפקולטה.” התואר השני, בהנחיית פרופ’ נורית ליסובסקי ומיכה לוין, עסק באמנות אדמה בישראל: דיון בשלושה אמנים מקומיים, אשר חותרים בעבודתם לבנייה ולהבנה של זהות ישראלית מקומית ויוצרים אמנות כדרך להתקשר למקום.

בחודש מרץ 2015, נאמנה לפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, החלה יאבו איילון את הדוקטורט בתכנון ערים בהנחיית פרופ’-חבר טל אלון מוזס וד”ר מירב אהרון גוטמן. הנושא: הצגת העירוניות – הקשר בין אמנות, מרחב וציבור. “אל האדריכלות הגעתי מהאמנות – ציור ופיסול ואחר כך פרפורמנס – וגם העבודה האקדמית שלי נבעה תמיד מהרצון לקשור בין העולמות.”

מקרה המבחן שלה בעבודת הדוקטורט הוא עכו. “השאלה שלי היא אם וכיצד משפיעה אמנות התיאטרון, התופסת חלק מרכזי בפעילות התרבותית בעכו, על הגבולות הפנים-עירוניים. ערים כיום הן מאוד סגרגטיביות, מפוצלות – כל עיר היא פסיפס של קהילות, והדבר ניכר כמובן גם בעכו, שם מתגוררות אוכלוסיות שונות: יהודים, ערבים, עולים מחבר העמים ועוד. אני בוחנת בעיקר את הגבולות הרכים, כלומר גבולות שאינם עשויים מגדרות ומחומות אלא מהחלטות של בני אדם – כל קהילה בוחרת לה את התחום הגיאוגרפי שבו לא רק תתגורר אלא גם תצרוך תרבות, תחנך את ילדיה וכן הלאה. המתודה שלי משלבת בין מחקר אדריכלי מרחבי למחקר חברתי כך שבעכו, מעבר למחקר ארכיוני וניתוחים אדריכליים של המרחב, אני  מבצעת עבודת שדה אתנוגרפית. ומאחר שהאמנות הרלוונטית היא תיאטרון, כחלק מתצפית משתתפת אני לומדת תיאטרון.”

את הטפסים למלגת הנשיא הגישה ברגע האחרון וללא ציפיות גבוהות, אבל היה לה ברור שעבודתה המחקרית בנושא גבולות רלוונטית מאוד לנושא המלגות השנה – גבולות האחווה והשוויון. “חשוב לי לומר לדוקטורנטים ודוקטורנטיות ששווה להגיש בקשות למענקים ולמלגות כי תמיד יכולות להיות הפתעות חיוביות. עבורי זו מלגה משמעותית, שתעזור לי מאוד להתפנות למחקר הדוקטורט.”

מלגות נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית נועדו “לעודד מחקר אקדמי איכותי, לטפח עשייה מדעית פורצת דרך ולהביא לקידום המצוינות והחדשנות המדעית בישראל.” המלגות ניתנות באמצעות הקצאה מיוחדת מכספי ועדת העזבונות במשרד המשפטים.

אלדנה גריצ’ינר, המפרסמת בימים אלה מאמר מדעי ראשון, החלה ללמוד בטכניון במסגרת תכנית רוטשילד טכניון למצוינים לפני כשנה וחצי.

אלדנה גריצ’ינר

גריצ’ינר, בת 21, נולדה בארגנטינה ועלתה עם משפחתה לישראל בהיותה תינוקת. לימים התקבלה לכיתת מופ”ת (מתמטיקה, פיזיקה ותרבות קהילתית) במקיף ז באשדוד, וכבר בגיל 15 החליטה שתלמד בטכניון, “כי המחקר המדעי משך אותי וידעתי שהטכניון הוא המקום הטוב ביותר לעסוק בו.” שלושה ימים אחרי השחרור מצה”ל היא החלה ללמוד בטכניון, ובמסגרת הסמסטר הראשון שלה השתתפה בקורס של פרופ’ נועם סוקר מהפקולה לפיזיקה. “אהבתי את הגישה שלו כמרצה וכאדם – הוא עושה הכול בשביל הסטודנטים ותמיד מוכן לדבר איתם גם מחוץ לשעות הקבלה הרשמיות. קראתי מאמרים שלו והבנתי שיהיה מעניין לעבוד איתו, אז פניתי אליו וביקשתי שינחה אותי בפרויקט התואר הראשון.” הפנייה לפרופ’ סוקר נענתה בחיוב והולידה מאמר העתיד להתפרסם בקרוב. הנושא: מודל חדש להיווצרות “אוזני מיקי מאוס” המאפיינות שרידי סופרנובה רבים.

סופרנובה היא תופעה האופיינית לכוכבים כבדים בשלהי חייהם. תהליך זה מתחיל בקריסתו של הכוכב לתוך עצמו, אירוע שבו הרדיוס של החלק הפנימי, המכונה ליבה, קטֵן פי אלף. בתהליך זה, שבו מתכווץ החלק הפנימי של הכוכב לקוטר של כ-20 ק”מ, נוצר כוכב נויטרונים שצפיפותו עצומה: מיליארד טון לסמ”ק. ההתכווצות, שהיא תוצאה של כוח הכבידה, נבלמת בשלב מסוים ומתחלפת בפיצוץ עצום המעיף את המעטפת של הכוכב – חלקיו החיצוניים שנשארו בחוץ בתהליך ההתכווצות – במהירות של מיליוני קמ”ש.

“כשחוקרים את המורפולוגיה של שרידי סופרנובה,” מסביר פרופ’ סוקר, “מגלים שלשליש מהם יש שתי ‘אוזניים’ הבולטות מהגוף העיקרי. ההסבר המקובל לפיצוץ סופרנובות אינו מסביר בהצלחה את תופעת האוזניים, ובמאמר הנוכחי אנחנו מציעים מודל חלופי המתיישב עם סימולציות, תצפיות וחישובים שונים.”

על פי המודל של גריצ’ינר ופרופ’ סוקר נוצרות האוזניים בעקבות פליטת סילונים המשוגרים במהלך התפוצצותו של הכוכב או זמן קצר אחריה. סילוני גז אלה נפלטים מסיבוב הליבה המהיר, הקודם לקריסה, ונושאים עמם אנרגיה קינטית עצומה. “הסילונים האלה פוגשים בדרכם גז מתפוצץ, והמפגש הזה ‘מנפח’ את האוזניים שאנחנו רואים. לפיכך אנו טוענים שמן הראוי לבצע שינוי פרדיגמטי בהסבר לפיצוץ של כוכבים כבדים, מה שנקרא ‘סופרנובה של קריסת ליבה’.”

בציור מוצגת שארית סופרנובה, וה”אוזניים” מסומנות בקו טבעתי. מתוך Dubner et al. 2013

פרופ’-משנה דפנה ויס מהפקולטה להנדסה ביורפואית בטכניון פיתחה שיטה לאומדן הפוטנציאל הגרורתי של גידולים סרטניים. 90% ממקרי המוות מסרטן נובעים מגרורות, ולכן איתורן המוקדם משפר את סיכויי ההישרדות של המטופל

פרופ’-משנה דפנה ויס

גישה מחקרית שפותחה בטכניון תאפשר ניבוי מוקדם ומהיר של היווצרות גרורות סרטניות. מידע זה יאפשר לרופאים לטפל בגרורות אלה כבר בשלבים המוקדמים של התהוותן ובכך ישופרו סיכויי ההישרדות של המטופל.

הגישה האמורה הוצגה לראשונה ב-2013 ופיתוחה נמשך מאז בכמה כיוונים, המוצגים בשלושה מאמרים שפרסמה לאחרונה פרופ’-משנה דפנה ויס מהפקולטה להנדסה ביורפואית בטכניון. פרופ’-משנה ויס, ראש המעבדה למכנוביולוגיה של סרטן ופצעים, חוקרת את הכוחות המכניים שמפעילים על רקמות הגוף תאים מטסטטיים – תאים עם פוטנציאל גרורתי גבוה. המחקר נערך באמצעות משטחי ג’ל סינתטיים שיוצרו במעבדתה של פרופ’-משנה ויס ומדמים בקשיחותם רקמות רכות בגוף. המטרה: לכמת את הפוטנציאל הגרורתי (Metastatic Potential) של תאי סרטן. בניסויים במעבדה נבדקים הכוחות שמפעילים תאים כאלה על אותם משטחים כדי להידחף לתוכם.

סרטן הוא שם כולל למשפחה רחבה של מאות מחלות שהמשותף להן הוא אובדן הבקרה על קצב חלוקת התאים והתרבותם. המנגנון הסרטני משבש את התהליך התקין של חלוקת התאים וממיר אותו בחלוקה פרועה ומהירה. בנוסף, תאים אלו הופכים אלמותיים ומשתלטים על שטחים גדלים והולכים ברקמה הבריאה, ובמקרים של תאים חודרניים מתרחש תהליך גרורתי: פלישה של תאי הסרטן לרקמות אחרות בגוף.

בניגוד לטיפול בגידולים הראשוניים, הנעשה כיום ביעילות גבוהה, הטיפול בגרורות סרטניות מורכב ומאתגר. גרורות אלה נשלחות לאברים בריאים דרך מערכות הלימפה וכלי הדם, וקשה לזהותן בשלבי התפתחותן הראשוניים. כאשר הן מאותרות, בדרך כלל בשלב שבו הן כבר גדולות ומפושטות, ההתמודדות הרפואית עמן מסובכת מאוד. זו הסיבה שגרורות סרטניות אחראיות לכ-90% מהתמותה מסרטן.

בעשורים האחרונים פותחו שיטות שונות לזיהוי הפוטנציאל המטסטטי של תאים, בעיקר על סמך סמנים גנטיים וביולוגיים. חסרונן של מדידות אלה בכך שהן יקרות, אורכות זמן רב ואינן ישימות בסוגי סרטן כגון סרטן לבלב, שעדיין לא אופיינו בסמנים המעידים עליהם. למעשה, עד כה לא הוצגה שיטה יעילה, מדויקת וכללית מספיק לכימות הפוטנציאל המטסטטי החיוני לניבוי היווצרותן של גרורות.

במחקריה של פרופ’-משנה ויס נמצא כי שינויים במבנה התא ויכולתו להפעיל כוח מכני עשויים לספק את המידע החיוני הזה בדרך כמותית מדויקת. שיטה זו, שאינה תלויה בגנטיקה הספציפית של הגידול, מאפשרת מדידה מהירה (תוך שעות ספורות) ומותאמת אישית לחולה.

משטחי הג’ל הסינתטיים שפיתחה פרופ’-משנה ויס דומים ברמת הקושי שלהם לרקמות רכות וכך מאפשרים לחקור את התנאים שבהם מפעילים התאים כוח על הרקמה שלתוכה הם מנסים לחדור. שיטה זו מאפשרת לכמת את מידת הכוח שהם מפעילים ואת ההבדל בהתנהגותם של סוגי תאים שונים. “התא הסרטני שואף לחדור לרקמות תקינות ולהשתלט על שטחים בתוכָן,” מסבירה פרופ’-משנה ויס, “ולכן פיתחו התאים הסרטניים במהלך האבולוציה גמישות מבנית המאפשרת להם להתרכך או להתקשח כדי להידחף דרך אזורים צרים.”

על סמך תכונותיה של הרקמה הבריאה והמבנה שלה משנים תאי הסרטן את תכונותיהם בהיבטים כגון צורה, מבנה פנימי וקשיחות מבנית. “מעניין לציין שבתנאים מסוימים הסוד של התאים הסרטניים אינו קשיוּת אלא דווקא רכּוּת – התא הסרטני רך וגמיש יותר מתא בריא, והתא המטסטטי רך וגמיש אף יותר. התאים הסרטניים מסתגלים לסביבה במהירות, והשיטה שלנו מבוססת על זיהוי השינויים שחלים בהם.”

שלושה מאמרים

תמונת חתך ממיקרוסקופ קונפוקלי: תאי סרטן שד בעלי פוטנציאל מטסטטי גבוה דוחפים לתוך ג’ל פוליאקרילאמיד בקשיחות של 2.4 kPa, כאשר חתך זה הוא בעומק של 10.6 מיקרון מתחת גובה פני הג’ל. בתמונה אפשר לראות את גרעיני התאים (אדום), את אלמנט האקטין בשלד התוך תאי (ירוק) ואת חיבורי התאים למשטח במוקדי חיבור (כחול).

המאמר הראשון מתוך השלושה התפרסם בכתב העת Biomechanics and Modeling in Mechanobiology ומבוסס על עבודת המחקר של המסטרנטית  סונובולה מסאלחה. מחקר זה התמקד בתאים המעגנים את עצמם לסביבתם אך אינם מנסים לחדור לרקמה. מסאלחה גילתה הבדל בין תאים שפירים לבין תאי סרטן שד, המפעילים על הרקמה כוח רב יותר אף שאינם מנסים לחדור לתוכה. תאים אלו, אף שעדיין אינם חודרניים באותו שלב, משפיעים על התאים הסובבים אותם ויכולים לשפר את יכולתם לחדור. תופעת הסינרגיה בין תאים שכנים מודגמת במאמר נוסף.

המאמר השני פורסם בכתב העת Tissue Engineering יחד עם הפוסט-דוקטורנטית מרתה אלברז-אליזונדו. מחקר זה מתמקד בקשר שבין יכולת נדידת תאים (cell migration) לבין החדירות המכנית הנמדדת במעבדה על גבי הג’לים. עיקר הממצאים: המהירות קובעת. תאים השייכים לתת-אוכלוסיות המאופיינות בכושר תנועה מפותח יותר הם אלה המפעילים כוח רב יותר בניסיון לחדור לתוך הרקמה. במחקר נמצא כי שיטת הבדיקה שפותחה במעבדתה של פרופ’-משנה ויס יעילה הרבה יותר מהשיטות המקובלות לבדיקה של תכונות אלה, ומספקת אבחון של תכונות התאים תוך שעות ספורות.

במאמר השלישי, הצפוי להתפרסם בכתב העת Annals of Biomedical Engineering, נבנה מודל המדמה באופן מדויק יותר את התהליכים המתרחשים בגוף. במחקר, שאותו הובילה הדוקטורנטית יוליה מרחר, נמצא כי תאים נעשים חודרניים יותר כשהם נעים בקבוצות או נמצאים בסמיכות מרחבית, וההסבר פשוט: תאים הפועלים יחד מפעילים לחץ משותף על הרקמה וכך מגדילים את סיכוייהם לחדור לתוכה. לדברי פרופ’-משנה ויס, “עם התגלית הזאת אנחנו מתכוונים ללכת הלאה ולפתח ניבוי מהיר וכמותי של היווצרות גרורות על סמך אותה תנועה קבוצתית של תאים.”

תאים סרטניים, כך מתברר, יוצרים אינטרקציה שונה עם הרקמה. לא רק שהכוח האנכי שהם מפעילים עליה חזק יותר, אלא גם ההידבקות הקודמת לניסיון החדירה מבוצעת בכוח רב יותר תוך הגברה של תנועתיות התא. “התא הסרטני נשאר עגול, עם שטח מגע קטן, בזמן שתאים שפירים מתארכים ומגדילים את שטח המגע עם הרקמה. אפשר לומר שהתאים השפירים עסוקים בהידבקות ותפקוד בלבד בזמן שהתא עם הפוטנציאל הגרורתי מכוון את עצמו לשינוי סביבתו ולחדירה לתוך הרקמה. לשם כך מתארגן התא המטסטטי באופן שונה מאוד מבחינת מורפולוגיה ומתקשר באופן שונה מכנית עם תאים אחרים בסביבתו ועם סביבתו. אלה הרמזים שעשויים לעזור לנו באיתור מוקדם ומהיר של תאים אלה אל סמך מאפייניהם המכניים. יכולות אלו כמובן נגרמות על ידי שינויים גנטיים, אך בגישה שפיתחנו אין צורך במידע על שינויים אלו.”

בימים אלה, על סמך אישורים של ועדת הלסינקי שהתקבל כבר בשנת 2015, מתחילה פרופ’-משנה ויס לבדוק את הממצאים על גידולים אמיתיים שהוצאו מגופם של חולי סרטן השד, סרטן הלבלב וסרטן הקיבה וכן גידולים מסוג סרקומה ע”ש יואינג האופיינית לילדים ולנוער. פרופ’-משנה ויס מבהירה שהמחקר מבוסס על “שאריות” של רקמות גידול שאין בהן שום צורך, אפילו מבחינת הבדיקה הפתולוגית. “לפי הממצאים הראשוניים נראה שאנחנו באמת מצליחים לזהות את התאים המטסטטיים ברקמות האלה על פי תכונותיהם המכניות. היעד היישומי שלנו הוא לפתח מערכת שתאפשר לצוות הרפואי לבדוק, כבר במהלך הביופסיה או הניתוח, את הסבירות להימצאות גרורות של הגידול באיברים אחרים ולהעריך באילו איברים מדובר. כאמור מדובר בבדיקה מהירה מאוד, כך שתוך שעתיים-שלוש יוכלו הרופאים להעריך את הפוטנציאל המטסטטי של הגידול להתאים את הטיפול לנתונים אלה.”

פרופ’-משנה דפנה ויס השלימה את שלושת תאריה בפקולטה להנדסה כימית בטכניון. לאחר מכן יצאה לפוסט-דוקטורט במחלקה לפתולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת קליפורניה שבלוס אנג’לס (UCLA), ארה”ב. במחקר הפוסט-דוקטורט שלה, שמומן על ידי NASA  בשל השלכותיו על התחומים של ביולוגיה ורפואה בתנאי חלל, היא החלה לעסוק בנושא שבו היא עוסקת כיום: מכניקה של תאים, בדגש על התנהגות של תאים סרטניים. היא נכללת ברשימת 50 הנשים המשפיעות בישראל לשנת 2015, שפורסמה ב”ליידי גלובס”, וזאת בשל תגליותיה בתחום אבחון הגידול הגרורתי, המהוות “פריצת דרך שבעתיד תציל חיים.”

כתב העת Nature Communications מדווח על הצלחתם של חוקרי הטכניון ביצירת “אתרי ריאקציה” חדשים במולקולות אורגניות

פרופ’ אילן מרק

חוקרים בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך בטכניון הצליחו ליצור אתרי-ריאקציה חדשים במולקולות אורגניות, וזאת לראשונה באמצעות העברה-מרחוק של מידע בין שני קצוות של המולקולה. על המאמר המתפרסם בכתב העת Nature Communications חתומים ראש המעבדה פרופ’ אילן מרק, סוקדב סינה (פוסט-דוקטורנט מהודו), ג’פרי ברופרטס (דוקטורנט מבלגיה) ואלכסנדר וסור (פוסט-דוקטורנט מצרפת).

כימיה אורגנית היא תחום רחב מאד הכולל את מרבית המולקולות הביולוגיות שעליהן מבוססים כל עולם החי והצומח, מרבית התרופות, פולימרים סינטטיים ועוד. אחד האתגרים המרכזיים בהקשר זה הוא פיתוח שיטות סינטטיות חדשות –  תחום שכבר זיכה מספר חוקרים מובילים בפרסי נובל. “אפשר לומר שאנחנו אדריכלים של מולקולות”, מסביר פרופ’ מרק, “וכמו שיש אדריכלים שמעדיפים את הסטנדרטי ויש כאלה שמחפשים את השונה, גם בכימיה יש כאלה שבונים מולקולות סטנדרטיות ויש מדענים כמוני, שמחפשים את השונה ואת המאתגר. במיוחד מושכים אותי אתגרים בסינתזה שנחשבים בלתי אפשריים להשגה.”

ואכן, במחקר הנוכחי פיצחה קבוצת המחקר של פרופ’ מרק אתגר שנחשב בלתי אפשרי: יצירה של אתר ריאקציה חדש במקום שלא הייתה בו עמדה כזאת. אתר הריאקציה – “קבוצה פונקציונלית” בשמו המקצועי – הוא השער של המולקולה לריאקציה עם מולקולות אחרות ומכאן חשיבותו. במאמר הנוכחי מדגים פרופ’ מרק יצירה של קבוצה כזו באמצעות “פונקציונליזציה מרחוק” (functionalization  (remote המבוססת על העברת מידע על גבי מתכת בתוך המולקולה.

“הרעיון של פונקציונליזציה מרחוק הוצע כבר לפני כמה עשורים,” מסביר פרופ’ מרק, “אולם עד כה הוא לא יושם בתחום הסינתזה האורגנית. זאת משום שההשפעה-מרחוק מבוססת על נדידת מתכת במולקולה, ונדידה זו מוגבלת על ידי אילוצים שונים ולא היה ברור כיצד לשלוט בה ולכוונה לאתר מסוים”. כעת, כאמור, הצליחה הקבוצה בהעברת מידע מאתר המיקום המקורי של הקבוצה הפונקציונלית לנקודה אחרת, רחוקה מאוד, במולקולה. העברה זו מתבצעת בתהליך יחיד (one-pot operation) וללא תלות במרחק המולקולרי בין שתי האתרים. למעשה מדובר במעין “קפיצת מוט” המעבירה את המידע ומייצרת קבוצה פונקציונלית חדשה במולקולה.

הסטודנטים ג’פרי ברופרטס (מימין) וסוקדב סינה

בשני העשורים האחרונים הושגה התקדמות דרמטית בתחום הסינתזה האורגנית. אם בעבר התמקדה הקהילה המדעית בתחום זה במאמץ ליצור קשרים קוולנטיים (covalent bonds) מהסוג הסטנדרטי, הרי שבשנים האחרונות מתחולל שינוי פרדיגמה לקראת מערכות גמישות, חסכוניות ורב תכליתיות. לפיכך, הצלחתה של קבוצת המחקר הטכניונית בפיתוח תהליך יעיל של פונקציונליזציה מרחוק עשויה להוביל ליישומים מרחיקי לכת, למשל בתעשיית התרופות.

פרופ’ אילן מרק נולד בישראל אך עבר בגיל שנה עם משפחתו לצרפת. ב-1988 השלים דוקטורט באוניברסיטת Pierre et Marie Curie בפריז, ולאחר פוסט-דוקטורט בבלגיה הוא עבד כחוקר באוניברסיטת  Pierre et Marie Curie. בשנת 1997, אחרי 34 שנים בצרפת, חזר לישראל והצטרף לסגל הפקולטה לכימיה בטכניון. כיום הוא עומד בראש מעבדה לכימיה אורגנית ע”ש משפחת מאלך ומחזיק בקתדרה ע”ש סובל. פרופ’ מרק זכה בפרסים רבים ובהם פרס ויצמן למדעים מדויקים, פרס המצוינות של החברה הישראלית לכימיה, מלגת אלון, פרס מיכאל ברונו, פרס טאוב להצטיינות אקדמית ופרסי הצטיינות בהוראה כולל פרס ינאי מטעם הטכניון.

למאמר: http://www.nature.com/articles/ncomms14200

חוקרים בטכניון פיתחו שיטה חדשה לייצור מימן ממים באמצעות אנרגיה סולרית. השיטה החדשה תאפשר להפיק את המימן במרוכז הרחק מהחווה הסולרית באופן חסכוני ויעיל

ד”ר חן דותן (מימין) ופרופ’ אבנר רוטשילד במעבדה

חוקרים בטכניון פיתחו גישה חדשה לייצור מימן ממים באמצעות אנרגיה סולרית. במאמר המתפרסם בכתב העת Nature Materials מסבירים החוקרים כי גישה זו תאפשר להפיק את המימן במרוכז בנקודת המכירה – למשל בתחנת תדלוק של רכב חשמלי המונע במימן – גם אם היא רחוקה מהחווה הסולרית. הטכנולוגיה החדשה צפויה להפחית משמעותית את עלויות ייצור המימן והובלתו ללקוח.
את המחקר הובילו אביגיל לנדמן, דוקטורנטית בתכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון (GTEP), וד”ר חן דותן מהמעבדה לחומרים והתקנים אלקטרוכימיים. אביגיל עובדת על הדוקטורט בהנחיית פרופ’ אבנר רוטשילד מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים ופרופ’ גדעון גרדר, דיקן הפקולטה להנדסה כימית. המחקר נתמך על ידי מרכז המצוינות (I-CORE) למחקר בדלקים סולריים (המתוקצב על ידי ות”ת), משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, המיזם האירופי המשותף לתאי דלק ומימן (FCH-JU), תכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון (GTEP) , התורם אד סאטל וקרן אדליס.

דלק העתיד
מימן נחשב לאחד מנשאי האנרגיה המבטיחים להנעת רכב ולצרכים שונים, וזאת בשל יתרונותיו הבולטים:

• את המימן אפשר להפיק ממים, ולכן ייצורו אינו תלוי בגישה למחצבי טבע מתכלים.
• שימוש בדלק מימן יצמצם את התלות בדלקים מחצביים כגון נפט וגז טבעי, שזמינותם תלויה בגורמים גיאוגרפיים, פוליטיים ואחרים, ויגדיל את האנרגיה הזמינה לאוכלוסיית כדור הארץ.
• בניגוד למנועי סולר ובנזין הפולטים זיהום רב לאוויר, תוצר הלוואי היחיד של מנועי מימן הוא מים.

בשל יתרונות ההנעה במימן משקיעות מדינות רבות ובראשן יפן, גרמניה וארה”ב סכומי עתק בתכניות לפיתוח טכנולוגיות “ירוקות” (ידידותיות לסביבה) לייצור מימן. מרבית המימן מופק כיום מגז טבעי בתהליך הפולט לאוויר פחמן דו-חמצני, אולם אפשר להפיק מימן גם בפירוק מולקולות מים למימן ולחמצן בתהליך הנקרא אלקטרוליזה (“פירוק באמצעות חשמל”). עם זאת, מאחר שייצור החשמל עצמו הוא תהליך יקר ומזהם, חוקרים בטכניון וברחבי העולם מפתחים תא פוטו-אלקטרוכימי המנצל את אנרגיית השמש לפירוק המים באופן ישיר ללא צורך בחשמל.

אתגר ההפרדה

האתגרים המרכזיים בפיתוח חוות סולריות לייצור מימן הם ההפרדה בין המימן לחמצן, איסוף המימן ממיליוני תאים פוטו-אלקטרוכימיים והובלתו לנקודת המכירה. חוקרי הטכניון פתרו את הבעיה באמצעות פיתוח שיטה חדשה לפירוק פוטו-אלקטרוכימי של מים. בשיטה זו נוצרים המימן והחמצן בשני מכלים נפרדים, המחוברים ביניהם בחיבורים חשמליים בלבד. זאת בניגוד לשיטה הקונבנציונלית, שבה נצברים המימן והחמצן בתוך מיכל (תא) אחד, כאשר ממברנה דקה מפרידה ביניהם ומונעת מהם להתערבב זה בזה. ראוי לציין שתערובת של מימן וחמצן היא דליקה ונפיצה ולכן הפרדה זו חיונית.

התהליך החדש מאפשר הפרדה גיאוגרפית בין החווה הסולרית, המורכבת ממיליוני תאים פוטו-אלקטרוכימיים המייצרים חמצן בלבד, לאתר שבו המימן מיוצר באופן מרוכז, חסכוני ויעיל. במילים אחרות, שיטה זו מאפשרת לקצור את אנרגיית השמש במקום אחד ולהפיק את המימן באתר אחר – תחנת דלק, לדוגמה. כל מה שנדרש הוא צמד אלקטרודות עזר מניקל הידרוקסיד, חומר זול המשמש בבטריות נטענות, וחוט מתכת המקשר ביניהן.

“במאמר הנוכחי אנחנו מתארים יצירת מימן בשיטה החדשה תוך הפרדה פיזית של ייצור המימן מייצור החמצן,” אומרת אביגיל. “על פי אומדן העלויות שערכנו, השיטה שלנו יכולה להתחרות בהצלחה עם שיטות קיימות של פירוק מים ולהוות פלטפורמה זולה ובטוחה לייצור מימן.”

מבט לעתיד

השיטה שפותחה בטכניון להפרדה בין ייצור המימן וייצור החמצן היוותה את הבסיס לפיתוח טכנולוגיה חדשה לאלקטרוליזה דו-שלבית. טכנולוגיה זו, אשר פותחה על ידי ד”ר חן דותן, מאפשרת ייצור מימן ביעילות חסרת תקדים ובלחץ גבוה, וכך מוזילה משמעותית של עלויות ייצור המימן. כעת נמצאת הטכנולוגיה החדשה בשלבי פיתוח טרום-תעשייתים.

הדוקטורנטית אביגיל לנדמן הציגה לאחרונה את המחקר האמור בתחרות Three Minute Thesis באוסטרליה. הרצאה זו זיכתה אותה במקום הראשון בקטגוריית אנרגיה. בתחרות, המתקיימת ביוזמת אוניברסיטת קווינסלנד, נדרשים המשתתפים להציג מחקר פורץ דרך בשלוש דקות בלבד.

למחקר המלא בכתב העת Nature Materials

ד”ר חן דותן מהמעבדה לחומרים והתקנים אלקטרוכימיים

פרופ’ גדעון גרדר, דיקן הפקולטה להנדסה כימית בטכניון

פרופ’ אבנר רוטשילד מהפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון

הדוקטורנטית אביגיל לנדמן

לסרטון המסביר על המחקר:

בתרשים הראשון מודגם התקן פוטו-אלקטרוכימי קונבנציונלי, שבו מפרידה ממברנה בין שני התוצרים (חמצן מימין, מימן משמאל).

בתרשים השני מודגמת הטכנולוגיה שפותחה בטכניון: החמצן והמימן נוצרים ונאגרים בתאים נפרדים לגמרי. לדברי אביגיל, אפשר להחליף את אחת האלקטרודות (אנודה) באלקטרודה רגישה לאור (פוטו-אנודה), כך שהמרת המים ואנרגיית השמש לדלק מימן תבוצע ישירות, כלומר בתהליך אחד.

בתרשים השלישי מוצג החזון של קבוצת המחקר – פיצול גיאוגרפי בין האתרים בהם נוצרים החמצן והמימן: באתר אחד תפעל חוות הקולטים הסולריים שתאסוף את אנרגיית השמש ותייצר חמצן, ובאתר אחר (תחנת דלק למשל) יופק המימן. כך, במקום להוביל מימן דחוס מאתר הייצור לאתר המכירה, צריך יהיה רק להחליף מדי פעם את אלקטרודות העזר בין שני האתרים. חישובים כלכליים שבוצעו בשיתוף עם עמיתי מחקר מחברת Evonik והמכון לחקר אנרגיה סולרית במרכז החלל הגרמני DLR מצביעים על פוטנציאל לחיסכון משמעותי בעלויות ההקמה והתפעול השוטף של ייצור המימן.

מושל מדינת ניו יורק הכריז על שותפות חדשה בין הטכניון למרכז הגנום בניו יורק. המטרה: האצת המחקר והפיתוח במדעי החיים

מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו

מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו הכריז על ייסודו של שיתוף פעולה בין הטכניון למרכז הגנום בניו יורק (The New York Genome Center). השותפות החדשה תחבר את הניסיון היזמי של הטכניון עם העוצמה המחקרית של מרכז הגנום וכך תאיץ את המחקר בביורפואה, בגנומיקה, בטיפולים וביישומים רפואיים. התפתחויות אלה יעניקו דחיפה משמעותית לתעשיית מדעי החיים ולשוק התעסוקה בתחום זה.

“ניו יורק וישראל מחוברות בקשר בלתי ניתק, והשותפות החדשנית תחזק את היחסים הכלכליים בינינו ותמסד את עתידנו המשותף,” אמר המושל קואומו בעקבות פגישה ישראלית-אמריקאית שהתקיימה במלון המלך דוד בירושלים בהשתתפות ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ואנשי עסקים מובילים מישראל. “באמצעות החיבור לטכניון נציב את ניו יורק בחזית הדור הבא של מחקר רפואי ותגליות רפואיות.”

“לפני חמש שנים חברנו לאוניברסיטת קורנל בהקמת מכון טכניון-קורנל ע”ש ג’ייקובס, הפועל לקידום המגזר הטכנולוגי בעיר ניו יורק,” אמר נשיא הטכניון פרופ’ פרץ לביא. “כעת אנו חוברים למרכז הגנום בניו יורק במטרה רחבה יותר: לקדם מחקר גנומי שיועיל לאנושות כולה. הטכניון גאה לחבור למדינת ניו יורק בהרחבת הגשר המחבר את ישראל וארצות הברית, ואנו אסירי תודה למושל קואומו על מנהיגותו ועל חזונו בחיזוק היחסים בין שתי האומות.”

שריל מור, נשיאת מרכז הגנום בניו יורק, אמרה כי “מרכז הגנום בניו יורק מוקיר יזמות, חדשנות וכושר המצאה – עקרונות שעליהם בנויה הצלחתו של הטכניון. שיתוף פעולה זה יסלול דרכים חדשות בחקר הגנום וימנף את יכולותיהם של שני המוסדות לקידום המחקר בתחום זה. אנו אסירי תודה למושל קואומו על מנהיגותו המסורה בקידום הארגונים העוסקים בתחום מדעי החיים בניו יורק ובעולם, ומודים לחברה הכלכלית של העיר ניו יורק (Partnership for New York City) על מחויבותה למגזר זה.”

מרכז הגנום בניו יורק הוא גוף מוביל בריצוף, באנליזה, בביואינפורמטיקה, במחשוב מתקדם ובמחקר בתחום הגנום. הוא פועל בשיתוף עם מוסדות אקדמיים, מחקריים ורפואיים ועם חברות בתחומי התרופות, הביוטכנולוגיה וה-IT. המרכז נוסד על ידי 12 ממוסדות המחקר הרפואיים המובילים בארה”ב במטרה לתרגם מחקר בתחום הגנום לפיתוח טיפולים חדשים ודרכי ריפוי, והוא מציב את ניו יורק בחזית הדור הבא של פיתוח טיפולים למחלות בבני אדם.

המרכז המשולב לחקר הסרטן בטכניון (TICC) מקדם פיתוח של כלים חדשים לאבחון ולטיפול בסרטן. באמצעות חיבור בין חוקרים מכל תחומי המדע, ממדענים ועד קלינאים ואונקולוגים, מתורגמות תגליות מדעיות לטיפולים מצילי חיים. החיבור בין המרכז החדשני והרב-תחומי ומרכז הגנום בניו יורק צפוי להאיץ משמעותית את המחקר הגנומי בתחום הסרטן ואת תרגום הידע המשותף לתועלת המין האנושי.

כ-100 סטודנטים לתארים מתקדמים מאוניברסיטאות שונות השתתפו בכנס מדעי-הנדסי שנערך בטכניון במסגרת פעילות האגודה הישראלית למתן מבוקר של ביו-חומרים. המטרה: לייצר מפגש וחילופי ידע בין סטודנטים לתארים מתקדמים העוסקים בתחום זה

הדוקטורנטים אסף זינגר וצבי יערי והדוקטורנטיות מאיה בר-זאב וצוף קרויטורו-סדגר

לאחרונה התקיים בטכניון כנס הסטודנטים השני של ה– ICRS האגודה הישראלית למתן מבוקר של ביו-חומרים. זאת במסגרת YICRS – “החטיבה הצעירה” של האגודה. מטרת הכנס: מפגש וחילופי ידע בין סטודנטים לתארים מתקדמים.

בכנס השתתפו כמאה סטודנטים מהאוניברסיטאות המובילות בישראל: הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן גוריון ואוניברסיטת בר אילן. הם דנו בנושאים שונים ובהם שחרור מבוקר של תרופות, תקיפת סביבת הגידול, ג’לים חדשים לשיקום רקמות לב, אבחון שחפת באמצעות פולימרים, וחומרים חדשים להצמדת תרופות לרקמות רטובות כגון הלשון והמעי.

פאנל לעתיד

חברי הוועדה המארגנת של הכנס הם הדוקטורנטים אסף זינגר וצבי יערי והדוקטורנטיות מאיה בר-זאב וצוף קרויטורו-סדגר – כולם מהטכניון. ארבעתם היו גם בוועדה המארגנת של הכנס הראשון שהתקיים בפברואר 2016 באוניברסיטת ת”א. “חשבנו יחד איך אפשר לשפר את הכנס הנוכחי לעומת הכנס בשנה שעברה,” אומר זינגר, “והחלטנו שההיערכות לתקופת הפוסט-דוקטורט היא סוגייה משמעותית ורלוונטית עבור כל דוקטורנט שמתכוון להמשיך הלאה. לכן ערכנו פאנל שבו השתתפו שלושה חברי סגל צעירים מהטכניון שעוד זוכרים היטב את תקופת הפוסט-דוקטורט שלהם.”

חיים סדגר

משתתפי הפאנל, פרופ’-משנה ירון פוקס (הפקולטה לביולוגיה), פרופ’-משנה יוני סביר (רפואה) ופרופ’-משנה מאיה דוידוביץ פנחס (הנדסת ביוטכנולוגיה ומזון), שיתפו את הסטודנטים בחוויותיהם ובמסקנותיהם מתקופת הפוסט-דוקטורט. פרופ’-משנה מאיה דוידוביץ פנחס הציעה לדוקטורנטים לערוך מחקר רציני על המעבדות הרלוונטיות להם בחו”ל, לדבר עם ישראלים שנמצאים באותן אוניברסיטאות, ובעיקר לחשוב היטב אילו נושאי מחקר חדשים הם יוכלו “לייבא” לישראל בתום הפוסט-דוקטורט. פרופ’-משנה סביר אמר כי “חשוב מאוד להעריך את עצמך נכון ולמצוא לקראת הפוסט-דוקטורט את המעבדה שמתאימה לך לא רק מבחינה מחקרית אלא גם מבחינת אופי.” ופרופ’-משנה פוקס סיפר: “מה שלמדתי זה שאם אתה טוב במה שאתה עושה ומתלהב משאלת המחקר שלך, ההתלהבות שלך כבר תדביק את כולם.”

לתוך המים הקרים

חיים סדגר, שותף מנהל בקרן ההון סיכון סקויה, הציג לסטודנטים את עולם היזמות בישראל. “מי שבוחר להמשיך באקדמיה ימשיך באקדמיה, אבל מי שרוצה לצאת לתעשייה צריך לחשוב טוב אם הוא רוצה לעבוד כשכיר עבור מישהו אחר או להקים משהו חדש. היזמות היא עולם חשוך וקר לעתים, אבל מי שמוכן לקפוץ למים הקרים עשוי לזכות לא רק בתמורה כספית אלא גם בשמחה גדולה ובסיפוק רב. אם יש לכם חוסן נפשי וכוח סיבולת שווה לכם לחשוב על האפשרות הזאת, שהיא דרך ארוכה ומפותלת אבל נפלאה.”

למעט חיים סדגר ומשתתפי הפאנל היו כל הדוברים בכנס דוקטורנטים ופוסט-דוקטורנטים מכלל האוניברסיטאות בישראל. לדברי פרופ’ מרסל מחלוף, דיקנית הפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון ונשיאת ארגון ה-ICRS, “ארגון של אירוע כזה כולל לוגיסטיקה, גיוס מימון וקביעה של תכנית אקדמית ולכן דורש הרבה אומץ והשקעה. חשוב לומר שכנסים אקדמיים נוטים להיות ‘כנסים של פרופסורים’, ודוקטורנטים רבים מתביישים לדבר בהם. כאן היה ארוע של דוקטורנטים בלבד, ששיתפו זה את זה בידע שלהם ולא התביישו לדבר ולשאול, והתוצאה היתה דיון ברמה גבוהה מאוד.”

תמונה קבוצתית של משתתפי הכנס

הצגת פוסטרים

צילומים: עמוס בר-זאב

תארים מתקדמים – ההרשמה מתחילה עכשיו!

להרשמה הקליקו על התמונה

ועדת מומחים מיוחדת התכנסה בעיריית חיפה לדיון במניעת שריפות ובצמצום נזקיהן בשטחים עירוניים מיוערים. זוהי יוזמה משותפת של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, הטכניון, האיגוד הישראלי של אדריכלי נוף והעירייה

פרופ’ איריס ערבות

בשבוע שעבר התכנסה בעיריית חיפה ועדת מומחים למניעת שריפות בשטחי יער וחורש עירוניים ולצמצום נזקיהן. בארוע השתתפו כ-70 מומחים ממגוון תחומים ובהם אקולוגיה וטבע, כיבוי אש, אדריכלות נוף, חברה וקהילה. הוועדה, שהתכנסה בעקבות שריפת הענק בחיפה בנובמבר 2016, היא יוזמה משותפת של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, הטכניון, האיגוד הישראלי של אדריכלי נוף ועיריית חיפה.

באירוע הוזמנו טובי המומחים להציע רעיונות שעסקו בשלושה נושאים מרכזיים: שיקום השטחים שנשרפו, תכנון וניהול השטחים הירוקים הקיימים ותכנון וניהול הממשק בין השטח הבנוי לשטח הפתוח. בעקבות המפגש יוגש לעיריית חיפה מסמך מסכם שישמש את מקבלי ההחלטות ואת התושבים.

חדווה אלמוג, סגנית ראש עיריית חיפה, הודתה לכל הגורמים שחברו להקמת הוועדה ואמרה: “חיפה עברה לפני ארבעה חודשים טראומה קשה . . את השיקום התחלנו כבר למחרת השריפה, תחילה במתן מענה למשפחות שנפגעו ובהמשך בשיקום הנוף הירוק המאפיין את העיר.  שיתוף הפעולה הנוכחי יביא לאיגום משאבים וידע מקצועי, וצוות המומחים יוכל להשתמש בתכנית האב לוואדיות אותה השלמנו לאחרונה ואשר במסגרתה מופו כל הוואדיות ונקבעו המלצות לטיפול בהם.”

דיקנית הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון פרופ’ איריס ערבות אמרה כי “הדגל של הטכניון בעניין השריפה, ובאופן כללי, הוא ‘עם העיר, עם הקהילה’ – בדיוק ההיפך מהקונספט של מגדל השן. אנחנו מקדמים מדע אזרחי – מדע שקשור לשטח ולקהילה. היוזמה בטכניון, שהתעוררה בפקולטה שלנו כבר בשבוע שלאחר השריפה, זכתה לברכת נשיא הטכניון ולתמיכתו, מה שאיפשר לנו להתחיל במאמץ משותף של חברי סגל וסטודנטים ללימוד הנושא ולהתחלה של גיבוש מסקנות ורעיונות לעתיד.”

ד”ר ערן ברוקוביץ

פרופ’-חבר טל אלון מוזס, ראש המסלול לאדריכלות נוף בטכניון, הדגישה את חשיבות הדיון הנופי האינטגרטיבי בעקבות השריפה. לדבריה, “השריפה היא הזדמנות לשינוי תפיסות מקובעות אודות היפה והראוי בנוף העירוני לטובת תפיסות חדשות. הללו רואות בשריפה חלק מתהליכים טבעיים, מוצאות את היפה בירוק המבצבץ מתוך השחור, ואת הייחודי בתהליכי ההשתנות והשקום ההדרגתיים על פני ניסיון להחזיר תמונת נוף אידילית בן לילה.”

ד”ר ערן ברוקוביץ, המנהל המדעי היוצא של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, אמר: “מטרתה של ועדת המומחים היא לשלב כוחות בין הגופים השונים – אקדמיה, עירייה, כיבוי ובעלי עניין נוספים – ולהתחיל לגבש המלצות. חשוב שזו תהיה תחילתו של תהליך שיוביל להמלצות מעשיות למניעת שריפות ולטיפול בהן.”

“מעבר לעצם השמירה על ערכי טבע חשוב לזכור שהטבע מעניק לנו שירותים עצומים – הפחתת זיהום אוויר ומים, ויסות שטפונות ויתרונות פיזיולוגיים, נפשיים וחברתיים,” אמר האקולוג העירוני ד”ר אסף שוורץ, חבר סגל בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. “עם זאת, ברור שהצמחייה העירונית, שתורמת לנו כל כך הרבה, גם מסכנת אותנו. לכן דרושה פעולה מושכלת שתשמר את הטבע העירוני אבל תפחית את הסיכונים.”

“לפני השריפה בנובמבר קיבלה הרשות הארצית לכבאות והצלה אזהרה חמורה מהשירות המטאורולוגי – התרעה על אפשרות להתפתחות שריפות כתוצאה ממזג אוויר קיצוני שכלל רוחות מזרחיות, לחות נמוכה, יובש וגל חום,” אמר יצחק סויסה, סגן מפקד תחנת כיבוי אש חיפה ובעבר אחראי על חיץ ויערות. “חשוב להבין שעבורנו, כלוחמי האש, חיי אדם קודמים לנזקים אחרים. בשריפה המדוברת הבנו מהר מאוד שמדובר במקרה קיצוני ומסוכן ולכן התמקדנו קודם בהצלת נפשות ורק אחר כך בנושא הרכוש. מה שדרוש לנו הוא שיתוף פעולה משמעותי בין הגופים השונים ובינם לתושבים.”

חדווה אלמוג

משתתפי הכנס

שלושה פרסי נובל בכימיה ממקמים את הטכניון בעשירייה הפותחת של “אוניברסיטאות נובל”. כך עולה מפרסום של  Times Higher Education – כתב עת העוסק בעולם ההשכלה הגבוהה. תשע מתוך האוניברסיטאות האלה הן אמריקאיות ורק אחת מחוץ לארה”ב – הטכניון. במספר פרסי נובל למדינה ממוקמת ישראל במקום החמישי אחרי ארה”ב, בריטניה, יפן וגרמניה.

דירוג האוניברסיטאות מבוסס על פרסי נובל שהוענקו בשנים 2015-2000, וזאת בהתבסס על שיוכו המוסדי של כל חוקר בעת זכייתו בפרס. במקרה של הטכניון מדובר בשלושה חוקרים שהיו בטכניון לא רק בעת הזכייה אלא אף “גדלו” בטכניון כסטודנטים ועשו בו את כל הקריירה האקדמית שלהם: פרופ’-מחקר אברהם הרשקו, פרופ’-מחקר אהרן צ’חנובר ופרופ’-מחקר דן שכטמן. בוגר הטכניון פרופ’ אריה ורשל לא נכלל בדירוג זה שכן בעת הזכייה עבד באוניברסיטת דרום קליפורניה.

עורך הדירוג פיל בייטי אמר כי האוניברסיטאות בעשירייה הפותחת “הצליחו לטפח את המצוינות במחקר באמצעות סביבה יצירתית ונכונות לקחת סיכונים, וכך חוללו השלכות דרמטיות בעולם.” עם זאת הזהיר בייטי מפני נטייתן של ממשלות לממן רק מחקר יישומי קצר טווח ומפני הדרישה לייצר זרם של פרסומים מחקריים. “כדי לחולל תגליות פורצות דרך דרושה למדענים החירות ללכת בעקבות תחושת הבטן, לקיים מחקר המונע מסקרנות, לעתים בלי לדעת לאן יוביל המחקר.”

במקום הראשון ברשימה ממוקמת פרינסטון. הרשימה אינה מתייחסת לפרס נובל לשלום ולפרס נובל בספרות.