ההמצאה שפיתח ליאור רון כסטודנט בטכניון פתחה לו את הדלת למשרדו של אנדי גרוב, מייסד אינטל, וזו היתה רק תחילתו של המסע שהוביל אותו לאחת העמדות הבכירות בהיי-טק העולמי
ליאור רון
בשנת 2006 ישב ליאור רון בשיעור של אנדי גרוב, מייסד ומנכ”ל אינטל, באוניברסיטת סטנפורד. בסופו של השיעור, שעסק ברפואה וטכנולוגיה רפואית, סיפר גרוב לסטודנטים את מה שהיה אז בגדר סוד: היותו חולה פרקינסון. בסוף השיעור ניגש רון למשרדו של גרוב, וסיפר לו על טכנולוגיה חדשה שפיתח בטכניון בהנחייתו של פרופ’ יורם ברעם מהפקולטה למדעי המחשב – משקפיים המעניקים לחולה הפרקינסון משוב שמיעתי המסייע לו ללכת. גרוב סגר את דלת המשרד והשביע את רון שיביא למימושה המסחרי של הטכנולוגיה הזאת. בעזרתו של גרוב הצליחו רון וברעם לממש את אותה משאלה, וכיום המשקפיים המיוחדים זמינים לרכישה.
המסע המרתק של ליאור רון לאורך הממשק בין מדע ליישום החל בלימודי התואר השני בטכניון. “העבודה עם יורם ברעם הייתה טריגר חשוב בהתעניינות שלי במחקר יישומי. היא גרמה לי להידלק על האפשרות להפוך רעיון טכנולוגי למוצר שמשנה את חיי היומיום של המשתמש. גם העבודה עם פרופ’ אהוד ריבלין בנושא ראייה ממוחשבת נמשכה אחר כך מחוץ לאקדמיה, בשיתוף פעולה ביני לבינו במסגרת פרויקט Google Street View הישראלי. ונפלאות הבינה המלאכותית, שלמדתי אצל פרופ’ שאול מרקוביץ, שירתו אותי היטב בצבא ובגוגל. היכולת לרתום את המדע לשינויי חייהם של אנשים היא פריבילגיה גדולה, ואני נמצא כיום במקום שבו אני מממש אותה יום-יום.”
המקום הזה שבו נמצא ליאור רון הוא משרדי חברת מוטורולה בשיקגו. לתפקידו שם, סגן נשיא לניהול מוצר, הוא התמנה לפני כשנתיים, לאחר רכישתה של מוטורולה על ידי גוגל תמורת 12.5 מיליארד דולר. לאחרונה נחתמה עסקה לרכישת מוטורולה מוביליטי, כפי שהיא קרויה כיום, על ידי לנובו. על די “בתור ישראלי הייתה לי תמיד אמפתיה למוטורולה, בגלל מירס ומכשירי הסלולר הראשונים, וכאן קיבלתי הזדמנות להמציא את מוטורולה מחדש. “
חברה ותיקה כל כך יכולה להשתנות?
ועוד איך. במסגרת התחדשותה של מוטורולה הוחלט לצמצם את ספקטרום המוצרים, ולעומת שנת 2012, שבה הוציאה החברה 70 מוצרים חדשים, בשנת 2013 יצאו לשוק חמישה מוצרים בלבד. זה חלק משינוי עמוק בתרבות הארגונית, שבמסגרתו הועבר המטה למקומו החדש בדאונטאון שיקגו.”
ספר קצת על הלהיט של הקיץ – Moto 360.
“מדובר בשעון חכם (smartwatch), שמוביל את תחום המחשוב הלָבִיששׁ(Wareable) אצלנו. זהו מכשיר האנדרואיד הלביש הראשון, והוא פועל על מערכת הפעלה חדשה בשם Android wear.
והוא עגול!
והצורה העגולה שלו נקבעה בעקבות סקרים שערכנו, ובהם גילינו שהציבור רוצה ששעוני היד שלו – חכמים ככל שיהיו – יישארו עגולים. זה החיבור שלנו בין טכנולוגיה ואופנה, וההבנה שכמהנדסים אנחנו חייבים לשאול שאלות אסתטיות כמו איך אמור להיראות מחשוב לביש.
הרעיון המרכזי שלנו הוא שעון שיספק בנוחות (שלא כמו בטלפון, שצריך לשלוף מהכיס) מידע דיגיטלי מגוון. יותר מזה, השעון שלנו ‘דוחף’ מידע על פי המיקום שלך, ונותן לך התראות חיוניות: מתי הפגישה הבאה, מי שלח לך דוא”ל, איזה סטטוס מעניין התפרסם בשעה האחרונה. הוא גם מגיב לקול שלך כשאתה רוצה לברר זמני טיסות וזמני פגישות או לקבוע תזכורת כלשהי לעצמך.”
בוא נחזור לטכניון. איך ומתי הגעת לכאן?
“גדלתי בקריית ביאליק, ואלה היו כמובן ימי טרום-האינטרנט, כך שכל ילד שוחר מדע שרצה לטעום מהעולם הגדול ידע שהטכניון הוא המקום בשבילו – עם חוגי העשרה, טכנודע וקייטנות מדע ומתמטיקה. למדתי בכיתת מחוננים בליאו בק, ולמזלי השתלבתי בתחילת שנות ה-90 בתכנית ניסיונית שאפשרה לתלמידי תיכון להתחיל ללמוד לתואר ראשון. התוכנית הזאת, יזמה של פרופ’ אבי ברמן מהטכניון, הייתה דוגמה מצוינת לגמישות החינוכית והמחשבתית של הטכניון. הייתי בן 14, ואבי זרק אותנו לתוך קורסים של תואר ראשון ולתורת הקבוצות ולמדעי המחשב. עד סוף התיכון סיימתי סמסטר ראשון מהתואר.”
איך התייחסו אליכם?
“כסטודנטים מן המניין. הדלת של המרצים הייתה פתוחה עבורנו, וזו הייתה בהחלט חוויה מכוננת. שם למדתי כמה אנחנו טועים לפעמים, כשאנחנו מניחים שמסגרות ואפשרויות מסוימות סגורות בפנינו. אפשר להשיג המון במאמץ ובהתמדה.”
ליאור אכן התמיד והמשיך בטכניון. לאחר השלמת התואר הראשון (BSC) במסגרת העתודה הוא התגייס לצה”ל, ובזמן השירות השלים תואר שני (MSC). את שני התארים עשה בפקולטה למדעי המחשב.
למה דווקא מדעי המחשב?
“זה תחום שאהבתי תמיד, כי יש בו אפשרויות בלתי מוגבלות. ‘התוכנה בולעת את העולם,’ אמר מרק אנדרסן – וצדק. מדעי המחשב משפיעים על כל תחום קיים – ביולוגיה, אנרגיה, תחבורה ועוד – וארגז כלים בסיסי במדעי המחשב פותח לך עולם שלם ומאפשר לך להשתלב בכל תחום שתרצה ולהשפיע על העולם באופן ממשי.”
היו אופציות אחרות?
“אם לא הייתי הולך למדעי המחשב הייתי לומד אסטרופיזיקה או הנדסת חלל. חקר החלל והרעיון של התיישבות בני אדם מחוץ לכדור הארץ ריתקו אותי תמיד, וכיום אנחנו חיים בתקופה שבה חברות פרטיות יכולות סוף-סוף לבנות תעשייה אמיתית בחלל. למזלי, למרות שלא הלכתי לתחום החלל, הייתה לי הזדמנות נהדרת להגשים את העניין שלי בתחום. כשהגעתי לגוגל ב-2007 מצאתי שם שני אסטרונומים די משועממים, והבנתי מיד שיש כאן הזדמנות שאסור להחמיץ. בחוצפה ישראלית טיפוסית עניינתי אותם בחלום שלי, וככה התחלנו יחד לעבוד על מה שנהפך לימים ל-Google Sky ו-Google Space, שהביאו את החלל למחשבים של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. מה שאומר שגם בחברה גדולה יש ליוזמה האישית המון השפעה ופוטנציאל.
“כיום אני מעורב גם בתחרות Google Lunar X Prize (שמי שיזכה בה ינחית על הירח רובוט שינוע עליו וישדר נתונים לכדור הארץ; בתחרות משתתף גם הצוות הישראלי SpaceIL) ובאחת הקבוצות שמתחרות בה: Moon Express. אני מקווה שבמסגרת הזאת נצליח להנחית חללית פרטית ראשונה על הירח עד סוף השנה הבאה.”
אז אתה בעצם סטארט-אפיסט בתנאי מעבדה?
“במובן מסוים כן. אני יזם בתוך חברה גדולה – וכעת אני מדבר על גוגל – שהצליחה לפתח בתוכה מערך של תמיכה אמיתית ומשמעותית ביזמות פנימית. הרי כולנו מבינים שאי אפשר לשרוד בעולם ההיי-טק בלי חדשנות, ושחברה מאובנֶת לא תהיה אטרקציה לעובדים – הם יזלגו החוצה לחברות קטנות שבהן הם יוכלו לפרוח. לכן גוגל מוכנה לעגל פינות בדרישה לְסֵדֶר ואירגון לטובת כאוס מוגבל.”
את השירות הצבאי עשה ליאור ביחידת המחשבים של חיל המודיעין, “שם ניתנה לי האפשרות להיות מעורב במגוון פרויקטים רגישים לביטחון המדינה, כולל עבודה ישירה עם ראש הממשלה אריאל שרון ועם שר הביטחון שאול מופז. שירתתי שבע שנים, ועסקתי בתחומי המיפוי ובתמיכה בלחימה. זו הייתה תקופה מיוחדת מאוד שלימדה אותי להנהיג, לנהל ולהוביל מוצר.”
שבוע אחרי השחרור הוא נחת באוניברסיטת סטנפורד, ללימודי מינהל עסקים עם התמחות בטכנולוגיה וביזמות. “במשך הרבה שנים רציתי להגיע לשם, להבין את ההוויה הזאת של סיליקון ואלי, את התרבות הזאת. תכננתי לעשות שם דוקטורט במדעי המחשב אבל הלכתי ל-MBA. זאת הייתה תקופה מדהימה, בסביבה יזמית מאוד עם חשיפה לתעשייה.”